רגע לפני הקרב הגדול עם פיניקס בפלייאין, התארחו שחקני פורטלנד דני אבדיה, דונובן קלינגן וטומאני קמארה בפודקאסט The Young Man and The Three.
אבדיה התייחס בין היתר לתחילת דרכו במכבי תל אביב: "בגיל 14 זה התחיל להיות רציני. הם ראו את הפוטנציאל שלי. תמיד שיחקתי עם שחקנים מבוגרים ממני בשנה, אבל לקח לי זמן להבשיל. שיחקתי עם אמארה סטודמאייר, היינו החברים הכי טובים, הראיתי לו את ישראל. זו היתה חוויה נהדרת, הוא לימד אותי הרבה על ה-NBA. בקורונה הליגה הופסקה ופשוט נכנסתי לחדר כושר, לא עשיתי שום דבר מלבד להתחזק".
על כך שהפך לאחד מסוחטי העבירות הטובים ביותר ב-NBA – עד לרמה בה הוא מעורר תגובות נזעמות מצד אוהדים יריבים, אמר: "אני פשוט חודר כל כך הרבה… אני לא מחפש עבירות בכל פעם. לפעמים קשה לקבל שחקנים שהם טובים במשהו – שיי גילג'ס אלכסנדר שחקן טוב מאוד, וחלק מהמשחק שלו זה להגיע לעונשין. אולי חלק מהאנשים לא אוהבים לראות את זה, אבל אם זה אפקטיבי ועוזר לקבוצה לנצח, אז למה לא לעשות את זה?"
חבריו צחקו כשהנושא. קלינגן אמר: "עם המהירות והכוח שלו – הוא מסיים למרות המגע. הוא פחות מוטרד מעבירות". קמארה הוסיף: "הוא חודר כל כך חזק, ולפעמים עושים עליו עבירות. לפעמים, באופן טבעי, אתה מחפש את העבירה ולא מקבל ואז זה נראה רע".
צפו בתכנית המלאה
על תחילת דרכו ב-NBA בוושינגטון וההכנות לדראפט אמר הישראלי: "לא שיחקתי בקולג'ים, סקאוטים פחות הכירו אותי, לא ממש ידעו מי אני, נפלתי בין עמדות. קבוצות באו לראות אותי מתאמן באולם באטלנטה… כל העולם חשב ששיקגו תבחר אותי במקום הרביעי, זה היה הכי הגיוני. ואז הם בחרו בפטריק וויליאמס וזה היה מפתיע, לא חשבו שהוא ייבחר רביעי. ואז הגיעה הבחירה השמינית – ניקס, וחשבתי, וואו, בחור יהודי בניו יורק… ואז הם לקחו את אובי טופין".
על הטרייד לפורטלנד: "בהתחלה חשבתי – אוי לא, הגשם. אני פורח בשמש. מזג האוויר בוושינגטון לא כל כך טוב, אבל לפחות אפשר לראות את השמש… בניתי לעצמי חיים כל כך טובים בוושינגטון, וברגע אחרון הכל נלקח ממני. לעבור מהמזרח למערב זה שוק תרבותי.
"בתחילת הדרך שלי התקשיתי כאן, נראיתי כמו צל של עצמי, ואז דיברתי עם צ'ונסי בילאפס וניסיתי להבין מה הקבוצה צריכה ממני. ברגע שהתחלתי להריץ את ההתקפות המתפרצות פרחתי. הביטחון שלי גדל, הרגשתי יותר נוח בעיר ועם החברים שלי לקבוצה".
מה דעתך על הכתבה?