מאז עברה היורוליג לפורמט הליגה הממושך והתובעני בעונת 2016/17, הוטלה קללה על הקבוצות הדומיננטיות ביותר: אף אחת מבין אלו שסיימו במקום הראשון בעונה הסדירה – לא זכתה להניף את הגביע. ייתכן שלא מדובר בהכרח בקללה, אלא בתולדה של שיטת הפיינל פור, אבל כך או כך, נראה שזו המשקולת הקטנה יחסית שאיתה תיאלץ ברצלונה להתמודד החל ממחר (שלישי), כשתפגוש את באיירן מינכן בפתיחת רבע גמר הפלייאוף.
הקושי האמיתי והמשמעותי ביותר, לפחות עד שיוכח אחרת, ניבט מהגיבנת שמלווה את ניקולה מירוטיץ' בכל אשר ילך. כמו רבים וטובים לפניו – האחרון שבהם היה מילוש תיאודוסיץ' – לכוכב הגדול של בארסה הודבקה תווית הלוזר שנעלם ברגעי האמת. במובן מסוים, הוא חוזר כעת לזירת הפשע; אשתקד נמוג הפורוורד בסדרה הקשה, הפיזית והמאתגרת של בארסה נגד זניט סנט פטרסבורג (ושלו באופן אישי מול וויל תומאס), שבמהלכה התכווץ לממוצעים לא מירוטיצ'יים בעליל של 8.6 נקודות, 33% מהשדה ומדד 7.6 בלבד. כעת מתברר שמתחת לפני השטח מסתתרת סיבה נוספת, שהופכת את התקופה הזו למיוחדת ומלחיצה עוד יותר עבורו.
ההזדמנות הנוכחית עשויה להיות האחרונה של מירוטיץ' להצעיד את ברצלונה לזכייה ביורוליג. אף שהוא מחזיק בחוזה לעונה הבאה, ייתכן שבקיץ הוא ייפרד מהמועדון ויפנה לתחנה חדשה בקריירה.
מירוטיץ', בן 31, הוא השחקן היקר ביותר באירופה. על פי ההערכות, שכרו השנתי נע בין ארבעה לחמישה מיליון יורו נטו, ומדובר במשקולת תקציבית גדולה על המועדון שנקלע גם כך לחובות עתק. קבוצת הכדורסל של ברצלונה ניזונה ומושפעת באופן ישיר מההתרחשויות במחלקה הבכירה יותר, קבוצת הכדורגל, שניצבת בפני אתגר פיננסי בימים אלה: הגירעון שלה עומד על יותר ממיליארד יורו, והיא נטלה הלוואה של 525 מיליון יורו מבנק השקעות.
האם זה אומר שבארסה – על הדשא בקאמפ נואו ועל הפרקט בפאלאו בלאוגראנה – תופיע בעונה הבאה בגירסה רזה וזולה יותר? לא בהכרח. המועדון חתם על שלוש עסקאות ענק לשיפור מצבו: הסכם חסות עם ספוטיפיי שיניב לה 280 מיליון יורו לארבע שנים, מכירת 49 אחוזים מהבעלות על אולפני ברצלונה תמורת יותר מ-350 מיליון יורו, והצטרפות לעסקה של ליגת הכדורגל עם חברת ההשקעות CVC, שתתורגם אף היא להכנסה גבוהה מאוד.
אלא שגם אם היציבות הפיננסית תישמר, ישנם קולות בתוך המערכת שהיו רוצים לנהל את עוגת התקציב בצורה שונה ומאוזנת יותר. אין בכך מן הטענה למירוטיץ'; הוא לא נחשב רק לשחקן האיכותי ביותר ביורוליג, אלא גם לאישיות מוערכת ולשותף נוח בחדר ההלבשה. אבל העובדה שלא הפך בינתיים לשובר שוויון, וגם בגמר אשתקד נגד אנאדולו אפס לא היה בשיאו (בלשון המעטה), בוודאי לא הועילה למניותיו ועשויה לשנות את התמונה – גם מבחינתו ומצידו.
