היום הזה (שלישי, 19:00) היה אמור להיות יום חגיגי באתונה. לראשונה זה יותר משנתיים, מאז פרוץ מגיפת הקורונה, כל מי שירצה להיכנס למשחק של פנאתינייקוס באואקה יוכל לעשות זאת. ההגבלות הוסרו סוף סוף, ואין עוד מכסות צופים חלקיות, אבל מי שמצפה להר געש ירוק ולאווירה הרועשת והמוכרת ביציעים – עומד להתאכזב ולהתבדות. "אם יגיעו יותר מ-3,000 אוהדים למפגש עם מכבי תל אביב, זה יהיה יפה", העריך הבוקר בפניי עיתונאי יווני.
הכדורסל האירופי ידוע בגלגליו האופנתיים, שלא מדלגים על מועדוני הפאר הגדולים ביותר. ותיקי האוהדים ביד אליהו זוכרים היטב את שנות ה-90 השחונות, והצעירים שבהם חווים את הנסיגה החדה במעמד הצהובים מאז הזכייה ביורוליג ב-2014; לפני ששבה להיות חברת קבע בפיינל פור, ריאל מדריד נעדרה מהאירוע במשך 14 עונות רצופות; אפילו צסק"א מוסקבה המתינה 35 שנים בין הגביע הרביעי לחמישי שלה; וגם האלופה המכהנת, אנאדולו אפס, דורגה ב-2018 במקום האחרון ונעדרה מחצי הגמר במשך 19 עונות תמימות.
בעוד חודשיים וחצי ימלא עשור לערב שבו החלה פאו להכיר מקרוב את אבני האספלט של הכביש. ביוני 2012, אחרי שהפסידה לאולימפיאקוס בגמר הפלייאוף היווני, הגיעו מאות אוהדים למלון שבו לנה הקבוצה, והמאמן ז'ליקו אוברדוביץ' יצא אליהם ובישר כי החליט לחתום לעונה מספר 14. החגיגות שפרצו במקום היו מדהימות, והשכיחו לחלוטין את ההפסד ליריבה המרה, שעה קלה קודם לכן – אלא שבתוך ימים ספורים התברר שהן היו מוקדמות. ברגע שבו העבירו האחים פאבלוס ותנאסיס ינאקופולוס את ניהול המועדון לבן/אחיין דימיטריס, עזבו המאמן הסרבי ועוזרו דימיטריס איטודיס. פנאתינייקוס, שזכתה תחת השניים בחמישה גביעי אירופה והגיעה לשמונה פיינל פורים, לא חזרה מאז למעמד חצי הגמר.
תהליך השחיקה במעמדם של הירוקים היה איטי ומייגע, ובשנה וחצי האחרונות הפך לקריסה מוחלטת. בעונה שעברה התפרקה הקבוצה מנכסיה. למעשה, פורקה מנכסיה, על ידי בעליה. היא סיימה במקום הלפני אחרון במפעל האירופי, והעונה הידרדרה למקום האחרון. אוהדיה מקווים שהעתיד עוד יחזיר אותם לצד הנכון של הגלגל, כפי שקרה למכבי, ריאל, צסק"א ואפס – אבל איש אינו יכול לערוב לכך שעתיד האימפריה לא יהיה דומה לזה של אלופות אירופה בדימוס כמו ספליט, וארזה, לימוז' ובולוניה.
הבעלים: לא עוזב ולא נשאר, לא מוכר ולא תומך
עם דימיטריס ינאקופולוס בראש המועדון, לא היה לפנאתינייקוס יום אחד של שקט. רשימת הפרובוקציות הארוכה כללה עימותים בלתי פוסקים עם היורוליג והעומד בראשה (שבשנה האחרונה קיבלו טוויסט, עם הצטרפותן של הקבוצות האחרות למרד בג'ורדי ברתומיאו), קללות בוטות כלפי שופטים ויריבים, פיטורי מאמנים תכופים – וכמובן, הנסיעה המפורסמת באוטובוס מאיסטנבול לאתונה.
