היריבות העתיקה והוותיקה בין פנאתינייקוס למכבי תל אביב החלה בגמר הבלתי נשכח בסלוניקי 2000. הירוקים אמנם הניפו ארבע שנים קודם לכן את גביע אירופה הראשון בתולדותיהם, אבל הזכייה הזו הייתה מיוחדת במינה: היא החלה את שושלת ז'ליקו אוברדוביץ' במועדון; הוא הביא לפאו את התואר היוקרתי מכולם כבר בעונתו הראשונה כמאמנה, והמשיך ל-13 שנים מוצלחות עם ארבעה תארי יורוליג נוספים (נוסף על 11 אליפויות ושבעה גביעי יוון).
אלא שאוברדוביץ' לא היה לבד על הספסל באתונה. במשך כל הקדנציה הממושכת וההיסטורית שלו, היה לו עוזר קבוע, דימיטריס איטודיס. את השידוך בין השניים יצר דושאן איבקוביץ' המנוח, המנטור של "זוץ", שהמליץ לו לשכור את היווני בעקבות עבודתם המשותפת בפאניוניוס. אוברדוביץ' נפגש בסלוניקי עם דימיטריס, אז בן 29, שנענה להצעה והתפטר מתפקידו כמאמן מנט, קבוצה קטנה בעיר. שני שחקני הרכש הראשונים שהביאו היו בוסמנים: הסנטר ז'ליקו רבראצ'ה, שזכה עם ז'ליקו השני בגביע אירופה עם פרטיזן בלגרד; והרכז הישראלי עודד קטש, כוכב מכבי תל אביב.
מאז נפרדו דרכיהם ב-2012, הספיק איטודיס להפוך למאמן מוביל בעצמו; הוא הופיע בשישה פיינל פורים עם צסק"א מוסקבה, וזכה בשני גביעי יורוליג – אחד מהם לאחר ניצחון על אוברדוביץ' בגמר. במהלך העונה הנוכחית הוא סיים את דרכו בפנרבחצ'ה, ובאופן די נדיר יצפה במשחקי הפלייאוף מהצד.
בשל כך, מסרב היווני בתוקף להיכנס לאלמנטים מקצועיים ולנתח את המצ'אפים, כדי לא להישמע כמי שמותח ביקורת או מביע את דעתו על אלו שיעמדו בפועל על הקווים. אבל כשנשאל על שחקנו לשעבר מישראל, שמפלס את דרכו לצמרת המאמנים באירופה, הוא ממהר לפרגן.
"אני מלא הערכה למה שמכבי תל אביב עשתה העונה", אומר איטודיס בשיחה עם וואלה ספורט. "אני מוחא לה כפיים על מה שהצליחה להשיג, למרות כל הקשיים. היא העפילה לפלייאוף, תוך שהיא משחקת כדורסל טוב, והיא מוכיחה שהספורט מאחד ואין לו באמת קשר לאלימות, לאגרסיות או למלחמה.
"אני שמח בשביל חברי עודד, שמנהל עוד עונה מוצלחת במכבי. כאוהב ואוהד כדורסל, וגם כמאמן, אני יכול רק להצדיע למה שהוא עשה. כששיחק אצלנו בפנאתינייקוס, הוא היה רכז שהבין את המשחק, ואני שמח שהוא מצליח".
איטודיס וקטש נפגשו ארבע פעמים כמאמנים יריבים ביורוליג: בפעמיים הראשונות ניצח היווני, ובפעמיים האחרונות איזן הישראלי את המאזן ביניהם. "ההרגשה לראות שחקן שלך לשעבר מגיע למקום הזה היא מיוחדת. לכל אלו שהופכים למאמנים או למנהלים, אני תמיד נוהג לומר: ברוכים הבאים לעבר השני של הנהר. עכשיו אתם חייבים לחשוב על עוד 15 אנשים, ולא רק על עצמכם. זו גישה אחרת ופרספקטיבה שונה".
– הופתעת לראות את מכבי תל אביב מגיעה לאן שהגיעה בלי האלמנט הביתי, שכל כך היה משמעותי עבורה לאורך השנים?
"מפתיע או לא, זו אחת המחויבויות שיש להם. השחקנים יודעים עבור מי ועבור מה הם המשחקים, ואני מניח שהייצוג הזה של המדינה והאוהדים הוא משמעותי וחשוב עבורם".
מה דעתך על הכתבה?