אתם הרי ודאי (ודאי!) זוכרים איך העיפו את ברנדה אחרי העונה השלישית של "בברלי הילס", או את המתח שיצרו יוצרי "שובר שורות" כאשר משכו את ההמתנה לפני העונה האחרונה. וישנן עוד דוגמאות רבות.
ובכן, גם בסדרת הגמר של פלייאוף ה-NBA, שנכנסת כעת לעונתה הרביעית עם כמעט אותם כוכבים, אותם שחקני משנה ופחות או יותר אותה עלילה בין גולדן סטייט לקליבלנד קאבלירס, ניסו לייצר דרמה עוד לפני שהיא החלה. יצרו לנו מצג שווא שקרי, גרמו לנו לחשוב שהעונה החדשה כלל לא תעלה לאוויר.
זה קרה עם הפלייאוף הסזיפי להחריד של הקאבס במזרח, עם שתי סדרות שהלכו עד הקצה עם 3:4 ושני משחקי 7 מותחים, וזה קרה עם הווריורס במערב והטלטלה שהיא העבירה את הצופים עם 3:4 קשה במיוחד על יוסטון.
אז הטריק אולי עבד, אבל הסיפור שלנו נשאר זהה – ג"ס היא הפייבוריטית הברורה, המוחצת, הבלתי משתמעת לשתי פנים, מול קליבלנד החלשה ולברון ג'יימס אמיץ אחד. בפעם הראשונה אי פעם ששתי קבוצות נפגשו 4 פעמים רצוף בגמר הליגה הטובה בעולם, קיבלנו את אחד הסיפורים העתיקים בספר: דוד מול גוליית. רק שהפעם לדוד (לברון) יש גוף של גוליית ולגוליית יש בפנים עמוק-עמוק נשמה של דוד.
הכל יקום ויפול על היכולת שלו. לברון ג'יימס (AFP)
יריבות, לא יריבות
אנחנו נורא רוצים להתרגש, וגם נורא רוצים לרגש אתכם. להתחיל לספר על יריבויות ענק אחרות בהיסטוריה של ה-NBA, על בוסטון מול הלייקרס של שנות ה-60', על מג'יק מול בירד של שנות ה-80', או שיקגו וג'ורדן מול ניו יורק בניינטיז וסקרמנטו מול הלייקרס של תחילת המילניום. אבל האמת? קצת קשה לנו.
הסדרה החוזרת הזו לא יוצרת אצל הצופים את אחד המושגים המהנים ביותר בספורט – דם רע. יש יריבות, אבל אין יריבות. בפעם הראשונה זה היה מרגש, בפעם השנייה דרמטי, בפעם השלישית צפוי – ונדמה כי הפעם הרביעית עומדת להיות זהה.
סוכנויות ההימורים מעניקות את היחס הגבוה אי פעם בהיסטוריה למנצחת בסדרת גמר, יותר אפילו מאשר העניקו לסן אנטוניו של 2007 שפגשה את לברון בן ה-22 וחבורה כמעט אלמונית של קליבלנד. אז אגב, זה נגמר ב-0:4 לספרס. 1.1 – זה היחס שתקבלו אם תשימו את כספכם על גולדן סטייט. 7.5 לעומת זאת, יהיה היחס על ניצחון סנסציוני של קליבלנד. לכן אין אף אדם בר דעת, או לפחות אחד כזה שאוהב את הכסף שלו, אשר יסכים להמר נגד גולדן סטייט. ההיגיון הבריא יסתכם איפשהו בין סוויפ לבין ניצחון הירואי למשחק אחד של הקאבס. כל דבר מעבר לזה – יהיה בגדר נס אקרון 2018.
על הנייר, הוא אמור לחייך גם אחרי סדרת הגמר. סטף קרי (AFP)
בואו נניח
שתי המילים האהובות ביותר בשפה העברית הן "יהיה בסדר", זה ידוע. אבל פחות ידוע אלה שתי המילים שכמעט הכי אהובות – "בוא נניח". או כמו שאמר סרג'יו קוסטנזה "אז בוא נניח שאני העברתי הודעה בקשר".
אז מה צריך כדי שתהיה פה סנסציה? בואו נניח. בואו נניח שלברון ג'יימס משחק כמו לברון ג'יימס, עם מספרי טריפל דאבל ואפילו הגנה מעולה על קווין דוראנט. בואו נניח שקווין לאב הוא לא הקווין לאב שכולנו חושבים שהוא, ושהוא יכול להיות סופרסטאר משני בקבוצת אליפות. בואו נניח שג'יי. אר. סמית' וקייל קורבר ייתנו בכל משחק את ה-6-7-8 שלשות שלהם. בואו נניח שג'ורג' היל יהיה הרכז של משחקי הבית בסדרה מול בוסטון, ולא ה"דני דין" שהיה במשחקי החוץ מול בוסטון. בואו נניח שטיירון לו הוא מאמן טוב שמצליח להפוך את אחת ההגנות הגרועות בעונה הסדירה, להגנה שעוצרת את ההתקפה הטובה בהיסטוריה.
אבל בעיקר – בואו נניח שהקומישנר אדם סילבר מחליט לבטל את הרבע השלישי בכדורסל. פשוט לקפוץ משני לרביעי. לוותר על הרבע בו גולדן סטייט נמצאת במאזן מטורף של 130+ במדד הפלוס/מינוס בפלייאוף הזה.
בואו נניח שהוא יכול להיות סופרסטאר משני לקבוצת אליפות. רק נניח. קווין לאב (AFP)
גולדן סטייט אמנם מגיעה בצורה הרעה ביותר ב-4 העונות האחרונות לגמר, עם דרך לא יציבה כל כך ושחצנית, אבל זה אמור להספיק כדי לא ליצור פה מתח. ואם אתם בכל זאת מחפשים מתח – חפשו אותו אצל סטף קרי. האיש שכבר הוכיח שהוא הקלע הגדול בהיסטוריה, שהוא דמות נהדרת לילדים, שהוא מנהיג מהזן החדש, שהוא יודע לחייך ולפרגן ולפנות את הבמה שצריך.
אבל הגיע הזמן למשהו אחר – הגיע הזמן להשתלטות ברגעי ההכרעה ולזכייה בתואר MVP ראשון בסדרת גמר. כזו שתכניס אותו לגדולים באמת.
ומה עם לברון? הוא ימשיך לבלבל אותנו במספרים. מצד אחד גמר 9, כולל 8 רצוף, אבל מצד שני בדרך להיות עם אותו מספר הפסדים בגמר, כמו מספר הניצחונות של מייקל בגמר (6).
הייתם שמים את הכסף שלכם נגדם? שחקני גולדן סטייט חוגגים אליפות (AFP)
אז כן, יהיה מלהיב, יהיה מעניין, אבל נוכח העובדה שמשחק מספר 5 משובץ ל-11.6, אפשר להיות רגועים. את המונדיאל שמתחיל שלושה ימים אחר כך – נספיק לראות בלי שאף סדרה טובה "תפריע" לנו.
מה דעתך על הכתבה?