מאת: חן סעד צילומים: Gettyimages
כמעט חודשיים אחרי המונדיאל בכדורגל, ייפתח היום בספרד גביע העולם בכדורסל – או בשמו הקודם, המונדובאסקט. מכיוון ש-24 נבחרות הן יותר מדי לא רק עבור הטורניר עצמו, אלא גם עבור סקירת כל הנבחרות, בואו נצא לדרך.
העיקר ההשתתפות
שכנותינו מהלבאנט, איראן ומצרים, שובצו יחד לבית א', ואם לא יהיו הפתעות גדולות, יסיימו עם ניצחון אחד משותף: במשחק שייערך ביניהן. המצרים, שכל הסגל שלהם מגיע מהליגה המקומית, ידעו ימים יפים בעבר הרחוק ואף זכו באליפות אירופה (כן כן), אבל עצם עלייתם לטורניר הנוכחי נחשבה לסנסציה גדולה. את האיראנים, באימונו של ממי בצ'ירוביץ' – אביו של סאני – מוביל חאמד חדאדי, שחקן האן.בי.אי לשעבר, והיא טובה בהרבה ממצרים, אך תצטרך התעלות משמעותית כדי להפתיע את ספרד, צרפת, סרביה או ברזיל – שהביסה אותה ב-40 הפרש רק בשבוע שעבר במשחק הכנה.
חדאדי. כוכב נבחרת איראן
סנגל תציג סגל גבוה ואתלטי בראשות גורגוי דג'יינג ממינסוטה, אבל כרגיל תסבול מנחיתות בקו האחורי. בעיה הפוכה תהיה לפיליפינים, הנבחרת הכי נמוכה בטורניר, שאמנם התחזקה גם כן בסנטר מהאן.בי.אי, אנדריי בלאץ' היעיל מברוקלין, אבל במדינה עם גובה ממוצע של פחות מ-1.65 מ', אפילו הטירוף של אוהדיה סביב המשחקים כנראה לא יספיק כדי לעלות שלב. דרום קוריאה ניסתה גם היא לאזרח אמריקאי כלשהו שישדרג אותה – אחד המועמדים היה דבון ג'פרסון, אקס מכבי חיפה – אבל הסתפקה בסוף בג'רוד סטיבנסון, יליד סיאול ששיחק בתחילת המילניום בהרצליה, וכעת, רגע לפני גיל 39, הוא עונה לשם מון טאיי-ז'ונג.
בלאץ'. בטח גם לו לא ברור איך הגיע לנבחרת הפיליפינית
אין להן מה להפסיד
אנגולה, משתתפת די קבועה בטורניר, היא בעצם פורטוגל האפריקאית: נבחרת אתלטית ומציקה, שאם השלשות הרבות שהיא זורקת נכנסות באחוזים גבוהים, היא יכולה להפתיע, כפי שעשתה אגב באליפות הקודמת, כאשר עלתה על חשבון גרמניה לשמינית הגמר. מקסיקו, שזכתה באליפות האמריקות אשתקד, איכזבה מאוד במשחקי ההכנה, אבל עם שני שחקני אן.בי.אי (גוסטאבו איון מאטלנטה וחורחה גוטיירס מברוקלין) וגארד משוגע כמו פול סטול, שלקח אליפות עם מכבי חיפה, היא בהחלט יכולה להקשות במשחקי הנוקאאוט.
סטול. גם אקס מכבי חיפה באליפות (באדיבות מנהלת הליגה)
ניו זילנד, שכוכבה הוא עדיין הצלף הוותיק קירק פני, מועמדת לעוף כבר בשלב הבתים, אבל לזכותה ישחק הניסיון הרב שלה יחסית במעמדים האלה, בזכות העובדה שהעלייה שלה מאוקיאניה מובטחת. הרפובליקה הדומיניקנית הייתה יכולה ללכת גבוה יותר, אבל תסבול מהיעדרויות רבות – בין היתר של אל הורפורד וצ'ארלי וילאנואבה. גם בלעדיהם, היא בהחלט יכולה להגיע לשמינית הגמר עם פרנסיסקו גרסיה מיוסטון וקלעים כמו ג'יימס פלדיין ואדגר סוסה מהליגה האיטלקית.
