הפועל תל אביב הגיעה למשחק מול וירטוס בולוניה אחרי הניצחון הענק באואקה על פנאתינייקוס, והשאלה המתבקשת הייתה איך היא תיראה אחרי ערב כזה. האם תגיע עם האף בשמיים? האם תהיה ירידת מתח? האם פתאום ייראה כאילו הכול בא לה בקלות? אז לא בהכרח. הבעיה שלה במחצית הראשונה לא הייתה אופוריה, אלא משהו הרבה יותר פרקטי: ההתקפה פשוט נתקעה, וכשההתקפה נתקעה גם ההגנה התחילה לשלם על זה.
וירטוס היא קבוצה שזורקת הרבה מאוד שלשות, 28.4 למשחק, אבל לא באמת קולעת אותן באחוזים מפחידים. אין לה קו קדמי שמאיים בכל פוזשן, אבל היא כן בנויה כדי לחיות מההחטאות שלה. היא הגיעה למשחק כקבוצה השנייה בטיבה ביורוליג בריבאונד התקפה עם 14.1 למשחק, וזה בדיוק היה אחד המפתחות שלה מהרגע הראשון. היא מיידה אבנים? בסדר. היא רק צריכה לקבל הזדמנות שנייה, ואז שלישית.
ברבע הראשון וירטוס לקחה כבר שבעה ריבאונדים בהתקפה, ועד המחצית היא הייתה על 12. זה מספר עצום, והוא לא היה מקרי. הפועל פשוט לא הצליחה לסגור פוזשנים. כל החטאה של בולוניה הפכה לעוד מאבק, עוד נגיעה בכדור ועוד כמה שניות שבהן ההגנה צריכה לעבוד. כשאתה עושה את זה לקבוצה שגם ככה מתקשה לייצר התקפה נקייה, אתה דוחף אותה עמוק יותר לתוך הבוץ.
ומכאן מגיע דן אוטורו. המטרה של בולוניה מהפתיחה הייתה ברורה: להכניס אותו לבעיית עבירות. לא כי יש לה סנטר על שכל פעולה שלו חייבים להגיב, אלא כי היא הבינה כמה הנוכחות של אוטורו חשובה להפועל בשני הצדדים. הוא נותן לה יעד בפנים, יכולת לסיים מעל הטבעת, נוכחות בצבע וריבאונד. אם אתה מוציא אותו מהמשחק, אתה מכריח את איטודיס לחפש פתרונות אחרים מוקדם מהמתוכנן.
ואוטורו, לצערו, עזר להם. אחרי שבולוניה פתחה פער של שבע נקודות איטודיס הזעיק פסק זמן והחזיר גם את אנטוניו בלייקני וגם את אוטורו. הכוונה הייתה ברורה: שני שחקנים שיכולים לפתוח את הפקק ההתקפי. בלייקני דרך קליעה מכלום, אוטורו דרך הצבע. בפועל, בלייקני כמעט לא השפיע, ואוטורו כן הצליח להיות מעורב יותר, אבל בעיקר הדביק לעצמו עבירות וקיצר את השהות שלו על הפרקט.
השלישית שלו הייתה מתסכלת במיוחד. דווקא בהתקפה, כשהוא כבר עם שתי עבירות, הוא התפתה להוריד כדור לרצפה ולנסות לדרוס את אליו דיארה בדרך לסל. עבירת תוקף, שלישית אישית, ועוד כלי התקפי משמעותי שהפועל כמעט לא יכולה להשתמש בו. הלכה למעשה, שני השחקנים שהוחזרו כדי לפתוח את ההתקפה לא באמת פתרו אותה, ובמקביל נוצרו עוד חורים בצד השני.
3:23 לסיום המחצית, כשהתוצאה הייתה 29:39 לבולוניה ושתי זריקות עונשין בדרך, איטודיס התחיל לשנות שוב. זאק לידיי נכנס, וגם מיציץ' חזר לפרקט. זו עדיין לא הייתה נקודת המפנה של המשחק, אבל פתאום הגיעו כמה פעולות חיוביות שנראו כמעט חריגות בתוך מחצית כל כך רעה. לידיי לקח ריבאונד התקפה, מיציץ' סחט אנד וואן, והפועל לפחות התחילה לייצר משהו מתוך הכאוס.
ההגנה עדיין לא הייתה טובה. גם לידיי וגם מיציץ' עשו עבירות לא מחויבות לקראת סוף הרבע, והפועל לא באמת הצליחה לעצור את השטף של וירטוס. בפסק זמן לקראת סיום המחצית איטודיס כבר סימן את הכיוון שאליו הוא רוצה ללכת: פוסט אפ ללידיי מול החילופים והעזרה של בולוניה. הרעיון היה שם. הביצוע עוד לא. ובצד השני, כשההגנה שוב לא הייתה מחוברת, קסלר אדוארדס המוכר (והאהוב) הגיע ותפר שלשה.
