1. שש טכניות לקבוצה אחת? לא קרה כבר 16 שנה
במשך עונה שלמה חלמו האוהדים, הצופים ואנשי המקצוע לסוגיהם על הפלייאוף. על הימים המתוחים ומלאי ההתרגשות, שבהם הציפייה מתכרסמת והציפורניים נכססות, לקראת משחקי הכדורסל המעולים שיחלו בערב. חצי שנה אחרי מחזור הפתיחה, הגיעו סוף סוף הסדרות. והנה, פתאום עכשיו, פתאום היום, דווקא בעת הזו – נרשם אחד הערבים העצובים והמכוערים ביורוליג.
פיד מכבי תל אביב ברשתות החברתיות רעש וגעש אחרי ההפסד למונאקו, ולא מעט שאלות הוצפו:
* מתי בפעם האחרונה נשרקו חמש עבירות תוקף לחובתה של קבוצה אחת במשחק?
התשובה: לא תאמינו, אבל העונה היו כבר שבע כאלו לוולנסיה. יריבתה, שוב, הייתה מונאקו.
* מתי לאחרונה נשרקו שש עבירות טכניות נגד אותה קבוצה ביורוליג?
התשובה: לפני 16 שנים, ב-2007.
* מתי הורחקו שני שחקנים במשחק פלייאוף?
התשובה: אם הייתם מחכים חצי שעה, הייתם מגלים שזה דווקא המשחק שהניב הכי מעט מורחקים אתמול…
2. שתי הרחקות זה כואב? בואו נדבר על 21
ולפני שניגע בליל השירה בציבור במונאקו – הכל יחסי בחיים, אתם יודעים – קשה להשתחרר מהמראות הקשים מקרב ההיאבקות ההמוני בין ריאל מדריד לפרטיזן בלגרד. 21 שחקנים שפרצו לפרקט הורחקו, ומכיוון שלא נותר מי שרשאי לחזור למגרש, המשחק פוצץ. רבים מהם, כל אלו שהשתתפו באופן פעיל בקטטה, צריכים להיענש.
אבל היורוליג תעמוד למבחן בעיקר סביב הסוגיה הנפיצה ביותר: מהו משך ההרחקה שיוטל על גרשון יאבוסלה האלים והתוקפני? על הטחתו של דאנטה אקסום בקרקע, באופן שסיכן ופצע אותו, הפורוורד הצרפתי צריך לעוף על טיל – ולא רק לשני משחקים בשבוע הבא, שמהם הוא גם כך יעדיף להימנע, כדי לא להיתקל ב-20 אלף סרבים שאינם נמנים כרגע על חוג אוהדיו.
עונש מינימלי (לדוגמה, השעיה עד סוף העונה, שיכולה להתפרש גם כהרחקה ממשחק או שניים) יגרום נזק בעיקר למפעל ולמקבלי ההחלטות שבו; עונש מקסימלי, כמו הרחקה עד סוף העונה הבאה – או לפחות עד סוף 2023 – יוכל לסייע בהרגעת הרוחות הלוהטות לקראת הכאוס שיאיים להתפרץ סביב כל שריקה שנויה במחלוקת במשחק השלישי.
3. לסשה אוברדוביץ' לא היה לאן לברוח
לפני 12 שנים, כשמונטפסקי סיינה הובסה 89:41 בידי אולימפיאקוס בפתיחת הסדרה ביניהן, היו לסימונה פיאניג'אני רק 48 שעות להתאושש מההשפלה הגדולה ביותר בתולדות הפלייאוף ביורוליג; שעה לכל נקודת הפרש. המאמן האיטלקי בחר שלא לחזור להיכל השלום והאחווה, וכינס את קבוצתו לאימון באולם צדדי באתונה ביום שבין שני המשחקים. למחרת היא הדהימה את אירופה, כשניצחה בקלות בזירת הפשע 65:82 ואחר כך המשיכה ל-1:3 מדהים שהעלה אותם לפיינל פור.
כעבור שנתיים, דיוויד בלאט נקט פעולה דומה. מכבי שלו הובסה ב-20 הפרש בידי פנאתינייקוס, ובמקום להתאמן שוב באואקה – היא "נמלטה" לאולמה הקטנטן של איליסיאקוס. עמדתי בכניסה לצד תיאו פפאלוקאס, ששיחק אז בצהוב, והוא ניסה לשכנע אותי במשך דקות ארוכות שהמגרש הזה משמש כבית בליגת העל היוונית. למחרת, כמו באגדות, דיוויד בלו סחב את הצהובים לניצחון סנסציוני בהארכה.
סשה אוברדוביץ' הפסיד השבוע בפער של 12 נקודות. אבל אובדן הביתיות, והמט שספג מעודד קטש ביום שלישי, גרמו לתחושת השפלה לא פחות גדולה מבחינתו. רק שלו, בניגוד לפיאניג'אני ולבלאט, לא היה לאן לברוח. את השינוי שלו הוא ניסה לקמט לשתי מילים: יאקובה אווטארה.
4. האווטאר של מונאקו
הגארד הגנאי בכלל לא ראה מגרש במשחק הראשון, ומאמן מונאקו שיגר אותו למשימה מיוחדת בעורף האויב: שמירה אגרסיבית, אינטנסיבית ועוד כל מיני מילים שמסתיימות בסיבית על לורנזו בראון. הצרפתים (לכאורה) גרמו למכבי לשחק לידיהם: מבין 14 הזריקות הראשונות של הצהובים מהשדה, 13 הושלכו מהשלוש ורק אחת מהשתיים.
