נער פוסטר: סייבן לי פגש אלכימאי. להלן התוצאות

1. לארקין 9, נאן 6, בולדווין 2, לי 23

את הפוסטר מסל הבכורה שלו ביורוליג, שאליו המריא אתמול (שלישי) בהאלה פיוניר אשר בבלגרד, יוכל סייבן לי לתייק, למסגר ולתלות על הקיר בסלון ביתו. עם ברקוד לצפייה כמובן. הסל הזה הניב 2 מתוך 23 הנקודות שקלע ב-22 דקות בפרמיירה החגיגית, אבל באופן סמלי – סל הניצחון של מכבי תל אביב נקלע דווקא מאסיסט שלו לג'יילן הורד.

למה הבכורה הזו הייתה נדירה וחגיגית (1)? כי אם תסתכלו מסביב על טובי הגארדים וגדולי הסופרסטארים בבמה המרכזית של אירופה, תוכלו להתחיל להבין כמה קשה לטפס עליה ואיך אמורה להיראות ההופעה הראשונה בה. נבהיר – באופן בלתי משכנע – שאין כאן כוונה להיתלות בשלב כל כך מוקדם באילנות כל כך גבוהים, אבל שיין לארקין וסקוטי ווילבקין קלעו 9 נקודות במשחקם הראשון בליגה הזו; לורנזו בראון הסתפק ב-3; לווייד בולדווין היו רק 2; מייק ג'יימס וקנדריק נאן, שבדומה ללי הצטרפו לקבוצותיהם אחרי תחילת העונה, נתקעו על 8 ו-6 בהתאמה.

למה הבכורה הזו הייתה נדירה וחגיגית (2)? כי עודד קטש, אחד המאמנים הבודדים שבאמת אפשר לומר שיש להם *פילוסופיית כדורסל* ולא רק "שיטה", מעדיף באופן טבעי להכניס בהדרגה שחקנים שמצטרפים לקבוצותיו תוך כדי תנועה. עובדה: בדיוק כך הוא נהג בהחלפות שבוצעו בשנתיים החולפות; לאלפא קאבה הוא נתן 2 דקות בהופעת הבכורה, ג'ו תומאסון קיבל ממנו 7 דקות (בגארבג' טיים), ג'יילן אדאמס נכנס גם הוא ל-7 דקות בלבד, וסולימאן בריימו נדהם בעצמו כששותף ל-15 דקות וקבע בהן שיא קריירה ביורוליג של 6 נקודות.

יוצא הדופן ברשימה הזו היה מריו הזוניה, שפתח בחמישייה ורשם 21 נקודות ב-30 דקות בפרמיירה שלו אצל קטש, אבל א') הוא הזוניה! וב') פנאתינייקוס מודל 2021 הייתה כל כך שבורה – שבּורה, יש לומר – שלא היה לוקסוס לשום הדרגתיות ולא הייתה איזון להפר מלכתחילה.

ולמה הבכורה הזו הייתה נדירה וחגיגית (3)? כי לי הפך כבר את הפיוניר לביתו הפרטי, אחרי שצלף 43 נקודות על ראשה של FMP באותו מגרש ומול אותם יציעים ריקים ומיותמים, אבל אתמול – כשנשלף מהספסל ויצא לדרך חדשה בקריירה שלו – הוא נתקל ביריבים מעט שונים מאלה שפגש בשבוע שעבר. מולו התייצבו הפעם שחקנים עם 564 משחקי יורוליג ברזומה: רודי בובואה על 271 הופעותיו, לארקין עם ה-222 שלו ודאריוס תומפסון שצבר עד כה 71. עולם אחר, לכאורה. והוא בא, שבר קרסולים, פילס את דרכו לסל, לא כפה זריקות מיותרות, חיפש את החברים שלו (במובן החיובי) ומצא את הטבעת ב-80% מהניסיונות.

2. רגע, קצת תעופה עצמית. בכל זאת

או כמו שנכתב כאן בשבוע שעבר, ממש במילים אלה, עוד לפני שהטאלנט חתם (סליחה מראש על התעופה העצמית, אבל גם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום את השעה הנכונה):

"הדבר הראשון והדחוף ביותר שמכבי תל אביב צריכה לעשות הוא להנחית שחקן שיוכל להחזיק את עמדת הרכז לפרקי זמן משמעותיים. והדבר השני והכמעט דחוף ביותר הוא להביא סקורר שיידע לייצר גם לעצמו, יאיים מבחוץ ובעיקר ימצא את הדרך להגיע עד הטבעת ולסחוט עבירות. ואם אפשר לקבל ממנו מימד אתלטי ועבודת רגליים בהגנה, מה טוב. כלומר, אלה בדיוק האלמנטים שדריל מייקון היה אמור להביא איתו. אבל היום מלא כבר חודש לשחרורו, ומחליף עדיין לא הונחת, משום מה.

"אז בשתי מילים: סייבן לי. המשפט הבא עומד להצית את הפיד הצהוב ברשתות החברתיות, אבל נכון לכתיבת שורות אלה – לי ממש אינו סגור, מסוכם או חתום. רחוק מכך. ואם חפצת ניצחונות היא הקבוצה מיד אליהו/פיוניר, טוב תעשה אם תדאג לנעול ולנעוץ במהרה את העסקה הזו, שספק אם תמצא טובה ממנה. בעצם אין ספק: היא לא תמצא טובה ממנה".

3. מספר 4 שמנצח משחקים ב-3 וב-5

כדאי להעמיד את הניצחון הזה בפרופורציה הראויה: הוא היה גדול באמת, בכל קנה מידה.