אוקראינה ופינלנד, שתי נבחרות שממש לא זמן גם השתתפות שלהן ביורובאסקט לא הייתה דבר של מה בכך, ייאבקו יחד בבית ג'. מייק פראטלו על הקווים ופו ג'טר על הפרקט לקחו את האוקראינים למקום השישי אשתקד, אך למרות שגובה וכישרון לא חסר שם, קשה לדעת איך הם יראו אחרי שנה כל כך קשה שעברה על המדינה והביאה בין היתר להעברת יורובאסקט 2015. הפינים השתחלו לכאן בזכות פוליטיקה, אבל עם מאמן נפלא (הנריק דטמן), גארדים מוכשרים (פטרי קופונן, סאסו סאלין וטימו ראניקו הוותיק) ואפילו גבוהים יעילים (אריק מרפי, ג'ראלד לי והאנו מוטולה הקשיש), הם נבחרת מאוחדת וחכמה שיכולה באותה מידה לסיים שנייה בבית המוקדם אחרי ארה"ב או לחלופין ללכת הביתה אחרי חמישה משחקים.
פורטו ריקו מעמידה צמד גאנרים בלתי צפוי בקו האחורי – אלוף ישראל לשעבר קרלוס ארויו ואלוף האן.בי.אי בדימוס ג'יי.ג'יי בריאה, לצד כישרונות גדולים כמו איי.די וסאלו ורנאלדו באלקמן, אבל עצם העובדה שמצבת הגבוהים שלה כוללת את רמון קלמנטה, שעשה את רוב שנותיו באולמות המתנ"ס של הליגה הלאומית שלנו ואת דניאל סנטיאגו שמתקרב לעשור החמישי בחייו, אומרת הרבה.
בריאה. המנוע של פורטו ריקו
שומרי מסורת
סרביה היא נבחרת עם כל כך הרבה כישרון, שגם בהרכב שני או שלישי יכולה לעשות רבע גמר, אך לצערה, תלויה רבות בקפריזות של מילוש תאודושיץ' ובהיעלמויות המסתוריות של ננאד קרסטיץ'. למעשה, הכוכב הכי גדול שלה פרט לשניהם בכלל עומד על הקווים, אלכסנדר דג'ורדג'ביץ', שינסה להעביר חלק מכובד המשקל לשחקני הדור הבא, בוגדאן בוגדאנוביץ' ונמניה בייליצה שישתפו בעונה הבאה פעולה תחת ז'ליקו אובראדוביץ' בפנרבחצ'ה. אם הכימיה תסתדר, הם יכולים להגיע שוב לחצי הגמר. אם לא, צפו להרבה לכלוך ודם רע ברגע שיעופו.
תאודושיץ'. סרביה תלויה בקפריזות שלו
גם לסלובניה מאמן מפואר על הקווים, יורי זדובץ', שהיה יכול ליהנות מסגל איכותי בהרבה אם בנו אודריך, סאשה וויאצ'יץ', בוסטיאן נכבאר ואראזם לורבק היו מופיעים. האחים גוראן וזוראן דראגיץ' נראו נהדר בקיץ שעבר, אבל אם בכושר שלה אשתקד ומול הקהל הבית היא שוב עפה ברבע הגמר, קשה להאמין שהפעם היא תשבור את המחסום הפסיכולוגי הקבוע שלה.
