אי שם בקיץ 2016, קצת אחרי ההפסד הבלתי צפוי 4:3 בסדרת הגמר לקליבלנד ולברון ג'יימס, החליט קווין דוראנט להצטרף לגולדן סטייט. אומת ה-NBA זעמה וקצפי זעם עלו מפיהם של אוהדי הליגה. כעסו על ההחלטת השחקן, רטנו על אי השוויון שעומד להתרחש בליגה בשנים הקרובות, ואכן, זה הספיק ל-2 אליפויות ו-3 גמרים ברציפות.
ב"קיץ" הזה, אף סופרסטאר לא הצטרף ללוס אנג'לס לייקרס. אף כוכב שובר שוויון לא חתם אצל האלופה. ועדיין, השיפור בחלון ההעברות האחרון, לפחות על הנייר, הוא לא פחות ממדהים. לא ברמת הקווין דוראנט בשיאו, אבל אם בוחנים את זה היטב ולעומק – גם לא הרבה יותר מדי רחוק משם.
מגאסול לגאסול
את קיץ 2019, אחרי הכישלון ואי העפלה לפלייאוף בעונה הראשונה של לברון ג'יימס, העבירה הלייקרס בעיקר בהמתנה. הם חיכו וחיכו, קיוו והתפללו, פעלו ולבסוף…נכנעו. קוואי לנארד, שכולם חשבו שישלים "ביג 3" עם לברון ואנתוני דייויס, החליט להצטרף לשכנה ממול. הלייקרס נאלצה לאסוף בחופזה שאריות כמו דווייט הווארד, אייברי בראדלי, ג'ארד דאדלי וגם להניח סכומים גדולים אצל דני גרין. לא רע – אבל הסגל שנבנה לא באמת השתווה לזה של הלוס אנג'לס קליפרס.
העונה ללייקרס היה זמן. והרבה סבלנות. אחרי שהחתימו על חוזה חדש את אנתוני דייויס (190 מיליון ל-5 עונות) וקנטוויס קולדוול פופ (40 מיליון ל-3 עונות), התפנו בלייקרס ליצור את הסגל החזק ביותר בליגה. חזק יותר מעונת האליפות.
במקומם של דווייט הווארד וג'אבל מגי, שהיו ללא ספק בעלי תרומה מרשימה בהגנה, הגיעו שני שמות גדולים. הראשון הוא מונטרזל הארל, שהגיע מהקליפרס. אמנם לא שחקן הגנה מרשים במיוחד, אבל אחד הגבוהים היעילים ביותר בליגה בשנתיים האחרונות, עם קלילות בלתי רגילה לפאור פורוורד, שרשם 18.6 נק' ב-28 דקות בלבד בעונה החולפת.
השם השני הוא גדול אף יותר – מארק גאסול. נכון, בגיל 35 זה לא אותו גאסול האולסטאר, שנבחר לשחקן ההגנה של השנה. גם לא זה שזכה עם טורונטו באליפות. אבל עם הניסיון, החוכמה וההגנה שלו, נחת בל.א. מישהו שיוכל להעניק 10-15 דקות של מנוחה לאנתוני דייויס, והקבוצה לא תהיה בלחץ שמא המשחק יברח מהידיים. עבור גאסול זו סגירת מעגל, בחזרה לקבוצה שבחרה אותו בדראפט של 2007 והעבירה אותו לאחר מכן לממפיס, בתמורה ל…פאו גאסול, אחיו, שזכה ב-2 אליפויות. הפעם, זה התור שלו.
גם ווסלי מתיוז הוותיק הגיע ויוכל לתת יד מחוץ לקשת, אבל השם המשמעותי ביותר הוא זה של דניס שרודר, אשר הגיע בטרייד עם אוקלהומה סיטי (שקיבלה את דני גרין ועוד כמה פינוקים בצד). במשך שנים ארוכות, ניסו קבוצות ה-NBA ליצור "ביג 3". זו הייתה הפורמולה לאליפויות. המונח התפרק לו וכעת חזרנו ל-"ביג 2". השאלה היא כמה "ביגים" קטנים יש לך מסביב.
דניס שרודר, הגרמני בן ה-27 שרשם בעונה שעברה כמעט 19 נק' למשחק, הוא בדיוק מה שהלייקרס הייתה צריכה. עוד יצרן, עוד אחד שמסוגל לחדור לסל ולייצר נקודות או מהלכים בהתקפה. הוא בדיוק האיש שהלייקרס היו צריכים כדי להיות רגועים למספר דקות גם אם – חלילה וחס – לברון ודייויס אינם על המגרש.
MVP, אלוף וג'נרל מנג'ר
אבל בסוף היום, ובסוף העונה, הכל ייפול על הכתפיים של לברון ודייויס. המדורגים 1 ו-2 בדירוג השנתי של ESPN לשחקנים הטובים בליגה והמועמדים העיקריים לזכייה גם העונה. במשך שנים עולם ה-NBA כעס, רטן, שצף ורגז כאשר לברון ניסה לבצע מהלכים ניהוליים. תמיד הייתה תחושה שהוא לא רק שחקן, לא רק מאמן, אלא גם ג'נרל מנג'ר.
אנחנו לא יודעים מה היה חלקו בכל ההעברות, האם הוא יזם, תכנן, אישר או רק הביט מהצד. אבל הפעם אין מה להתרגז, אין מה לרטון. אם לברון ג'יימס הוא באמת מה שאנחנו חושבים שהוא – הוא לא רק מועמד לאליפות ול-MVP, הוא גם מועמד בכיר לתואר ג'נרל מנג'ר העונה.
מה דעתך על הכתבה?