לא שיטה ולא "שפת גוף": ההסבר לכך שקל לפרק את מכבי תל אביב

מכבי תל אביב ביצעה עבירה ראשונה מול הכוכב האדום בלגרד 1:47 לסיום הרבע הראשון. עד אז הכוכב האדום בלגרד כבר הספיקה לקלוע כמעט מכל מקום, להיכנס לצבע בלי יותר מדי הפרעה ולפתוח יתרון שהפך את המשך הערב לשאלה של גובה הנזק. הרבע הסתיים ב-34:15, ובמחצית כבר היה 55:30. המשחק נגמר הרבה לפני שהבאזר האחרון קבע 100:78.

אפשר לדבר שוב על "שפת גוף", עודד קטש עושה את זה לא מעט. אפשר גם לדבר על הסיסטם ההגנתי של מכבי, שכבר תקופה ארוכה נראה כאילו הוא מתקיים בעיקר בתיאוריה. אבל מול הכוכב האדום שני ההסברים כמעט מחמיאים למה שקרה. כשקבוצה לא יוצאת לקלעים למרות שהם קולעים עליה מהפתיחה, לא עוצרת חדירות ולא מגיבה לשחקן שנכנס לקצב, אנחנו כבר לא באזור של שיטה או אנרגיה. אלה טעויות של בייסיק.

הכוכב האדום הגיעה למשחק במקום ה-14 ביורוליג באחוזים לשלוש, אבל פתחה עם 6 מ-8 מבחוץ ובמקביל 8 מ-10 לשתיים. מכבי לא "בחרה את הרעל שלה"; היא פשוט נתנה הכול. 34 נקודות בעשר דקות, 80 אחוז לשתיים, 75 אחוז לשלוש ו-13 אסיסטים. לשם השוואה, ב-2021 היא כבר חוותה את ה-35:8 המפלצתי מול אולימפיאקוס, כך שלא מדובר בשפל היסטורי מוחלט, אבל זו בהחלט אותה משפחה מכוערת של משחקים שנראים גמורים עוד לפני שהתחילו באמת.

ולמען ההגינות, קטש דווקא כן הגיע עם רעיון כלשהו. הכוכב האדום שומרת עם חילופים, ולכן מכבי ניסתה להכניס את ג'יילן הורד לעניינים דרך המיסמאצ'ים, אם ייווצרו כאלה. על הנייר זה הגיוני, בפועל זה עבד רע. הכוכב האדום פתחה עם חמישייה אתלטית יחסית שלא נתנה להורד ליצור יתרונות ברורים, המסירות אליו היו רעות פעם אחר פעם, והוא עצמו נראה כמו צל כבר כמה משחקים, לא אגרסיבי ולא חד.

ופה מתחילה הבעיה האמיתית עם ההכנה של קטש. להכין רעיון זה דבר אחד, לזהות בזמן שהוא לא עובד ולשנות כיוון זה דבר אחר. על קטש אומרים, ובצדק, שהוא בדרך כלל מגיע מוכן ליריבה. רואים את מי הוא רוצה לתקוף, על מה הוא מוכן לוותר ואיזה שחקן הוא רוצה להכניס מוקדם לעניינים. הבעיה היא שכשהרעיון הראשוני נשבר, מכבי יותר מדי פעמים נראית כמו קבוצה שלא יודעת להתאים את עצמה למשחק.

מול הכוכב האדום אפילו לא היה צריך שינוי מהפכני. טייסון קרטר נכנס לקצב כבר מהפתיחה, כריס ג'ונס סידר את המשחק כמעט בלי הפרעה, והסרבים הראו בדיוק מאיפה הם פוגעים. קרטר קלע 14 נקודות כבר ברבע הראשון, ופחות משלוש דקות לסיום המחצית כבר שבר את שיא הקריירה שלו ביורוליג. הוא סיים עם 24 נקודות ושש שלשות, והדבר המטריד הוא לא רק שהוא קלע אותן, אלא כמה מעט התנגדות פגש.

ופה "שפת גוף" כבר לא מספיקה כהסבר. לא לצאת לקלעי אחרי שכבר העניש אותך, לא להגיב לשחקן שנכנס לקצב ולא לבצע רוטציה בסיסית בזמן – אלה לא דברים שדורשים את ההכוונה של ז'ליקו אוברדוביץ'. גם העובדה שמכבי ביצעה את העבירה הראשונה שלה רק 1:47 לסיום הרבע הראשון מעידה (הפעם) שהקבוצה לא שמרה. כשיריבה חודרת, מוסרת וזורקת בלי כמעט להרגיש מגע, קשה לתרץ זאת רק באנרגיה.

וזה המקום שבו האחריות עוברת לקטש. אם השחקנים לא הבינו את הדרישות – זו אחריות שלו. אם הבינו ולא ביצעו – זו עדיין אחריות שלו למצוא מי כן. ואם כמעט כל מי שעולה לפרקט עושה שוב ושוב את אותן טעויות, אי אפשר בכל פעם לחפש שחקן אחד שעליו תיפול האש.

בדרך כלל הרבה יותר מעניין אותי לקחת שחקן אחד ולפרק את המשחק שלו: מי הבריק, מי נעלם ומי חירב. גם הפעם אפשר היה לעשות את זה – ג'ימי קלארק סיים עם 19 נקודות, רומן סורקין עם 13 והורד היה רע – אבל במקרה הזה זה מפספס את הסיפור וחוטא לאמת, כי הבעיה רחבה מדי בשביל להישאר ברמת השחקן.

ההגנה של מכבי לא גרועה רק כי שחקן כזה או אחר הוא שומר חלש. היא גרועה כי יותר מדי פעמים אין מערכת שיודעת להגן על טעות. שחקן אחד יוצא מאוחר? השני לא מכסה. מגיעה עזרה? הרוטציה הבאה לא שם. היריבה שוברת את הקו הראשון? הדרך לטבעת נפתחת. כך מקבלים קבוצה שמאפשרת הכול.

גם ההתקפה לא עזרה. היא נראתה תקועה, לא מחוברת ובלי מספיק שטף וזה ככה כבר כמה משחקים. ב-55:30 במחצית המשחק כבר היה לפרוטוקול. מכבי ניצחה את המחצית השנייה 45:48, נתון שלא באמת משנה דבר כשהכוכב האדום כבר הורידה הילוך.

וזה בדיוק ההסבר לכך שקל כל כך לפרק את מכבי תל אביב. לא צריך מיסמאץ' מתוחכם, סט התקפי גאוני או אפילו להיות קבוצת קליעה גדולה. מספיק לזהות איפה היא מאחרת (כמעט תמיד), ללחוץ שוב על אותה נקודה ולחכות. כששחקן נכנס לקצב, התגובה מאוחרת; וכשהתוכנית הראשונית לא עובדת, לוקח יותר מדי זמן להמציא אחרת.

לכן הפעם לא "שפת גוף" ולא "סיסטם" הם הסיפור המרכזי. הבעיה בסיסית יותר: מכבי לא עושה מספיק טוב את הדברים הפשוטים, וקטש לא מצליח כרגע לגרום לה לעשות אותם. וכשזה המצב, לא באמת צריך להיות גאון כדורסל כדי לפרק אותה.