שמינית גמר היא מטרה ריאלית

האם נזכה לראות סגל מלא? נבחרת ישראל סופרת כבר חמישה משחקי אימון שבאף אחד מהם לא ניצחה, ולאף אחד מהם לא התייצבה בהרכבה החזק ביותר נכון לקיץ הנוכחי. הפציעות ו/או המחלות מהן סובל בכל משחק שחקן בכיר אחר בסגל של ארז אדלשטיין פוגעות בהכנות, שגם כך רחוקות מלהיות אידיאליות.

הנבחרת, שתחל הערב (רביעי, 22:00) את טורניר ההכנה האחרון שלה בקרואטיה, תסיים בכך את הכנותיה לאליפות אירופה עם שמונה משחקי אימון בלבד, מספר קטן בהרבה משל מרבית יריבותיה בטורניר הגדול. תירוצים יש למכביר, החל בקושי להביא נבחרות זרות לארץ וכלה בסיום המאוחר של ליגת העל, אבל לכחולים-לבנים חסרים עוד כמה משחקי הכנה באופן משווע.

• דיווח: גל מקל חתם לשנתיים בכוכב האדום
• הקאמבק: גרג אודן חתם בליגה הסינית
• ​הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1

לנבחרת בסדר גודל בינוני כמו ישראל, שחייבת לחפות על היעדר כישרון יחסי בעזרת יכולת קבוצתית ותיאום ברמה גבוהה, נחוצות כמה שיותר דקות פרקט. שניים-שלושה משחקים נוספים היו תורמים מאוד גם לשחקנים החלודים שמיעטו לשחק לאחרונה (גל מקל, יניב גרין, עומרי כספי) ואולי גם מעניקים לנו הזדמנות לצפות בנבחרת כשהיא חמושה סוף סוף בכל הכלים שלה.

אדלשטיין. הכנה שרחוקה מלהיות אידיאלית (עדי אבישי)

האם חזינו סוף סוף בניצנים של רוטציה? ניתן בהחלט להתעודד ממספר נקודות במשחק השני מול סרביה, בו הפסידה ישראל מול נבחרת שעתידה להיאבק על המדליות באליפות. אחת מהן היא תחילת היווצרותה של היררכיה. מלכתחילה היה ברור שאת הנבחרת יובילו מקל, כספי, אליהו ופישר, והשאלה הייתה מי יצטרפו אליהם ברוטציית החילופים של אדלשטיין.

על פי שני המשחקים האחרונים מסתמן כי דווקא גרין, שלא שיחק כחצי שנה בגלל פציעה, יהיה המחליף הראשון לגבוהים (ולנוכח כושרו הירוד של פישר אף יזכה ללא מעט דקות). הסיבה העיקרית לבחירה בגרין היא העובדה שהוא מדבר את שפתו של מאמנו, לאור היכרות העבר ביניהם וסגנון משחקו המותאם לדרישותיו. גרין רחוק משיאו אך נראה שעדיין, בעיקר מבחינה הגנתית ומבחינת הבנת המשחק הוא עדיף על כדיר, צ'וברביץ' ורות'בארט.

בגזרת הגארדים חזר במשחק השני יוגב אוחיון לעניינים ונראה שהוא יצליח להתגבר על בעיותיו הרפואיות ולקנות את מקומו ברוטציה הבכירה, כשגם דגן יבזורי, הקלעי האמיתי היחיד בנבחרת, אמור לזכות ללא מעט צ'אנסים בהמשך. מי שמעמדו עשוי להיפגע, למרות שגם הוא כמו גרין דובר "אדלשטיינית שוטפת", הוא רביב לימונד, שנמצא בכושר אישי בינוני ומטה. על חשבונו חייב לזכות באשראי גדול שון דוסון, שסגנון משחקו רחוק מלהזכיר את זה שאהוב על מאמנו, אבל הכישרון האדיר שלו מחפה על כך בגדול.

גרין. דובר "אדלשטיינית שוטפת" (עדי אבישי)

האם השילוב בין מקל לאוחיון יכול לעבוד? בשני המשחקים האחרונים נגד סרביה חזינו בשילוב בין שני הגארדים שמיעטו מאד לשחק יחדיו בעבר. לשילוב ביניהם יתרונות מסוימים, בעיקר בחלק ההגנתי. לצמד האתלטי יכולת ללחוץ על הכדור בצורה אינטנסיבית, לחתוך קווי מסירה ולכפות על היריבות איבודי כדור, ובמשחק השני מול סרביה הצליח ההרכב בו שיתפו פעולה מקל ואוחיון להקשות לפרקים גם על נבחרת טובה.

