העתק הדבק
סיכום הכישלון האירופי של הפועל ירושלים בעונת 2015/16 מזכיר מאוד את סיכום הכישלון באותה מסגרת אשתקד. הלקחים ממש לא הופקו, והאדומים הציגו שוב קבוצה חלשה מאוד בתחום הקליעה מעבר לקשת, חלשה להחריד בעצירות הקליעה מאותו טווח של היריבות, ונטולת שחקן פנים אמיתי שמייצר נקודות עם הגב לסל.
מעבר לאותן בעיות ידועות ניתן לזהות בעיה מהותית נוספת – הציוות של דונטה סמית' וליאור אליהו כשני הפורוורדים הבכירים. הצמד הכישרוני שמפרק בשנה וחצי האחרונות את ליגת העל מתאים הרבה פחות לזירה האירופית. מדובר בשני שחקנים המתקשים (במקרה של סמית') או לא מסוגלים (במקרה של אליהו) לקלוע לשלוש, וזוהי בעיה קשה מאוד בכדורסל המודרני ביבשת.
טוב רק לליגה המקומית? סמית' (צילום: דני מרון)
הרכב הכולל את שניהם מותיר את האלופה עם קלעי אחד או מקסימום שניים על המגרש, ובהיעדר שחקן פנים איכותי תוקע לגמרי את ההתקפה העומדת של האדומים. מול הגנות אירופאיות יעילות גם לא מדובר בשחקנים היוצרים מיס מאצ'ים כמעט בלתי ניתנים לפתרון כמו במסגרת המקומית, והם יעילים למעשה בעיקר במגרש הפתוח. כשמוסיפים לכך יכולות הגנתיות בינוניות ומטה של השניים, מקבלים ציוות אידיאלי במונחים מקומיים אך בעייתי במונחי היבשת.
לקראת העונה הבאה, ביורוקאפ או במסגרת החדשה, יצטרך הצוות המקצועי של הפועל ירושלים לבנות קבוצה שונה לחלוטין. קבוצה שתכלול קודם כל שחקן פנים יעיל (ירושלים הצליחה באירופה בעבר כששיחקו אצלה סנטרים כמו טונג'י אוואג'ובי, מריו אוסטין וארט פרחובסקי), שתהיה עמוקה ובעלת סגל רחב יותר (ולא רוטציה של תשעה שחקנים בלבד כמו העונה), ושהחמישייה הפותחת שלה תכלול גם לפחות פורוורד אחד בעל יכולת קליעה מוכחת מעבר לקשת.
גורלו של דני פרנקו תלוי ממש כמו בעונה הקודמת – בגורלה של צלחת האליפות. הוא יהיה חייב להשאיר אותה בארנה בכדי לשמור על משרתו, והוא ראוי לקבל את הקרדיט בכדי לנסות ולעשות זאת.
גורלו תלוי בגורל הצלחת. פרנקו (צילום: דני פרנקו)
10 דקות כדורסל, 30 דקות עסקים כרגיל
לשני פרקי זמן קצרים שיחקה מכבי תל אביב כדורסל חיובי. דקות הפתיחה של המשחק בקאזאן הקפואה היו שייכות באופן בלעדי לגל מקל. ב-NBA מכנים שחקנים מסוגו בתואר FACILITATOR (בתרגום חופשי: יוצר או מסייע) – שחקן שמייצר מהלכים – עבור עצמו אך בעיקר עבור חבריו אותם הוא הופך לשחקנים טובים יותר. טיילור רוצ'סטי וג'ורדן פארמר למשל אינם עונים על הגדרה זו, מאחר והאופציה הראשונה (והשנייה והשלישית) עבורם היא הזריקה לסל. מקל היה אחראי לכל 12 הנקודות הראשונות שקלעה מכבי (בנקודות ואסיסטים) כשהתקפת הצהובים מראה ניצוצות של כדורסל קבוצתי ואפילו אינטליגנטי.
