דמעות של מלכים: סטפן קרי לקח ללב, והזכיר מה שכחנו

פתאום סטף קרי התחיל לבכות. הוא הביט בצער על האירועים, החמיץ פנים, נענע את הראש, וברגע אחד הכל עלה לו, התפרץ לו מהעיניים. הוא הסתיר את פניו עם הגופייה כדי שלא יראו, אבל ראינו. הוא התעשת מהר, כי אין זמן לבכות עכשיו, זה לא המקום, אבל שנייה אחת הספיקה. אי אפשר היה להתעלם מזה.

הרבה מטענים שונים התפרצו אצלו באותו רגע. זה נבע כמובן מההרחקה של דריימונד גרין, במשחק מול אורלנדו, הרחקה שהמחישה שוב שגרין פשוט לא מצליח להשתלט על בעיות הכעס והאלימות שלו. פחות מארבע דקות למשחק, הוא התחרפן מהחלטת שיפוט והגיב בתוקפנות בלתי נשלטת. מצמיד פנים לשופט, ממש דורש שירחיקו אותו, מאיים ומתבריין בכפייתיות. עבור סטף, זה רגע קורע לב.

קודם כל, מבחינה חברית. גרין משחק לידו כבר עשור. הם עברו ביחד אין סוף רגעים יפים וקשים, הם חולקים מנהיגות שונה באחת מקבוצות הכדורסל הגדולות בהיסטוריה, הקשר ביניהם חזק. והנה סטף (הרשו לנו לקרוא לו סטף) רואה את חבר שלו מתפרק לנגד עיניו, כמו נרקומן נגמל שחוזר לסם.

גרין כבר הורחק העונה ל-16 משחקים בגלל התנהגות אלימה סדרתית. דווח שהוא עובר טיפולים פסיכולוגיים, נפשיים ורגשיים, מנסה להתמודד עם הבעיה. אפשר להניח שהיו שיחות אישיות בינו לבין סטף על ההתנהגות שלו, שפוגעת גם בעצמו, גם בסביבתו וכמובן גם בקבוצה. אולי אפילו הייתה כבר תחושה של אופטימיות, עם שיקום ושיפור. ואז הגיע עוד רגע שבו הדם עלה לראש של דריימונד, ואי אפשר להרגיע אותו, אי אפשר להשתלט עליו, אי אפשר למנוע ממנו את יצר ההרס העצמי. זה מראה קשה.

בנוסף, יש פה קבוצה. קודם כל קבוצת אנשים כמובן, אבל גם קבוצת ספורט, שבאה לנצח במשחק כדורסל. גולדן סטייט נאבקת על מקום בפלייאוף, על מיקום לפלייאין, כל משחק חשוב, כל ניצחון קריטי. ההשתוללות של גרין פוגעת במאמץ הקבוצתי. וקרי? קרי לוקח ללב.

אין דבר קל יותר מאשר ללגלג על העונה הסדירה ב-NBA. הסיבות ידועות, ואין טעם להרחיב בהן. אבל לפעמים גם קל לשכוח שהשחקנים ("המיליונרים המפונקים") משקיעים במשחק הזה את כל חייהם. לא רק כמה קשה הם עבדו כדי להגיע עד לכאן, להגשמת החלום עליו פנטזו מאז שהם זוכרים את עצמם, אלא גם עד כמה הם תחרותיים, מעורבים רגשית במשחק. והנה, במשחק עונה רגילה, לכאורה עוד אחד מ-82, סטפן קרי הגדול פורץ בבכי מרגע קטנטן, לכאורה חסר משמעות, שממחיש כמה רגש ומטענים יש בשחקנים האלה. אחר כך, חצי דקה לסיום, הוא יקלע שלשה מכרעת, יירד לספסל ויבעט בכיסא, מרוב שיגעון למשחק.

כדאי גם להזכיר, מדובר באחד הספורטאים הגדולים של ימינו. הכדורסלן ששינה את המשחק. אדם שמרוויח עשרות מיליוני דולרים בשנה, שהמורשת שלו מובטחת, שכבר אין לו לכאורה על מה להיאבק. ובכל זאת, הוא עדיין All in. אחרי ארבע אליפויות, במשחק עונה רגילה, עדיין כולו להט ורגש, לוקח ללב. זה היה רגע ספורטיבי מעודד, שרק מגביר את ההתרגשות לקראת הפלייאוף הקדוש.