אחרי למעלה מ-20 שנות בקריירה, למרקו בלינלי יש בעיקר במה להתגאות. הוא זכה בתארים כנער באיטליה, הפך לאלוף ה-NBA, הוכתר למלך השלשות של האולסטאר, השלים 13 שנים מוצלחות בליגה הטובה בעולם וממשיך גם כיום, כשהוא נושק לגיל 38, לעשות את מה שעשה כל חייו ולקלוע בצרורות במדי וירטוס בולוניה.
אבל קבוצה אחת מסוימת הותירה בשוטינג גארד הבלתי נלאה בעיקר צלקות. שבעה מפגשים היו לו עם מכבי תל אביב לאורך הקריירה. חלקם בתור כישרון צעיר ובוסרי, חלקם בתור שועל קרבות מנוסה. אי שם במרץ 2003, בלינלי הצעיר אפילו קלע בספרות כפולות לראשונה בקריירה במשחק מול הצהובים, אבל התוצאה כמעט תמיד הייתה אחת – השפלה.
מתוך שבעה מפגשים, בלינלי ניצח רק באחד. גם בו, בינואר 2004, תרומתו הייתה זניחה לחלוטין, עם 0 בטור הנקודות. שאר המפגשים הסתיימו בעיקר בתבוסות צורבות. בסך הכל, בששת ההפסדים הללו, הפסיד בלינלי למכבי תל אביב בהפרש ממוצע של 20 נקודות.
ההשפלה הזכורה מכולם נרשמה בגמר פיינל פור 2004, או בכינוי הלא רשמי – המשחק הגדול בתולדות מכבי תל אביב. בלינלי, אז עדיין צעיר בן 18, נזרק למערכה בגארבג' טיים, והיה עוד כלי שעשוע בידיהם של אנתוני פארקר, שרונאס יאסיקביצ'יוס, ניקולה וויצ'יץ' וחבריהם.
"במחצית השנייה כשהבנתי שהמשחק גמור, הכנסתי את מרקו בלינלי כדי שיצבור ניסיון. 10, 20 או 30 הפרש היה היינו הך מבחינתי", סיפר לאחרונה מאמן פורטיטודו בולוניה דאז, יסמין רפשה. "רציתי שבתור שחקן צעיר, מרקו יקבל את הצ'אנס ויחווה את החוויה הזאת. בסופו של דבר הוא בעיקר סבל".
הסבל של בלינלי מול הצהובים-כחולים החל למעשה עוד לפני כן, ונמשך הרבה לאחר מכן. במרץ 2003 הוא הובס עם פורטיטודו בהיכל ב-27 הפרש ובעונה שעברה, כעבור בדיוק 20 שנה, וירטוס שלו ספגה מהלומה באותו אולם כשנוצחה ב-31 הפרש. את הניצחון של וירטוס על הקבוצה של קטש בבולוניה, אם תהיתם, הוא ראה מהיציע.
לאור ההיסטוריה של בלינלי עם מכבי תל אביב, לא פלא שהגדיר את עצמו בעבר בתור "המעריץ מספר 1" של אנתוני פארקר.
וכך הוא כתב אודות פארקר במאמר ל"פליירס טריביון": "עבור האירופאיים, לכל הפחות, אנתוני פארקר היה מייקל ג'ורדן. אנתוני היה כל כך מהיר. הוא יכול היה להטביע מהעונשין. הוא יכול היה להעביר בין הרגליים, כמו שאני לא חושב שראיתי מישהו באירופה עושה. והוא יכול היה לרדוף אחרי שחקנים ולחסום אותם כמו לברון ג'יימס".
במבט לאחור על הגמר המפורסם ההוא, בלינלי כתב ש""כמובן שהרגשתי רע שהפסדנו, אבל בו בזמן, כנער שחלם לשחק ב-NBA, הרגשתי בר מזל להיות על אותו פרקט כמוהו. זה היה כבוד. לאחר מכן אנתוני הגיע לטורונטו וזכיתי לשמור עליו מפעם לפעם. תמיד החלפנו חיוכים אחד עם השני".
מחר ב-21:30, בלינלי יקבל הזדמנות לסגור מעגל. העונה הוא קם לתחייה תחת שרביטו של המאמן לוקה באנקי, והפך לחלק בלתי נפרד מהפיכתה של וירטוס להפתעת העונה.
בגיל 37, אחרי קריירה טרנס-אטלנטית עשירה ומרשימה, הוא חווה רנסנס מאוחר ומעמיד ממוצע של 13.4 נקודות לערב, עם כמעט 45% מהשלוש. לפני שהוא פורש, בלינלי בוודאי ישמח לסגור את החשבון שנותר פתוח כבר כמעט 20 שנה.
קטש, ראה הוזהרת.
מה דעתך על הכתבה?