הבהרה חשובה לפני שנוגעים בכל נושא האמפתיה – כן, מילווקי באקס הייתה חייבת לשחרר את דמיאן לילארד בפן הפיננסי. קצת מנוגד כשחושבים על זה שהטור הוא נגד המהלך מבחינה רגשית ומקצועית עם למידה ממקרי העבר, אבל צריך לשים את הדברים על השולחן: היה לו חוזה עצום לשנתיים, מילווקי כבר קיץ שני ברצף עלולה להיות מתחת לאפרון השני ואוי ואבוי לה אם על התנהלות כלכלית רעועה היא תאבד את יאניס אנטטוקומפו (היא תאבד אותו מסיבה אחרת).
המהלך להחתמת מיילס טרנר – לרגע זה הוא נכון. סנטר הרבה יותר רענן מברוק לופז, בכושר הרבה יותר טוב. עם זאת, ברגע שהחתימו אותו על חוזה של 107 מיליון דולר לארבע שנים, בסוף מי ששילם את המחיר הוא אחד הרכזים הגדולים של התקופה האחרונה.
הקדנציה הפחות טובה במילווקי שכללה גם פציעות גרמה לחלק מהאוהדים לשכוח במי מדובר. לילארד הוא אחד הקלעים הגדולים אי פעם (רביעי בכל הזמנים בשלשות), קשה לקחת משחקן שיש לו הישגים מכובדים כל כך את מה שמגיע לו, בין אם בפן האישי עם עונות נהדרות או בפן הקבוצתי עם מנהיגות חזקה. עם כמה שבסוף מדובר במהלך מקצועי כדי שיאניס לא יעלה על המטוס הראשון שיוצא מוויסקונסין, היה אפשר לנהל את הנושא עם לילארד באופן אחר.
מה היה אפשר לעשות?
ללילארד היה חוזה של כ-112.5 מיליון דולר לשתי עונות (העונה השנייה עם אופציית שחקן). עם השחרור, הבאקס יפרסו את החוזה למשך חמש שנים כך שישלמו לשחקן החופשי 22 מיליון וחצי דולר לשנה. מבחינת תקרת השכר זה עדיף, אבל לא אתייחס רק למה שנוגע בכסף, כי בסוף מי שיסתכל רק על הביזנס לא יהנה ממה ששחקן בסדר הגודל הזה מסוגל לספק.
לילארד עוד מעט יהיה בן 35, גיל בו לא מעט שחקנים כבר עם כרס נחמדה. אבל בניגוד לשחקני ה-NBA הממוצעים, לרכז עדיין יש מה לתרום, גם אחרי שישתקם מפציעת האכילס. נגיד את האמת, לא משנה מה מילווקי תעשה כדי לנסות להשאיר את אנטטוקומפו, הוא חייב לעוף משם. דוק ריברס ממשיך להוכיח שהוא כושל, הסגל שלו לא מאוזן כרגע וייתכן שגם לא יהיה מאוזן.
כרגע הסמול פורוורד הוא קייל קוזמה (ראינו מספיק, לא מתאים לכדורסל מנצח כמו לפני חמש שנים), הרכז הפותח עוד לא ידוע (ואסילייה מיציץ' ככל הנראה יצא מחוזהו ויחזור ליורוליג), מה שמותיר לבאקס שתי עמדות קריטיות ריקות מבחינת שחקנים שמסוגלים להיות צוות מסייע בקונטנדרית. עם פינוי תקרת השכר, יהיה מאוד קשה לבנות סגל סביב יאניס – שגם מחזיק בחוזה יחסית שמן – כשחסר כוכב שני.
מקצועית, לשחרר את לילארד זה לא הדבר הנכון לטעמי. הוא לא יחזור כפי שהוא היה לפני כן, אבל בניגוד לשחקנים אחרים שסבלו מפציעה כזו, יש כאלה שהאספקטים בהם הם טובים לא מבוססים על יכולת גופנית. הרי גם ככה לילארד לא היה שומר גדול, אבל התקפית הוא כבר לא משתמש באתלטיות שלו כמו פעם, הוא משחק מחוץ לקשת יותר ויותר ובהשוואה לקווין דוראנט (שחזר נהדר מפציעה זהה) – קלעים מסוגלים לשמור על רמה יותר גבוהה מאלה שמבוססים על יכולת אתלטית (לאורך זמן, לאחר פציעה או שילוב של שני הקריטריונים).