לסיטואציה המורכבת והסבוכה הזאת מצטרפים הדיווחים (האמינים, יש לציין) שנפוצו בחודש שעבר על סגירה אפשרית של ברצלונה עם טוקו שנגליה. הפורוורד הגאורגי, שהיה השחקן הראשון לעזוב את צסק"א מוסקבה בעקבות פלישת צבא רוסיה לאוקראינה, חתם עד סיום העונה הנוכחית בווירטוס בולוניה – אבל ברחבי אירופה ידעו לספר על עסקה שנרקמה, או נרקמת, בינו לבין הקטאלנים החל מהקיץ הקרוב. גם הוא, מטבע הדברים, לא נחשב לאחד השחקנים הזולים ביבשת.
לא מדובר במהלך מובן מאליו. מירוטיץ' ושנגליה יושבים על אותה משבצת; שניהם נחשבים לשחקנים הטובים ביותר בעמדת הפאוור פורוורד, בעוד איש מהם אינו יכול לתפקד כסמול פורוורד או כסנטר לאורך זמן. כדי לנהל רוטציה שבה לכל אחד מהם יהיה את המקום הדומיננטי שלו, יידרש המאמן שרונאס יאסיקביצ'יוס לבצע לא מעט התאמות ושינויים, הרחק ממרחב המחיה הטבעי של שניהם על המגרש. לא מן הנמנע שהבאה אפשרית של הגאורגי (בין אם נסגרה ובין אם עתידה להיסגר), במחיר נמוך יחסית לזה שבארסה משלמת על כוכבה הנוכחי, תאפשר את שינוי הקונספציה שעליו חושבים במועדון.
אם יעזוב בתום העונה, לאן יועדו פניו של מירוטיץ'? לפני החתימה המפתיעה בברצלונה, בקיץ 2019, הוא קיבל הצעה של 45 מיליון דולר לשלוש שנים מיוטה ג'אז, והתלבט קשות עד שדחה אותה והתקמבק ליבשת הישנה; באף אחת מחמש עונותיו בארה"ב לא ירד מדאבל פיגרס, ובכולן יחד עמד על ממוצעים של 12.3 נקודות ו-5.9 ריבאונדים; גם מעבר לים הוא זכה להערכה רבה, כך שאמורות להיות כמה וכמה קופצות עליו גם בזירה הזאת. חוזה מובטח עד גיל 34 יפתה אותו, מן הסתם, יותר מהבטחת חוזה לשנה או שנתיים באירופה.
מעבר לקבוצה אחרת ביורוליג נראה – לפחות כרגע – בלתי אפשרי. מבחינה משפטית, קשה להאמין שבארסה תיתן יד למהלך שבו תאבד את הנכס המשמעותי ביותר שלה לטובת יריבה ישירה, מה גם שמעטות (אם בכלל) יוכלו לעמוד בסכומים שאותם הכוכב התרגל להרוויח.
וישנה, כמובן, גם האופציה האחרונה – שבסופו של דבר, אחרי הספקות, הפזילות והקריצות, יבינו שני הצדדים שעדיף להם להישאר יחד. מירוטיץ', על אף הביקורות והתהיות, הוא המועמד המוביל לזכייה בתואר ה-MVP של העונה. הדרך להישארות עוד ארוכה, וההתפתחויות על המגרש בחודש הקרוב (לפחות עד לגמר בבלגרד ב-21 במאי) בוודאי עשויות להשפיע על הדינמיקה.
חוסר הוודאות סביב עתידו רק מוסיף לפיקנטריה ולסקרנות סביב התקופה המתוחה ממילא שבה הוא נדרש, יותר מתמיד, לסחוב את קבוצתו לזכייה בתואר החשוב מכל.