אבל כל עוד הוא היה בשליטה, הקבוצה הייתה תחרותית. במשך שמונה עונות רצופות, ללא אוברדוביץ' ואיטודיס, היא לא החמיצה הופעה בפלייאוף של היורוליג. גם כשהמפעל עבר לפורמט הליגה התובעני, היא דורגה תמיד בין המקום הרביעי למקום השישי. אלא שבאביב 2020 הטיל ינאקופולוס את הפצצה והודיע שהוא עוזב. הוא העמיד את המועדון למכירה ב-25 מיליון יורו, ועד היום לא נמצא רוכש. בינתיים, כמי שעדיין מחזיק בבעלות על מפעל חייהם של אביו ודודו, הוא התנער מאחריות והפסיק לחלוטין את הזרמת הכסף.
וכך, הפכה פנאתינייקוס לקבוצה ענייה שחיה מהיד לפה, ותקציבה (המוערך בפחות מעשרה מיליון יורו, במקום ה-17 ביורוליג) מסתמך על הכנסות בלבד – דווקא כשהן צונחות לאור הגבלת הקהל במגרשים. באתונה מעריכים שהמצב ישתפר מעט בעונה הבאה, אם כי לא באופן דרמטי, אלא אם יימצא משקיע או רוכש חדש, או שינאקופולוס ישנה את דעתו ויחזור לתמוך כספית במועדון.
השחקנים: שנתיים בלי קלאתיס, שנתיים בלי רכז
גם כשתקציב שכר השחקנים עומד על 6-5 מיליון יורו, נראה שהצוות הניהולי והמקצועי (בראשות אגדות העבר פרנקי אלוורטיס ודימיטריס דיאמנטידיס) יכול היה לעשות הרבה יותר. מאז ננטשה בידי ניק קלאתיס, פנאתינייקוס החתימה שורת רכזים שאיש מהם אינו יכול להצעיד אותה לשום מקום; בתחילה רצתה את ניקו לפרוביטולה ולורנזו בראון, אך לא הצליחה להנחיתם באתונה. כשמריו הזוניה הגיע במהלך העונה שעברה, ההתרגשות בעיק הייתה בשיאה, ורק המאמן עודד קטש היה סקפטי. הוא ידע שהכוכב הקרואטי יוכל לעזור לו, אבל היה זקוק למנהל משחק – ואותו לא קיבל.
שנה עברה, והבעיה האקוטית נותרה בעינה, כשהירוקים ביצעו את אותה הטעות בדיוק. ווייד בולדווין דווקא רצה מאוד להגיע, והמאמן החדש דימיטריס פריפטיס לא היה מעוניין בו. וכך, רק בינואר 2022 הוחתם באואקה רכז "אמיתי" – סטפן יוביץ'. באופן לא מפתיע, לאור ההיסטוריה שלו, הוא הספיק להופיע בארבעה משחקי יורוליג לפני ששוב הושבת בגלל פציעה ולא ישחק גם הערב נגד מכבי.
תחת מגבלות התקציב, קיבלו בפאו החלטה אסטרטגית לנסות ולשמר לפחות חלק מהבסיס המקומי שעוד נשאר. לצד יורגוס פפאיאניס המחויב לחוזהו (ועשוי לעזוב בקיץ הקרוב), הם הצליחו להשאיר את יואניס פפאפטרו בהסכם שנאמד במיליון יורו ומתקרב ל-20 אחוזים מסך שכר השחקנים בקבוצה. ברמה הרגשית, זה היה מהלך מרשים; ברמה המקצועית, הבחירה הייתה בעייתית. "פפי", כפי שהוא מכונה, הוא אחד הסמול פורוורדים הטובים ביורוליג, אך אינו מסוג השחקנים שיסחבו קבוצה על גבם. לבעיה הזאת מצטרפת התלות בנמאניה נדוביץ', מהגארדים המוכשרים ביבשת, וגם אחד הפציעים שבהם.
