פאו גאסול נתן טורניר מהסרטים כשהוביל את נבחרת ספרד לזכייה באליפות אירופה האחרונה. המשחק הגדול ביותר היה בחצי הגמר היה מול צרפת המארחת, שם ניפק שורה סטטיסטית שיהיה קשה לשחזר: 40 נקודות, עם 12 מ-19 מהשדה ו-16 מ-18 מקו העונשין, כשאליהם הוסיף 11 ריבאונדים.
התצוגה הזאת ועוד רבות אחרות, בגיל 35 ואחרי קריירה רבת הישגים, גרמו לרבים לתהות האם יכול להיות שגאסול הוא גדול שחקני אירופה בכל הזמנים? ואם כן אז איפה מדורגים דירק נוביצקי, טוני פארקר, דראז'ן פטרוביץ' וארווידאס סבוניס? עורכי ספורט1 עדיין מתווכחים.
- "פאו גאסול הוא אגדה חיה, אחד ויחיד"
- גאסול מהחיים: פאו הוביל את ספרד לזכייה ביורובאסקט
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
דראז'ן פטרוביץ'/ יניב אורגד
גדלתי על דראז'ן פטרוביץ' ותמיד פנטזתי ששמעון מזרחי יגייר גם אותו ויביא אותו למכבי ת"א ומשם לנבחרת. כי גם בזמנים שלישראל היו מכונת ירייה כמו מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י, הקרואטי לא היה צריך את ה"מרווח" כמו מספר 9 או את הבלטה הספציפית כמו מספר 12. הוא באמת עשה סל מתי שרק רצה. מכל מצב. על כל שומר.
פטרוביץ'. עשה סל גם על מייקל ג'ורדן (AFP)
"מוצרט" כך כינו את הכוכב הגדול של תחילת שנות ה-90 היה לבן במובן הכדורסלני של המילה. כלומר לא אתלט יוצא דופן ועדיין היו לו סלים מרהיבים שפשוט נבעו מנחישות ומרוע, במובן החיובי של המילה. שלא לדבר על הווינריות. הוא לא היה צריך החלטה של מאמן כדי לקחת את הזריקה האחרונה, הוא פשט לקח אותה וברוב מקרים גם ניצח.
נכון ההגנות של היום הם לא מה שהיו פעם, גם לא ההערכות הטקטית, ולמאמנים של המאה ה-21 היו בטח תכניות מגירה מוצלחות יותר בנושא "איך לעצור את פטרוביץ'". ועדיין, לא נכון יהיה להמעיט מהישגו של הפנומן הקרואטי. כמו שאין מה לגמד מאותה סיבה את ביל ראסל או בוב קוזי. המוות הפתאומי, בתאונת דרכים מטופשת, בגיל 29, על סף הפריצה הגדולה ב-NBA הפכה את פטרוביץ' גם למיתוס.
דירק נוביצקי/ רועי שילינג
גאליס וינאקיס, סאבוניס ומרצ'ולניס, פטרוביץ' וקוקוץ', גאסול ונבארו. כולם אגדות גדולות מהחיים, אבל אף אחד מהם אינו גדול כמו דרק נוביצקי. אף אחד מהם לא הוליך קבוצה במו ידיו לזכייה באליפות ה- NBA (גאסול זכה באליפויות עם קבוצה שנשלטה בלעדית ע"י קובי בראיינט, פארקר עשה זאת כחלק מהמכונה המשומנת שנקראת סאן אנטוניו ספרס).
נוביצקי. האירופי הדומיננטי אי פעם (gettyimages)
אף אחד מהם, ולמעשה אף שחקן אירופאי אחר מלבד הג'רמנייטור לא זכה בתואר ה-MVP של הליגה הטובה בעולם. אף אחד מהם לא מחזיק בממוצעי קריירה מדהימים של 22.4 נקודות למשחק בליגה ו-25.4 נקודות פלוס 10.2 ריבאונדים במשחקי הפליאוף (ושוב, ב-NBA ולא ביורוליג) כמו הפורוורד הגרמני המופלא, שאפילו את נבחרתה הבינונית ומטה של ארצו סחב עד למקום השלישי במונדובאסקט והשני באליפות אירופה.
אל תתנו לאליפות אירופה האחרונה להטעות אתכם – דרק נוביצקי, שכבר קלע בקריירת ה-NBA שלו 28,119 נקודות (מדורג שביעי בכל הזמנים, לפני דאנקן, גארנט, בארקלי ואחרים) הוא גדול שחקני היבשת בכל הזמנים, ואחד הפורוורדים הטובים בהיסטוריה של המשחק. כן, גם אמריקאים.
טוני פארקר/ חן סעד
ארבע אליפויות NBA, האירופי הראשון שזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, שחקן השנה באירופה שנתיים ברציפות בעשור הרביעי לחייו, שש בחירות למשחק האולסטאר וזכייה ראשונה בתולדות צרפת ביורובאסקט. ספק אם היה כדורסלן אירופי כל כך מעוטר בהיסטוריה כמו טוני פארקר.