למכבי תל אביב היו כל הסיבות להתפרק אתמול, או לרדת מובסת, או לפחות להפסיד. היא החתימה הקיץ שלושה גארדים זרים חדשים, שניים מהם כבר עזבו והשלישי פצוע. מי שהובא כסנטר מוביל עדיין ממתין למשחקו הרשמי הראשון. השחקן הכי יקר בסגל עדיין מחכה לתצוגת כדורסל סבירה ראשונה (0 ריבאונדים ב-25 דקות, רומן סורקין? 0 ריבאונדים?). ומולה שיחק אחד הסגלים העמוקים, המוכשרים והלא מספיק מוערכים ביורוליג.

בתוך כל הכאוס הזה, קטש הוכיח שוב שהוא מתבזבז כמאמן כדורסל, כי מדובר בכלל באלכימאי – אחד שלוקח מתכות פשוטות וזולות והופך אותן לזהב. בשקט בשקט, חסיאל ריברו מנפק תצוגות יציבות ומרשימות, שמדרגות אותו בין עשרת מצטייני היורוליג במדד היעילות (19.3); רפי מנקו נתן חמש דקות טובות בפתיחת המשחק, שדמתה למפולת והסתיימה איכשהו בפיגור נקודה בסיום הרבע הראשון; והורד. בואו נדבר קצת על האיש וסל הניצחון.

הורד הוא פאוור פורוורד ללא קליעה, והתכונה הזו עוררה מראש את סימן השאלה לגבי מידת התאמתו לרמות הגבוהות באמת באירופה. אבל, אם להודות על האמת, סטרץ' פור הוא לא המצרך הנדרש בכדורסל הקטשי (איך נאמר בעדינות, ג'יימס ווב וג'רל מרטין לא בדיוק היו סיפורי הצלחה). והורד, שקלע אמש את השלשה השישית שלו בקצת יותר משנתיים ביורוקאפ/יורוליג, הוא בדיוק כל מה שמכבי צריכה בתבנית הנוכחית שלה.

כשהגנת החילופים מובילה אותו לשמור על גארד, דברים טובים קורים לה. ובכלל, כשהוא מתביית על אחד הכוכבים הקטנים והזריזים של היריבות השונות (מלארקין וג'יימס בשבוע האחרון עד בולדווין ובראון כששיחק בהפועל תל אביב), הם מתקשים לחדור עליו או לפחות צריכים לעבוד ממש קשה כדי להגיע לאן שרצו. גם בהתקפה – הוא הולך ומתברר כעוגן יציב, שיודע להימצא במקומות ובזמנים הנכונים, ומספק את המימד האתלטי הכה נדרש בסגל הזה.

תחשבו על זה: מרחב התמרון שהורד מספק לקטש הוא כזה ששווה ניצחונות. את כל הניצחונות בינתיים. כי את ה-W על וילרבאן במחזור הפתיחה אפשר לזקוף לזכות החלטתו של המאמן להציב הרכבי ארבעה גארדים, עם הורד בעמדת הסנטר; וב-V על אפס מאתמול היה משקל רב בבחירה ללכת על ליינאפ של שלושה גבוהים, כשהורד מתופקד למעשה כסמול פורוורד.

ואם כבר בסמול פורוורד עסקינן: אל לה למכבי תל אביב להתבלבל. ללא שחקן מוביל בעמדה 3, שיאפשר לליוואי רנדולף לטייל בין העמדות, לנצל את היתרונות שלו כגארד וגם לנוח מפעם לפעם (רק צ'ימה מונקה ובולדווין שיחקו יותר ממנו עד כה העונה בכל רחבי היורוליג), היא לא באמת תגיע לאנשהו.

4. מכבי ת"א ניצחה 19:34 עם ג'ייק כהן. זה הפאנץ'

חג הסוכות שמגיע הערב – תירגעו, זה לא דבר תורה – מסמל את הארעיות בחיינו (שהפכה משמעותית מדי בשנה החולפת), אבל גם מבליט את הביטחון שנלקח כמובן מאליו. במונחים של כדורסל, הקרקע היציבה הזו מגיעה משני הווטרנים בסגל הצהוב.

ג'ון דיברתולומיאו סחט אתמול שלוש עבירות תוקף בתוך שבע דקות במחצית השנייה; והשלשה הגורלית של בלאט, שהגיעה מאסיסט של לי, לא הייתה מתאפשרת אלמלא חסימה שלו.

וג'ייק כהן. ובכן, הגיע הזמן הזה בעונה ששאלת מעמדו צפה ועולה. ולא, אנחנו לא בפברואר. הוא אפילו עוד לא הספיק לגדל את שפם המובמבר. אבל מכבי תל אביב ניצחה אתמול 19:34 ב-10 הדקות שבהן שיחק (והפסידה 72:59 בלעדיו). אולי זו העת להחזירו לחמישייה הפותחת ולאפשר לסורקין לעלות מהספסל, ולהתחיל מהבסיס את ניסיון ההתאוששות שלו.

5. מרשים, אבל לא חסר תקדים

התחלנו בסייבן ונסיים בלי. רבים וטובים כתבו, צייצו ושאלו האם 23 הנקודות שקלע בבכורה הן שיא לשחקן במכבי תל אביב. אז האמת היא שלא. זה לא קורה בכל שנה, אבל גם לא חסר תקדים.

ווילבקין ויניב גרין להטו עם 24 בהופעתם הראשונה בצהוב, דיאור פישר המריא ל-26, אנדרו גאודלוק ופייר ג'קסון צלפו 27, לוויל ביינום היו 29 (עם הארכה) ואם רוצים ללכת ממש רחוק כדי לאתר את השיא – אז טל ברודי קלע 42 נקודות בפרמיירה שלו.

בקיצור, לי הזה סתם שחקן, הא?