הפוסט אפ של לידיי? זה כבר היה הסיפור של המחצית השנייה. אם במחצית הראשונה הפועל נראתה כמו קבוצה שלא מצליחה להבין איך לפתוח את ההתקפה שלה, ברבע השלישי היא סוף סוף מצאה את המפתח. הרבה לפני שלידיי התחיל לצבור נקודות, עצם זה שהוא קיבל כדור בפוסט שינה את כל המבנה של ההתקפה. לידיי הוא אחד משחקני הפוסט הטובים ביורוליג, וברגע שהוא מקבל גארד או פורוורד נמוך אחרי חילוף, ההגנה פשוט לא יכולה להשאיר אותו לבד.
בולוניה התחילה לשלוח דאבל אפ כמעט אוטומטי והפועל התחילה ליהנות מזה. פתאום הכדור יצא החוצה מהר יותר. פתאום אלייז'ה בריאנט, שהיה במשחק די מגומגם עד אותו שלב, התחיל לקבל זריקות בתנאים טובים יותר. פתאום מיציץ' לא היה צריך להמציא הכול לבד ותומאש סטורנסקי עשה תומאש סטורנסקי ובעיקר סידר את ההתקפה בתחילתה (ולא מעבר). לידיי לא היה חייב לקלוע כדי לשלוט במשחק, כי הגרביטציה שלו כבר שינתה כל פוזשן שבו נגע בכדור.
כשהתוצאה הגיעה ל-53:53, מומברו כבר הזעיק פסק זמן. איטודיס, מהצד השני, המשיך ללחוץ בדיוק על אותה נקודה. הוא ביקש משחקניו לתקוף את "האיש הקטן", כשברור לכולם שהכוונה היא לשחקן שנשאר על לידיי אחרי חילוף. בפוזשן שאחרי פסק הזמן דניאל האקט הישיש מצא את עצמו מולו. שוב הגיע הכדור פנימה, שוב הגיעה העזרה, ושוב לידיי יצר משהו. הפעם זו הייתה עבירה, ומהעונשין, כידוע, הוא כמעט לא מחטיא.
זה מה שהופך את לידיי לכל כך משמעותי להפועל. הוא לא רק עוד שחקן שיכול לקלוע 20. הוא משנה את הדרך שבה היריבה צריכה להגן. אם תשאירו אותו באחד על אחד מול שחקן קטן, הוא יעניש בפוסט. אם תביאו עזרה, הוא ימצא את השחקן הפנוי. אם תנסו להרחיק אותו מהצבע, הוא פשוט יצא החוצה ויפתח עוד נשק. וזה בדיוק מה שקרה בהמשך.
כשלוש דקות לסיום הרבע השלישי בולוניה עברה לאזורית מול החמישייה הגדולה של הפועל, סטורנסקי, בריאנט, ג'ייקוב טופין, לידיי, טאי אודיאסי. זה עזר לה להאט קצת את הקצב, אבל לא באמת פתר את הבעיה. ברבע הרביעי לידיי שוב היה הטארגט. שוב הכדור הגיע אליו, שוב ההגנה התכווצה, ושוב הפועל התחילה לייצר מצבים לאחרים.
כאן גם אודיאסי נכנס לתמונה, ובגדול. הוא לקח על עצמו כמעט בדיוק את הדברים שאוטורו לא הצליח לתת במשחק הזה וסיים עם 13 נקודות ו-6 ריבאונדים בערב באמת נהדר. הוא ניצל את כל תשומת הלב של ההגנה ללידיי, נעל בפנים שחקנים נמוכים אחרי חילופים, סיים סביב הטבעת ובעיקר עזר להפועל להתמודד עם אחת הבעיות הכי גדולות שלה בערב הזה: ריבאונד ההתקפה של בולוניה.
וירטוס סיימה עם 21 ריבאונדים בהתקפה מול 14 של הפועל. זה עדיין מספר גבוה מדי, אבל במחצית השנייה לפחות התחושה הייתה שהפועל כבר לא מאפשרת לכל החטאה להפוך אוטומטית לעוד צ'אנס. אודיאסי היה קריטי. לא רק בגלל מה שעשה עם הכדור, אלא בגלל זה שהוא היה שם פיזית, סגר, נאבק והכריח את וירטוס לעבוד הרבה יותר קשה על כל כדור שני.
ואז לידיי החליט שאם אתם כל כך עסוקים בפוסט שלו, הוא פשוט ישלוף את הנשק הבא, בפיק אנד פופ.
אחרי שבולוניה שוב ושוב הביאה עליו עזרה וניסתה למנוע ממנו לקבל את הכדור עמוק, לידיי התחיל לצאת החוצה. ושם כבר לא היה למומברו הרבה מה לעשות. תחליף עליו גארד? הוא ילך לפוסט. תביא דאבל אפ? מישהו אחר יתפנה. תעבור לאזורית? הוא ימצא את החור. תנסה להשאיר אותו בחוץ? הוא יקלע לך שלשה. זה סט כלים כמעט לא הוגן.
ובגלל זה הוא אולי השדרוג הכי גדול שהפועל תל אביב עשתה להתקפה שלה. יש לה המון שחקנים מוכשרים, אבל לידיי נותן לה משהו שקשה מאוד למצוא: שחקן שיכול להיות פתרון נגד כמעט כל סוג של הגנה.