אווטארה שיחק רק 12 דקות, והעניק למאמנו הסרבי בונוס שמן בדמות 12 נקודות, שלהן הוא בכלל לא ציפה. ב-12 הדקות הללו הביסה מונאקו את מכבי 17:35; בלעדיו היא הפסידה 57:51. וגם אם מדד הפלוס/מינוס אינו בדיוק מייצג נאמנה את ההתרחשויות, קשה להתעלם ממידת המובהקות של הנתון הזה. טביעת האצבעות של אווטארה עדיין ניכרת על כל מיני חלקים בגופו של בראון, והוא הצליח לדבק בכך את חבריו, שנראו ממוקדים במשימה.
4 מ-26 לשלוש במשחק מספר 1? הפעם פגעה המארחת ב-11 מ-31. ואם באמצע השבוע היא קלעה את השלשה השלישית שלה רק בדקה ה-37, הרי שהפעם היא עמדה על 3 מ-3 לשלוש כבר אחרי 2:27 דקות.
5. ג'רל מרטין הזיק יותר מצ'יימברס
כל נאום חוצב להבות של מאמן נגד שריקות נפתח בקלישאה שלפיה "אני לא נוהג לדבר על השיפוט, אבל…". בטור שבו לעולם אין עיסוק בשופטים, טעויות שביצעו או טענות לשחיתויות שלהם (אלא אם הוכחות יתקבלו בברכה), לא נתעכב על אנשי המשרוקיות שהצליחו להרגיז – בצדק לא מבוטל – כל כך הרבה אנשים.
בבואה לצמד המשחקים בשבוע הבא ביד אליהו, שאם תממש בו את הגדרתה כקבוצה הכי ביתית ביורוליג – היא תעלה לפיינל פור, מכבי צריכה להביא איזשהו טוויסט ולשלוף טריקים חדשים מהכובע. או, במילים אחרות, לפתור בעיות.
לכאורה, הכוכבים הגארדים הם אלו שמכריעים את הסדרה; ביום שלישי ווייד בולדווין להט, והצהובים ניצחו; אתמול ג'ורדן לויד קבע שיא קריירה, והשחורים טיילו. אבל כדי למזער את העומק של מונאקו בקו האחורי, וכל עוד לורנזו בראון מתקשה לחזור לכושר שבו היה לפני ההארכה מול ריאל, הם זקוקים לעוד כתף תומכת מהאנשים האלה שגובהם עובר את ה-2.00 מ'.
למשל, ג'רל מרטין, שנמשך שוב ושוב להטלת שלשות מהפינה שהוא כל כך לא יעיל בה – וסגר את השבוע הזה על 1 מ-14 מהשדה ועל מדד מצטבר של 12-. טום צ'יימברס קבע בזמנו את השפל האלמותי עם 0 מ-14 מול ברצלונה, אבל הוא לפחות גרם נזק רק במשחק אחד…
ואם מרטין לא בעניינים, אז לקטש ממש אין את הלוקסוס לשרוד בסדרה הזאת בלי בונזי קולסון. ה-B השלישי בטריו של מכבי פתח את הסדרה עם שתי שלשות בארבע דקות, אבל מאז צנח ל-0 מ-9 מהשדה ב-45 דקות. הוא מתקשה להתמודד עם הקשיחות שמביאים איתם אלפא דיאלו, ג'רון בלוסונגיים וג'ון בראון, ואולי דווקא הצבתו בעמדת הפאוור פורוורד לצד שלושה גארדים (בוודאי כשדארן היליארד מתחיל אט אט להזכיר את דארן היליארד) תבליט את יתרון המובּיליוּת שלו על פני שומריו.
6. הנתון שסרחיו יוי לא רצה שתקראו
לא השופטים ניצחו אמש את מכבי תל אביב. בשום שלב של המשחק היא לא הייתה באזור החיוג של ההאסל, האנרגיות והפיזיות מצד מונאקו, והיא קיבלה תרומה מינימלית מדי ממספר מקסימלי מדי של שחקנים. במובן מסוים, אולי טוב לצהובים שאם כבר הפסידו – זה קרה בדרך הזאת. הדרך שבה האוהדים עטים על מייק ג'יימס בטוויטר, ומייצרים לעצמם נרטיב של "העולם כולו נגדנו". להפועל ירושלים זה עבד בצורה מצוינת בשבוע שעבר מול א.א.ק אתונה.
בשורה התחתונה, המטרה שלשמה התכנסה מכבי בשבוע הזה הושגה והוגשמה. אחרי השגת השבירה במשחק הראשון, אין זה מקרי שהפסד במשחק מספר 2 נתפס כמעט באופן טבעי.
בשביל לעלות ל-0:2 בחוץ ביורוליג צריך להיות ז'ליקו אוברדוביץ': מאז המעבר לסדרות של הטוב מחמישה, לפני 14 שנים, הוא היחיד שעשה זאת, ואפילו פעמיים (עם פנרבחצ'ה ב-2017 ופרטיזן בלגרד ב-2023). את הנתון הזה סרחיו יוי לא רצה שתקראו, כשביצע את העבירה המכוערת על קווין פאנטר ונתן את האות לפרוץ הפרעות במדריד. לפחות בזה הוא לא הצליח.
מה דעתך על הכתבה?