לפחות העתיד מורה על זיק של אור בקצה המנהרה: הירוקים ניצחו את אולימפיאקוס והחתימו בשבוע שעבר את אלכס סמודורוב (16), שנחשב לכישרון העל של הכדורסל היווני. "הוא הדני אבדיה שלנו", אמר אחד מאנשי הענף. יחד עם לפטריס מנדזוקאס (18), שכבר נמצא בסגל, מקווים באואקה שבכך הונחו היסודות לחזרתה של האימפריה.
המאמנים: הקורבן הבא כבר מסומן
בשבועות האחרונים, בעיקר לאחר ההפסד לאולימפיאקוס בגמר הגביע היווני והתבוסה המשפילה 101:73 בדרבי ביורוליג, סופג פריפטיס לא מעט ביקורת והאשמות. ברשתות החברתיות כבר "תלו" אותו, אבל האמת היא שקשה להאשים אותו במצב – בדיוק כפי שקשה היה להאשים את קודמיו, קטש ויורגוס וובוראס. מי שמביט לעומק על הקבוצה, מבין שפיטורים אפשריים שלו לא יפתרו שום בעיה ולא יובילו לשיפור אמיתי.
אשתקד הצעיד היווני את אוניקס קאזאן לגמר היורוקאפ, ובוודאי שהוא אינו נקי מאחריות: לא רק בגלל הוויתור על שחקן כמו בולדווין, ההליכה על פפאפטרו ולא על הזוניה ודינוס מיטוגלו, והחתמתם של זרים בינוניים דוגמת ג'רמי אוואנס. ההגנה שמציגה קבוצתו מחוררת יותר מתקציבה, אולם השאלה היא מה כבר יכול היה לעשות בכלים שיש לו. הצל שמוטל עליו (כמו על תשעת המאמנים שקדמו לו בעשור האחרון) הוא אותו צל שנפרס מתקרת האואקה – וניבט מהפוסטר של אוברדוביץ' מניף את אחד מששת גביעי אירופה שבהם זכתה פאו.
פריפטיס מחזיק בחוזה לעונה נוספת, ובכלל לא בטוח שיישאר. ביוון יש כבר מי שמפנטז על החזרתו של גארד מפואר מן העבר, שיעמוד על הקווים וינסה להחיות את המורשת. לא, הפעם לא מדובר בקטש, אלא ביאקה לאקוביץ', שמאמן את אולם וזוכה להערכה ביורוקאפ ובגרמניה. האם יש סיבה להאמין שיצליח? כל עוד התנאים מסביב ייוותרו בעינם, התשובה נעה בין לא ממש לבין ממש לא.
האוהדים: מושפלים בדרבי, אבל שותקים
המדהים בכל הסיפור הוא עניין הקהל. פנאתינייקוס עומדת לסיים עונה ללא תואר בפעם הראשונה זה 25 שנים, והאוהדים אדישים. הנסיגה אשתקד עוד התקבלה בשקט וכמעט בטבעיות, לאור האיסור להכניס קהל למגרשים ובעיקר בשל העובדה שאולימפיאקוס עוד הייתה בליגת המשנה. אלא שכעת, כשהאדומים מפיראוס משייטים לפלייאוף ביורוליג ואולי גם לפיינל פור, ונראים כמי שיטיילו בדרך לדאבל ביוון, ההשפלה מבחינת הקהל הירוק גדולה וכואבת במיוחד.
ניתן היה לצפות מראש למחאות, תבערות ותגובות נזעמות, ובינתיים זה לא קורה. ארגוני האוהדים בשער 13 מסוכסכים בינם לבין עצמם, ונראה כי רבים מהם חוששים להסתבך עם ינאקופולוס. התוצאה העגומה היא שאם לא תחול תפנית מפתיעה בעלילה, שום דבר אינו עומד להשתנות בקרוב.
רבים מאוהדי מכבי תל אביב חשים בוודאי הזדהות עם יריבתם המיתולוגית, ומוצאים לא מעט קווי דמיון בין התהליכים שעברו שתי הקבוצות. אבל הצרות שלהם, מתברר, הן צרות של עשירים.