זה כמובן החזיק מעמד לפרק זמן קצר מאוד משום שעדיין מדובר בכדורסלן חלוד וחסר כושר משחק שראה מעט מדי פרקט בשנתיים האחרונות. בדקות המנוחה של מקל חזרה מכבי לסורה עם התקפה מבולגנת, נטולת משחק פנים והגנה שלא מסוגלת לדגדג את קית לנגפורד (שגם משימת עצירתו הוטלה בפתיחה על כתפיו של השחקן שהצטרף רק לפני שבוע). המחצית השנייה של הרכז התשוש כבר הזכירה את אותה הופעה בלתי נשכחת של טום צ'יימברס, והדקות הטובות של הצהובים בסיום הרבע השלישי הגיעו שוב הודות למעבר של ז'אן טבק להרכב הכולל ארבעה נמוכים.
הראה ניצוצות. מקל (צילום: אודי ציטיאט)
עם סמית' או פניני בעמדה 4 סגרה מכבי במהירות פיגור של 12 נקודות, כאשר טרבור אמבקווה היה המרוויח העיקרי מהריווח היעיל שפינה עבורו את הצבע. גם המהלך הזה לא החזיק מעמד בשל עייפות ההרכב שחולל את הכמעט-מהפך, וברבע האחרון שוב חזינו במכבי הישנה והרעה שקשה להבין את ההיגיון העומד מאחורי מהלכי ההתקפה שלה (לואו פוסט של פניני, פיק אנד רול של לנדסברג, 15 שניות הקפצה של רוצ'סטי).
מכבי ת"א תצליח ככל הנראה להעפיל לשלב הבא מהבית הקל יחסית אליו הוגרלה, אלא אם תפסיד בבית לניז'ני בעוד שבועיים. בשלב שמינית הגמר צפוי לה ביקור נוסף ברוסיה, הפעם אולי נוח יותר מבחינה תיירותית אך קשה מבחינה מקצועית בסנט פטרסבורג. היא תצליח לעבור אותו ואת השלבים המאוחרים יותר בשלום רק אם תקבל תרומה ממשית משני שחקני החיזוק שצורפו לסגל השבוע, אלייז'ה מילסאפ וסדריק סימונס, וזה אם גדול מאוד.
דרושה עמדה
התוצאה החיובית היחידה של הכישלון המהדהד של מכבי ת"א בבחירת השחקנים הגבוהים שלה העונה היא הדקות הרבות להן זוכה איתי שגב בעקבותיו. הצעיר האתלטי לא חלם בפתיחת העונה על ממוצע של 14 דקות למשחק בליגה ועל משחקים בזירה האירופית בהם ישהה על הפרקט יותר מ-20 דקות.
שגב, כנראה הגבוה הצעיר המוכשר ביותר שיש לכדורסל הישראלי להציע, נותן תוצרת לא רעה ומרוויח ביושר את הקרדיט שהוא מקבל מטבק (בעיקר בצד ההגנתי), אך בכדי להפוך לשחקן דומיננטי במכבי ובנבחרת בשנים הבאות הוא חייב להתביית על עמדה קבועה. כרגע הוא לא משחק כלל כסמול פורווורד, העמדה בה שאף לשחק בצעירותו מאחר ואין לו יכולות כדרור וקליעה מבחוץ. הוא חסר יכולת מסירה, קליעה מחצי מרחק ומעבר לכך – תכונות הנדרשות משחקן בעמדה 4, ולכן הוא נאלץ לשחק בעיקר בעמדת הסנטר, שם הוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו האתלטיות המצוינות אך מתקשה בעצירת שחקנים מאסיביים ממנו.
צריך לקבל החלטה. שגב (צילום: עדי אבישי)
על שגב ועל הגורמים המקצועיים המקיפים אותו לקחת החלטה אסטרטגית. אם השאיפה היא להמשיך איתו בעמדה 5 אז הוא חייב להעלות מסה בכדי להתמודד עם סנטרים אירופאים, ולסגל לעצמו כמה תנועות יעילות עם הגב לסל. אם עדיין בונים עליו (והוא עצמו בוודאי מעוניין בכך) כפאוור פורוורד העתידי של ישראל בעידן שלאחר ליאור אליהו, אז עליו לשפר בדחיפות את אותם האלמנטים בהם הוא לוקה בעבודה אישית אינטנסיבית. בכל מקרה, דקות המשחק הרבות להן הוא זוכה הן ברכה, עבורו ועבור הכדורסל הישראלי, והן גם צ'אנס גדול שהוא חייב לנצל.
מה דעתך על הכתבה?