הניצחון הראשון במשחק פתיחה של אליפות אירופה מאז שנת 2005 נותן תקווה לעליית שלב לראשונה זה שמונה שנים. ההתאמות הטקטיות והתעלות השלישייה המובילה הספיקו מול רוסיה, אבל האם יספיקו גם מול פינלנד הערב?
יתכן שקצת נסחפנו עם שמחת הניצחון, ואולי צריך להזכיר גם לאוהד בנימין נתניהו שמדובר רק בפתיחת הטורניר, אבל איזה כיף להתחיל ככה את אליפות אירופה. משחקי ההכנה החלשים נראים פתאום כזיכרון רחוק, וההעפלה לשלב שמינית הגמר נראית בהישג יד (והאופטימיים שבינינו כבר אפילו פוזלים לבית המקביל בו נמצאות היריבות הפוטנציאליות בשלב הבא).
במשחק אמש נחשפו, בעיקר במחצית הראשונה, כמה מהחולשות המרכזיות של הנבחרת (ולא ננצח עוד הרבה משחקים עם 3 מ-11 מחוץ לקשת ובלי אף נקודה של דיאור פישר) אבל המחצית השנייה שלו ובעיקר האופי שגילו שחקניו של ארז אדלשטיין נותנים את ההרגשה שאפשר לקוות לטורניר הרבה יותר חיובי מקודמיו.
ההבדלים בין הנבחרות שאינן מן הדרג הבכיר ביבשת (ובבית של ישראל יש רק אחת כזו) אינם גדולים, והצלחה או כישלון בטורניר נקבעים לעתים על חוט השערה, או על מהלך אחד. באליפות הקודמת נוצחה ישראל בפתיחה בגלל החטאות עונשין בדקת הסיום (מול בריטניה), והפעם ניצחה בגלל סל גדול של גל מקל, אבל גם בזכות ההתאמות הטקטיות שביצע אדלשטיין במחצית.
אדלשטיין. התאמות ששוות ניצחון (AFP)
אז מה נשתנה במחצית השנייה? המחצית הראשונה אמש הייתה למעשה המשך ישיר למשחקי ההכנה, עם הגנה קבוצתית לא מתואמת, נחיתות בריבאונד ההגנה וללא שום איום התקפי מבחוץ. עם פתיחת המחצית השנייה ביצע אדלשטיין כמה מהלכים שהתבררו כמנצחים. הראשון: מעבר להגנת חילופים אוטומטים על כל חסימה. המאמן הלאומי התבטא רבות כפרשן בגנות אותה הגנה הגורמת למיס מאצ'ים בעייתיים, אבל צדק בגדול כשבחר להשתמש בה אמש.
מול יריבה נטולת גארדים איכותיים וסנטרים יעילים, שכל מה שיש לה זו חבורת פורוורדים בעלי יכולת קליעה מצוינת, פשוט מתבקש להחליף על כל חסימה ולא להשתמש בפתרונות של המחצית הראשונה שאפשרו לרוסים לערוך מטווח מחוץ לקשת (8 מ-17 במחצית הראשונה, רק 3 מ-12 בשנייה). אדלשטיין גם הציב הרכבים המתאימים לאותה טקטיקה, עם גארדים אגרסיביים המסוגלים לשמור על הגבוהים לאחר החילוף, ועם גבוהים זריזים.
מהלך מצוין נוסף היה הבחירה באלישי כדיר כגבוה במקום פישר המאכזב. הגבוה של הפועל אילת התאים מאוד להגנת החילופים, הצטיין במלחמה על הריבאונד והתרומה ההתקפית שלו (שבע נקודות ברגעים קריטיים) הייתה בונוס חשוב. גם קיצור הרוטציה במחצית השנייה וההליכה דקות ארוכות עם ההרכב שהצליח הוכיחה את עצמה, למרות הגמגום המסוים בדקות האחרונות. אבל עם כל הכבוד לטקטיקה, היא לא הייתה גורמת למהפך המרשים של המחצית השנייה ללא ההתעלות של שלישיית המפתח: עומרי כספי, ליאור אליהו ומקל.
כדיר. התאים מאוד לשיטת ההגנה (AFP)
שלושת הגדולים באו לעבוד, כל אחד בזמן שלו. אף אחד משלושת השחקנים המובילים לא היה חף מטעויות אמש, אבל הם עשו בדיוק את מה שציפינו מהם לפני האליפות – הובילו את הנבחרת לניצחון, כשכל אחד מהם אוחז במושכות בפרק זמן קריטי אחר. כספי היה המצטיין משני צידי המגרש, כשבדקות החלשות שלו מבחינה התקפית הוא הצליח להיכנס למשחק דרך ההגנה (סיים עם תשעה ריבאונדים סופר חשובים, כולם בהגנה).
בדקות בהן הפכה ישראל את המשחק היה זה כספי האסרטיבי שהשתלט על המשחק עם קבלת החלטות נבונה, חדירות אגרסיביות ואפילו שתי שלשות. הקפטן נעלם מעט בדקות האחרונות ופינה את הבמה לאליהו, שסיפק נקודות בדקות בהן איימה רוסיה להפוך את התוצאה בחזרה. פורוורד האלופה, ששיפר מאוד העונה את משחקו עם הגב לסל, היה הבורג המרכזי בהתקפה באותן דקות, אבל אסור לו לסיים משחק נוסף ללא אף ריבאונד.