באמצע הרבע הרביעי בולוניה חזרה לאישית והעלתה לחץ על כל המגרש. מומברו כנראה הרגיש שהפועל מתחילה להתעייף, וגור שלף גם דאג להזכיר בשידור פעם אחר פעם שלידיי נראה גמור. איטודיס, מנגד, לא ממש התרגש. והנה האירוניה.
במשחקים אחרים, כשזאק לידיי קצת חלם בהגנה או לא ביצע את מה שאיטודיס רצה, הוא קיבל סדרת חינוך. ירד לספסל, נשאר שם, ולפעמים גם הרבה יותר ממה שנראה הגיוני מבחוץ. הפעם קרה בדיוק ההיפך. איטודיס לא הוציא אותו כמעט כל המחצית השנייה. גם כשהוא נראה עייף. גם כשהרגליים התחילו להכביד. כי הפעם הוא הבין שהוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו לוותר עליו.
וכשההתקפה של הפועל התחילה שוב קצת לגמגם לקראת הסיום, לידיי שוב היה שם. בהתקפה לא יפה במיוחד הוא הצליח לגרד אסיסט לשלשה של בריאנט. אחר כך קלע שתי זריקות עונשין והעלה ל-75:84. הוא יצא לרגע, וג'ייקוב טופין זייף בריבאונד. בולוניה הענישה בשלשה והחזירה קצת לחץ, ואז הוא חזר.
עוד פיק אנד פופ, עוד פעם נשאר חופשי, עוד שלשה. והפעם הוא כבר לא הסתפק בלרוץ להגנה. הוא טס לספסל ותפס לאיטודיס את הראש, מדובר ברגע של שיגעון שבו הוא שחרר תסכול, עייפות ובעיקר לחץ שהיה עליו להוכיח לאיטודיס שהוא ראוי להישאר בכל דקה על הפרקט. עייף? אדרנלין הוא אחלה של תרופה.
לידיי סיים עם דאבל דאבל, הראשון שלו ביורוליג מאז 3 בפברואר 2023. אבל המספרים במקרה שלו הם כמעט רק חלק מהסיפור. הוא היה זה שפתח את הפקק. בהתחלה באמצעות הפוסט אפ, אחר כך דרך העזרה שהוא משך, ובסוף גם עם הקליעה מבחוץ. כל פעם שבולוניה ניסתה לקחת ממנו משהו אחד, הוא מצא משהו אחר.
מלבד לידיי, מגיעות הרבה מאוד מחמאות גם לג'ייקוב טופין. הוא נכנס רק לקראת סוף הרבע השני, ומאותו רגע כמעט לא יצא. אפס נקודות. אפס עגול. ובכל זאת, אחד השחקנים הכי חשובים של הפועל בקאמבק.
טופין היה השחקן המרכזי שלה הגנתית. הוא שמר על מובילי כדור, החליף על סנטרים, חטף, חסם, השתמש באתלטיות שלו ובעיקר נתן להפועל משהו שהיה חסר לה מאוד במחצית הראשונה: יציבות בצד השני. נכון, הוא זייף קצת בריבאונד, כולל באותו רגע לקראת הסיום שבו בולוניה קיבלה עוד הזדמנות והענישה בשלשה. אבל כשמסתכלים על כל הקאמבק, ברור לגמרי למה איטודיס השאיר אותו על הפרקט.
מהרגע שההתקפה של הפועל התחילה לזרום, הדבר האחרון שהיא הייתה צריכה זה להפוך את המשחק לראן אנד גאן. היא כבר הצליחה סוף סוף לכפות את הקצב שלה, ולכן הייתה צריכה מישהו שיחזיק את ההגנה, יחליף, יכסה וימנע מהמשחק לברוח שוב. טופין עשה בדיוק את זה, מי אמר שאין צביון ישראלי להפועל תל אביב?
ובסוף, זה אולי הסיפור של כל המשחק. פשוט מחצית ראשונה רעה מאוד, שבה ההתקפה נתקעה, בריאנט כמעט לא היה באירוע, בלייקני לא הצליח להשפיע, אוטורו הסתבך בעבירות ובולוניה אכלה את הפועל בריבאונד ההתקפה.
ואז הגיעה מחצית שנייה אחרת לגמרי. הפועל מצאה את לידיי בפוסט אפ, הכריחה את בולוניה להגיב אליו, פתחה את המשחק לאחרים, קיבלה את אודיאסי במקום שבו אוטורו לא הצליח להיות, ואת טופין כעוגן הגנתי. היא לא עשתה איזה קסם. היא פשוט מצאה את הכלים הנכונים והשתמשה בהם שוב ושוב עד שבולוניה נשברה.
ומה שהתחיל בעוד ערב שבו היה אפשר לשאול מתי איטודיס ייתן ללידיי עוד סדרת חינוך, נגמר בערב שבו הוא פשוט לא היה מסוגל להוריד אותו מהפרקט.
מה דעתך על הכתבה?