פארקר. ארבע אליפויות בליגה הטובה בעולם (gettyimages)
בעוד שדירק נוביצקי, ארווידאס סאבוניס וטוני קוקוץ' נהנו משילוב אדיר של גובה וחוכמה וניקוס גאליס ודראז'ן פטרוביץ' עשו קריירה נדירה, פארקר ידע להעלים את החסרונות שלו (גובה, קליעה בינונית) בעזרת מהירות יוצאת דופן ולא מעט תעוזה. בגובה 1.88 מ' הוא דורג לא פעם ראשון ב-NBA בנקודות בצבע וידע להשתלב מצוין בשיטה של גרג פופוביץ', גם אם ההתחלה הייתה קצת חורקת.
הרכז בן ה-33 אמנם יעדיף לשכוח את היכולת שלו הקיץ ביורובאסקט, אבל ההתעלות האדירה שלו באליפות הקודמת הפכה אותו מאחד הגדולים לגדול מכולם. אף על פי שהוא הגיע ל-NBA עוד לפני שמלאו לו 20, הוא הקפיד להופיע לכל אליפות אירופה במילניום הנוכחי ותמיד השאיר הכל על הפרקט.
ארווידס סאבוניס/ שחר דלאל
הבחירה בשחקן האירופי הגדול ביותר היא סובייקטיבית מטבעה. בניסיון להפוך אותה לאובייקטיבית מציגים עכברי הסטטיסטיקה את המספרים, כאילו הם תחליף לגאונות אמתית על המגרש. איך אותם אנשים יכולים להעריך את האיכויות שהביאו רוברט הורי ובוריס דיאו? הם גם אותם אנשים שהתקשו להבין איך גדול שחקני אירופה, ארווידס סאבוניס, ראוי להיכנס היכל התהילה.
סאבוניס. מי שראה מבין (AFP)
זה לא שלסאבאס אין במה להתגאות. תואר MVP באליפות אירופה בגיל 21, שהעלה אותו על הראדר של קבוצות ה-NBA – הרבה לפני שהליגה הטובה בעולם פזלה ליבשת הישנה. הוא גם נבחר שש פעמים לשחקן השנה באירופה יותר מכל אחד אחר (נוביצקי השתווה אליו ב-2011) וזכה בזהב באולימפיאדת סיאול לאחר שהדיח במו ידיו את ארה"ב (ויצר בעקיפין את נבחרת החלומות). אבל ב-NBA? שום דבר לכתוב עליו הביתה.
אבל מי שראה מעבר למסך הברזל, עוד בימים שהיה שחקן כדורסל לפני שהפך לזקן הכבד שמככב יותר בהרצאות של רופאים מאשר מופיע בעשרת מהלכי השבוע של NBA Action, ראה את ענק (2.21 מטר בלי נעליים) שהיה לשחקן הכדורסל החכם ביותר שדרך אי פעם על פרקט. זה שרואה כמה מהלכים קדימה, מוסר מאחורי הגב ומשאיר אפילו את שחקני קבוצתו המומים, אבל גם ידע לקחת על גבו את הקבוצה כשהיה צריך (וגם, רחמנא ליצלן, לצאת ולקלוע שלשה). אז לעכברי הסטטיסטיקה נשאיר את נוביצקי ופארקר, אוהדי כדורסל אמתיים יודעים שסאבוניס הוא הגדול מכולם.
פאו גאסול/ איתן דרור
פאו גאסול הוא טעם החודש. לאחר שהוביל את נבחרתו לעוד תואר (אפילו באיגוד הספרדי הפסיקו כבר לספור כמה), בגיל 35 הוא בהחלט מועמד ראוי. אבל האם הוא באמת? האם טורניר אחד מספיק כדי להכתיר אותו?
גאסול. תמיד השחקן החשוב ביותר (gettyimages)
אז נכון, הוא אולי נהנה מדור הזהב של הכדורסל האירופי, מאגר כישרונות בלתי נדלה שידע להתמודד עם פציעות וחסרונות של כוכבים גדולים, אבל מאז תחילת שנות ה-2000 הוא היהלום הבוהק שמעטר את נבחרת ספרד – היחידה שידעה לתת מאבק אמתי לנבחרת ארה"ב מלאת שחקני ה-NBA.
אבל יותר מכל היה גאסול MVP – במובן המילולי – השחקן החשוב ביותר. הוא היה זה שפרץ את הסכר של השחקן האירופאי כשנבחר במקום השלישי (אז שיא אירופי), הוא הפך מועדון כושל לפני קריסה כמו ממפיס (מיד עם נטישת וונקובר) ללגיטימי בליגה הטובה בעולם והוא ידע גם להיות החתיכה החסרה בפאזל בשני התארים האחרונים של הלייקרס. הוא תמיד יהיה שם, גם בגילו המופלג, מספק את הסחורה. MVP.
מה דעתך על הכתבה?