מקל היה בינוני אמש מבחינה התקפית, כשהקליעה מבחוץ שלו ממשיכה להיראות רע. אבל מבחינה הגנתית הוא הוכיח שוב את חשיבותו העצומה, כשהרוסים נופלים בפח ומנסים לנצל את המיס מאץ' לכאורה של גבוה מולו מתחת לסל. כשההפרש ירד לנקודה סמוך לסיום והנבחרת נראתה בצרות, עשה מקל בדיוק את מה שהיה אמור לעשות: לקח אחריות, ועם סל קשה הבטיח מעשית את הניצחון. ניתן לקוות שהסל הזה יוסיף לביטחונו ויהיה פתח לאליפות טובה יותר שלו מבחינה התקפית.
אליהו. בורג מרכזי בהתקפה (AFP)
עם הפנים לפינלנד. מרווח השיפור של הנבחרת לקראת המשחק הערב מול פינלנד הוא די גדול. הוא כולל את שיפור הריווח בהתקפה (כולל במשחק המעבר שלא היה מספיק טוב אמש), את הגברת הלחץ על מובילי הכדור וכמובן את שדרוג אחוזי הקליעה מעבר לקשת. מבחינה אישית היו אמש לימונד וכדיר האקס פקטורים (כשליוגב אוחיון היה משחק מצוין מבחינה הגנתית(, והערב יכולים שחקנים שהרבו לנוח מול הרוסים כמו דגן יבזורי, שון דוסון ופישר לתרום תרומה משמעותית יותר.
הסנטר המתאזרח בלט בחולשתו אמש (אפס נקודות וריבאונד בודד ב-11 דקות), כשאדלשטיין מוותר לחלוטין על שירותיו בדקות האמת. מוקדם לוותר על פישר בהתייחס לטורניר כולו, בו עתידה הנבחרת לפגוש יריבות עם סנטרים טובים בהרבה מאלו של הרוסים, מולם הוא יוכל לתפקד טוב יותר מכדיר. חשוב לנסות להכניס את פישר לעניינים גם דרך ההתקפה, ולנצל את היד הרכה של מחצי מרחק בעזרת מהלכי בין שניים בינו לבין מקל או אוחיון.
בניגוד לזמן הרב שהיה לאדלשטיין ולצוותו להתכונן למשחק מול רוסיה, למשחק מול הפינים כמו לכל המשחקים הבאים הם יצטרכו להתארגן במהירות רבה, למרות שתוכניות מגירה ודו"חות מפורטים יש להם כמובן לגבי כל היריבות. אמש התעסקו בצוות המקצועי בניתוח משחקם של הפינים מול צרפת ובניתוח תכונות שחקניהם, כשלאלון שטיין, עוזר המאמן השני, צפוי להיות תפקיד חשוב בהכנות בעקבות ניסינו הרבה ביורוליג וההיכרות שלו עם מרבית שחקני היריבות.
יתרון חשוב של ישראל לקראת המשחק הערב, מלבד היתרון המוראלי, הוא העובדה שלפינלנד היה זמן קצר אף יותר להתאושש מההפסד לצרפת ולהתכונן למשחק הבא. מאוד לא פשוט לסיים משחק בשעה 23:00 שעון מקומי, לחזור למלון ולאכול ארוחת ערב (שנתקעת בגרון לאחר הפסד כואב בהארכה) הרבה אחרי חצות, להיכנס למיטה סביב שתיים לפנות בוקר ולהתקשות להירדם בגלל הגוף הכואב את 45 הדקות והלב הכואב את ההפסד – ואז להתעורר למחרת ולהתחיל לחשוב על היריבה הבאה.
ישראל שמשחקת את כל משחקיה מלבד האחרון בבית המוקדם בשעה 17:30 (18:30 שעון ישראל) תגיע רעננה ושמחה יותר, אבל כאן למעשה מסתיימים היתרונות שלה מול יריבתה. פינלנד איכותית ממנה, חזקה יותר מתחת לסלים ומובלת על ידי כוכב גדול, פטרי קופונן. הפינים אף ייהנו מ"יתרון ביתיות" בזכות אלפי הצופים המלווים אותם לכל משחק. לא מן הנמנע שגם המשחק הערב יוכרע ממש במהלכיו האחרונים.
קופונן שומר על דה קולו. הכוכב הגדול (AFP)
כבר להוציא מחשבונים? לא מעט פעמים בעבר בעטה ישראל בדלי, והפסידה לנבחרות בינוניות לאחר ניצחונות גדולים. זכורים בעיקר ההפסד ללטביה לאחר הניצחון הגדול של עדי גורדון מול יוון, וההפסד לפורטוגל לאחר הניצחונות מול סרביה וקרואטיה. הפעם צריך לזכור שלמרות שהשם פחות מפואר, מדובר ביריבה חזקה יותר מזו עליה גברה ישראל אמש.
ניצחון שני יציב את ישראל עם רגל וחצי בשלב השני, אם כי בשל האפשרות לבתים משולשים רק שלושה ניצחונות יבטיחו עליה באופן ודאי. הפסד לא יהיה אסון, אם כי יהיה החמצה מסוימת לנוכח מה שעבר על הפינים בליל אמש. המשחק המסתמן כחשוב ביותר יתקיים מחר מול בוסניה, אם כי לאחר ערב הפתיחה המטורף של הבית הישראלי ושל האליפות כולה נראה שהכל באמת פתוח.
מה דעתך על הכתבה?