יוון וטורקיה הן שתי נבחרות עם עתיד ועבר טוב יותר, אבל הווה בינוני משהו. היוונים יהיו תלויים ביכולת של ניק קלאת'יס להיכנס לנעליים הגדולות של רכזי העבר (פפאלוקאס, דיאמנטידיס וספאנוליס שכבר לא נמצאים כאן) וביציבות שיפגינו קוסטאס פפאניקולאו, יאניס בורוסיס, ניקוס זיסיס, יורגוס פרינטזיס וקוסטאס ואסילאידיס, כאשר יאניס אנדטקומבו יבליח מן הסתם מדי פעם לסרטי ההיילייטס. טורקיה השתלטה על אליפויות הצעירים הקיץ, אבל מגיעה בסגל חסר ובלתי מלהיב בעליל. באליפות הקודמת הם נעצרו רק בגמר, אבל כולם כבר יודעים שטורקיה של משחקי הבית לא דומה לזאת של משחקי החוץ.
קלאת'יס. ינסה להיכנס לנעליים גדולות
ינסו להשתחל לפודיום
אחרי שנים ארוכות של דשדוש בבינוניות, קרואטיה חזרה להרשים ביורובאסקט 2013, אך שוב נותרה בלי מדליה. לרשות יסמין רפשה עומדים כישרונות ענק כמו בויאן בוגדאנוביץ', אנטה טומיץ' וגם דריו שאריץ' ומריו חזוניה "הילדים", ואם הם יצליחו למצות את הכישרון, הם יסיימו את בית ב' במקום הראשון. מרקו פופוביץ' וזוראן פלאניניץ' יחסרו אולי בקו האחורי, אבל המתאזרח אוליבר לאפייט (החליף את דונטיי דרייפר), ירגיש בבית אחרי עונה נפלאה בוולנסיה וינסה לקחת את החבורה הזאת הכי רחוק שאפשר.
ארגנטינה סימנה כבר מזמן את האליפות הזו כשירת הברבור של הדור הנפלא שלקח אותה להישגים גדולים בשנות האלפיים, אבל הפציעה של מאנו ג'ינובילי וההיעדרות של קרלוס דלפינו קילקלו את התוכניות. לואיס סקולה, פאבלו פריגיוני, וולטר הרמן ואנדרס נוצ'יוני הפכו את ספרד לביתם השני ויביאו כרגיל את רוח הלחימה הדרום אמריקאית המפורסמת, אבל לא בטוח בכלל שזה יספיק.
סקולה. חלק מרוח הלחימה המפורסמת
ארגנטיני נוסף באליפות הוא רובן מנייאנו, שתאמינו או לא, מאמן את ברזיל. טיאגו ספליטר מגיע עם טבעת אליפות וירכיב קו קדמי מפחיד עם ננה מוושינגטון ואנדרסון ורז'או מקליבלנד, את העסק מאחור ינהל כרגיל מרסליניו הוארטס – שבדרך כלל נראה בנבחרת טוב פי כמה מאשר בברצלונה – מרסיליניו מצ'אדו בן ה-39 יפתיע עם הפצצות מבחוץ וליאנדרו ברבוסה ינסה להוכיח שיש לו עדיין מה למכור. אם מספר 8 נראה לכם מוכר, או לחלופין מזכיר לכם שילוב של סקנד גארד ובלם אחורי, לא טעיתם: מדובר באלכס גארסיה, אקס מכבי תל אביב.
גארסיה. נו, נזכרתם? (באדיבות האתר הרשמי של מכבי ת"א)
ואם כבר זרים שמאליים שזכורים לרעה באיזור הפלאפל של יד אליהו, נמשיך לג'ו אינגלס ונבחרת אוסטרליה. אנדרו בוגוט ואלכס מאריץ' היו יכולים לעזור מאוד מתחת לסלים, אבל היעדרות משמעותית הרבה יותר היא של פטי מילס הפצוע מסן אנטוניו, שהיה עמוד התווך של האוזי'ס בשנים קודמות. דאנטה אקסום הצעיר הופך לשחקן חשוב יותר בהיעדרו, אבל חוסר הניסיון שלו יעמוד לרועץ. מת'יו דלבדובה, ברד ניולי ואינגלס מסוכנים מאוד, אבל קשה לדעת מה לצפות מהם, כמו גם מדיוויד אנדרסן הוותיק, ארון ביינס שמיעט לשחק בספרס וניית'ן ג'וואי שמגיע אחרי שבעיות רפואיות כמעט חיסלו לו את הקריירה.