אם הבאקס לא הצליחו להעביר אותו בטרייד (בהחלט קשה, שחקן לא זמין), עדיף לפחות שיהיה משהו לעונה לאחר מכן כדי להגדיל את המותג. כי אם אנטטוקומפו עוזב ולילארד עזב, מיילס טרנר יהיה זה שיוביל את הקבוצה. טרנר כוכב שלישי נהדר, אבל זה אומר שהקבוצה הולכת לריבילד קלאסי עם נקודת פתיחה לא טובה. שוק קטן, לא מספיק מקום בתקרת השכר ובלי כוכב שיימשך אליה כשרגע אין לה מספיק בחירות דראפט לבנייה טובה כמו אוקלהומה סיטי.
ההשוואה הטראגית
הזכרתי קודם ששחקן כמו לילארד יהיה מסוגל לחזור עם פער קטן בהשוואה לשחקנים שמתבססים על יכולת אתלטית, אבל השחרור ממילווקי והעובדה שבסיום העונה הבאה יהיה בן 36, גורמת לו להפוך בלית ברירה לג'ון וול.
ג'ון וול החמיץ כשתי עונות בעקבות פציעה דומה, אמנם בגיל יותר צעיר (28), אבל הוא לא חזר לאותה רמה אתלטית ומאותו רגע הוא הפך ללא רלוונטי. אז למה שלילארד, שמבוסס על קליעה ויכול לחזור באופן יותר טוב מוול, יהפוך ללא רלוונטי? לא בגלל הגיל, אלא כי אין לו לאן.
אני מניח שקשה למצוא קבוצה כשאתה לא יכול לתרום למשך עונה. ראיתי את הדיווחים לגבי מיאמי וגולדן סטייט. שתי הקבוצות האלה בדרכן ל"ימים שאחרי". הווריירס מתכוננים ליום שאחרי סטפן קרי, כך שזה המפלט היחיד של לילארד לעונת פרישה מכובדת, אבל מישהו בהנהלה יבין שצריך לעשות ברקס כי זה יפגע משמעותית בעתיד. ההיט הם אופציה יותר ריאלית כי הם גם ככה יהיו תקועים בבינוניות לשנים הקרובות. זה שווה ערך לחתימה בקבוצת טאנקינג, לא משהו שמכבד שחקן ברמה של דיים.
מדובר בחתימה על חוזה נמוך ממה שלילארד התרגל אליו, אבל בכל זאת יהיו לו דרישות בהתחשב בוותק ובפרסטיז'. קשה לעכל ששחקן שמסוגל לחזור מפציעה כזו ולספק עונת פרישה מכובדת, יתבזה כי לא יהיה בקבוצה תחרותית. וול "התבזה" לקראת הפרישה שלו כי הוא איבד את היכולת המרכזית במשחק שלו – האתלטיות.
לילארד, שהיה שחקן מאוד אתלטי, בסוף יותר שלם מוול, יש לו קליעה אבסולוטית מטווחים מטורפים ובמיוחד מכדרור. ספק אם היה מישהו שהתקרב לרמה שלו בכך חוץ מסטפן קרי. כשיחזור לשחק, אם יחזור, הוא יוכל להיות עדיין אופציה שנייה ולקלוע 23 נקודות למשחק, הבעיה היא שהקופצות על המציאה לא יתאימו למה שהרכז מסוגל לתרום.
פורטלנד (נקווה בשביל דני אבדיה) ככל הנראה כבר תהיה בשלב בו לא תוכל לפרגן לכוכב העבר שלה עם סיבוב פרישה, קבוצות אמצע טבלה יעדיפו לשמור את הכסף, קונטנדריות יימנעו מכך. להגיד שזה לא בסדר? זה מוצדק לחלוטין. האכזבה היא מכך שמילווקי אולי תהיה לא טובה אבל לילארד יוכל לפרוש בכבוד כשחקן שלא "זרקו". ייתכן שנראה תרחיש שהוא פשוט הזוי כשמדובר בשחקן שיכול להשתקם ולשחק ברמה יחסית גבוהה – הודעה על פרישה בלית ברירה או יותר גרוע, עונה אחרונה בוושינגטון.
מה דעתך על הכתבה?