מבחינה התקפית לוקים שניהם בקליעה מבחוץ בפרט ובמשחק העומד בכלל, ולכן כששניהם על המגרש חייבת ישראל לרוץ בכל הזדמנות ולכפות קצב משחק מהיר ככל האפשר. כדי שזה יקרה הם יהיו חייבים כאמור להתחיל את העבודה בהגנה, ולא פחות חשוב מכך – להתגבר על מחלת "הכדררת" בה הם לוקים. אסור להם להחזיק בכדור פרקי זמין ארוכים (לפעמים אפילו 10 שניות) תוך כדרור לא תכליתי, ובמקום זאת הם חייבים לשחרר אותו במהירות לפינישרים במשחק המעבר ולהתחלת תנועה מהירה במשחק העומד.

לשניהם יכולת מסירה מצוינת במגרש הפתוח שצריכה לבוא יותר לידי ביטוי, כששחקנים כמו דוסון, כספי ואליהו יכולים ליהנות ממנה מאוד. משחק הנבחרת בראשותם לא צריך להתבסס יותר מדי על תרגילי הפיק אנד רול, שבהיעדר גבוה דומיננטי וקלעים יעילים בפינות מאבד הרבה מן העוקץ שלו. המשחק צריך להתבסס יותר על תנועה ללא כדור וכאמור משחק מהיר המתאימים יותר לאופי שחקני הנבחרת.

מקל ולימונד. איך נפטרים מה"כדררת"? (עדי אבישי)

האם הגיע הזמן להתחיל לשלוף שפנים טקטיים? כמעט כל מאמן המתכונן לטורניר גדול מתחבט במהלך משחקי ההכנה בשאלה האם עליו להציג בהם את מלוא הארסנל הטקטי שלו, או לשמור בשרוול כמה קלפים לרגע האמת עצמו. התשובה לשאלה לדעת רבים היא שגימיקים מסוימים (אזורית לוחצת, תרגיל חוץ או מהלך לשניות אחרונות) ניתן להסתיר עד הרגע האחרון, ואילו שיטות משחק (הגנה אזורית שתשמש לדקות רבות, פתרון לא שגרתי לשיבוש הפיק אנד רול של היריבה, שיטת משחק התקפית) חובה לתרגל כבר במשחקי האימון.

האמת היא שמהנבחרת שלנו ראינו עד כה מעט מאד מהלכים ושיטות טקטיות יוצאי דופן, פועל יוצא של שלל הפציעות ותקופת ההכנה הקצרה. מכיוון שמדובר בנבחרת בעלת חסרונות מובנים מובהקים (בעיקר נחיתות גובה שתחייב שימוש בהגנה אזורית), נראה שהטורניר הקרוב בקרואטיה הוא הזדמנות מצוינת להתחיל ולשלוף כמה שפנים, ולאדלשטיין יש בכובעו לא מעט כאלה.

אליהו. יש שפנים בכובע? (עדי אבישי)

האם לנוכח שרשרת ההפסדים יש בכלל למה לצפות? בהחלט. קודם כל בשל השיפור היחסי (בעיקר בפן ההגנתי) בו חזינו ביום ראשון, לאחר מכן בשל האמונה הלא מופרכת שבהרכב מלא זה יראה טוב בהרבה, ולסיום בשל מצבן של היריבות. המטרה המוצהרת של הנבחרת כרגע היא סיום הבית המוקדם באחד מארבעת המקומות הראשונים המקנים עלייה לשלב שמינית הגמר, וזו בהחלט נראית משימה אפשרית.

ישראל צריכה בסך הכל להקדים שתיים מיריבותיה בבית. על אלופת אירופה, צרפת, כמובן שאין מה לדבר, אבל שאר הנבחרות נראות הרבה פחות מפחידות. פולין (שבסוף השבוע הפסידה ללטביה ולגרמניה) ורוסיה (שסבלה מהכנה בעייתית מאוד) נראות טובות מישראל אך רק במעט, פינלנד (שהובסה ע"י סלובניה ונוצחה ע"י אוקראינה) היא נבחרת ברמתם של חניכיו של אדלשטיין, ואילו בוסניה (שהפסידה לצ'כיה וחטפה 40 הפרש מיוון) נראית כחלשה ביותר בבית באופן מובהק. ככה שלמרות הכל, ממש עוד לא אבדה תקוותנו.

דוסון. להיט במשחק המעבר (עדי אבישי)