ליטא, סגנית אלופת אירופה, נראתה מצוין בהכנה עם צמד מגדלי האן.בי.אי, יונאס ולאנצ'יונאס ודונטאס מוטיונאס, אבל הפציעה של מנטאס קלנייטיס במשחק האימון האחרון תקשה מאוד על החבורה של יונאס קזלאוסקאס. התאומים לברינוביץ' עדיין כאן, גם סימאס יסאייטיס, אבל אם עד לפני שבוע הם נחשבו מועמדים כמעט ודאים לחצי הגמר, אזי שבלי קלנייטיס (וללא הסקורר לינאס קלייזה), האופטימיות במדינת הכדורסל הבלטית ירדה פלאים.
ולאנצ'יונאס. חצי מצמד תאומי המגדל של ליטא
אחרי זכייה היסטורית ביורובאסקט אשתקד, הציפיות מצרפת גבוהות גם השנה, אם כי היעדרותם של טוני פארקר, ג'ואקים נואה ואלכסיס אג'ינסה מעמידה בספק את יכולתם לגבור שוב על ספרד. ניקולה באטום המגוון מפורטלנד ובוריס דיאו, שהיה האקס-פקטור של סן אנטוניו בגמר האן.בי.אי, ינהיגו נבחרת אתלטית ומוכשרת, שלסימן השאלה הקבוע סביבה – הקליעה מבחוץ – יצטרף החור שהותיר רכז אלופת האן.בי.אי בעמדה מס' 1. אם אנטואן דיו, אדווין ג'קסון ותומאס הרטל ידעו לנווט כמו שצריך, היא המועמדת המובילה לענוד ארד על צווארה.
הבהלה לזהב
כל דבר פרט לגמר מרתק נוסף בין ספרד המארחת לאלופה המגנה ארה"ב ייחשב להפתעה גדולה. "דור הזהב" הספרדי יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו לנצח את האמריקאים, ועם דחיפה מהיציעים, דומיננטיות בצבע של האחים פאו ומארק גאסול והמתאזרח סרג' איבקה, להטוטנים בעמדת הרכז כמו סרחיו רודריגס, סרחיו יול, חוזה קלדרון וריקי רוביו וכמובן חואן קרלוס נבארו ורודי פרננדס בכנפיים, הם ינסו ללכת עד הסוף. פרט לארה"ב, ספרד היא הנבחרת היחידה שמגיעה עם מאזן מושלם במשחקי ההכנה, אבל בניגוד לפעמים קודמות, כדאי שתימנע מההתחלות הרעות שלה שהפכו למעין מסורת.
האחים לבית גאסול. פעם אחרונה ביחד?
בארצות הברית השאלה היא ההתמקדות היא כרגיל במי שלא הגיע. לברון ג'יימס, קובי בראיינט, דווייט הווארד, כרמלו אנתוני, כריס פול, קווין לאב – וגם קווין דוראנט ופול ג'ורג' שדווקא פתחו את האימונים – יצפו בטלוויזיה בסגל הצעיר שנותר לרשות מייק ששבסקי. ג'יימס הארדן ינסה לגרום להצהרתו בעניין הכדורסלן הטוב בעולם לפחות מגוחכת, דריק רוז ירצה להוכיח שהפציעה מאחוריו ואנתוני דייויס וסטפן קארי אמורים לעשות את קפיצת המדרגה הנוספת לכוכבי על. גם בסגל הנוכחי אין לאמריקאים תחרות מבחינת כישרון. השאלה הגדולה היא – האם זה יספיק מול הביתיות, הניסיון והלכידות של הספרדים? בעוד שבועיים נגלה.
הארדן. יוכיח שהוא הטוב בעולם?
מה דעתך על הכתבה?