השבועות הראשונים של עונת 2021/22 ב-NBA כוללים כמות חריגה של בעיות, סימני שאלה וסיבות לדאגה אצל רבות מהקבוצות הגדולות וכמה מהשחקנים הבכירים בליגה. את מירב תשומת הלב מושכות הסאגות הלא נגמרות של קיירי אירווינג ובן סימונס, אבל הבעיות ממש לא מסתיימות עם השניים האלה. אז לאחר שבשבוע שעבר כתבתי על חמש תופעות חיוביות שנראות אמיתיות, הפעם אתייחס לחמש סיבות לדאגה שנראות רציניות ביותר, הרבה מעבר לגישושי פתיחת עונה.
הפציעות של לברון
העונה החולפת של הלייקרס הסתיימה ב-4 ביוני. זה מאוחר מהרגיל לקבוצה שהודחה בסיבוב הראשון, אך מוקדם מהרגיל עבור לברון ג'יימס, שבזכות העפלה לתשעה גמרים בעשר שנים סיים רק עונה אחת בעשור האחרון מוקדם יותר. לעומת הפגרה המינימלית שלאחר הבועה, הפעם הייתה ללברון פגרה ארוכה כדי לנוח ולהתכונן לעונה חדשה. לכן, זה מטריד עוד יותר שלאחר פגרה כזאת הוא פותח את השבועות הראשונים של העונה עם שתי פציעות. ראסל ווסטברוק הגיע, בין היתר, כדי לאפשר לשני הכוכבים של הלייקרס להתנהל בזהירות עם פציעות, אבל בינתיים הלייקרס הצליחו להפסיד פעמיים לאוקלהומה סיטי החלשה להחריד במשחקים בהם קינג ג'יימס נעדר ולחטוף תבוסה מפורטלנד במשחק אותו גם אנתוני דייויס עזב מוקדם. הסגל המטולא של פרנק ווגל התקשה להסתדר גם כששלושת הכוכבים היו בריאים, קשה לראות אותו שורד תקופה ללא לברון.
יכול להיות שהגיע הזמן להתרגל למציאות חדשה בכל הקשור ליכולת של האיירון מן של הליגה להישאר על הפרקט. לברון מדורג חמישי בכל הזמנים בכמות הדקות בעונה הרגילה עם מעל ל-50 אלף, כל השחקנים שעברו את רף 50 אלף הדקות הם כאלה שחוו ירידה משמעותית ביכולת בשנה-שנתיים-שלוש האחרונות בקריירה שלהם. לברון הוא גם השחקן היחיד בהיסטוריה עם יותר מעשרת אלפים דקות פלייאוף, ואלה דקות אינטנסיביות יותר מאשר העונה הרגילה. את כל הדקות שלו הוא שיחק כמוביל הכדור המרכזי בקבוצה שלו, השחקן שהכל עובר דרכו. ניתן לומר שאין בתולדות ה-NBA שחקן שהגוף שלו עבר מה שהגוף של לברון עבר, שצבר קילומטראז' בסדר גודל כזה. כאשר הוא משחק הוא עדיין נראה מצוין, אחד השחקנים הטובים בעולם, השאלה היא אם הגענו לשלב בקריירה שלו בו יהיה לגוף שלו הרבה יותר קשה להחזיק עונות שלמות, ומה שיותר חשוב – להחזיק מעמד פלייאוף שלם.
החשק של דיים
פורטלנד נמצאת במלכוד של קבוצה עם כוכב ממורמר: היא זקוקה להצלחה כדי לשכנע את הכוכב שכדאי לו להישאר, אבל ההצלחה הזו תלויה מאוד באותו הכוכב. ובמקרה של הבלייזרס, הכוכב לא מתפקד מפתיחת העונה. גם לאחר ההתאוששות מול השאריות של הלייקרס, דמיאן לילארד קולע 18.5 נקודות למשחק ב-35.1 אחוזים מהשדה ו-24.7 אחוזים משלוש, הוא מגיע לקו העונשין רק 3.4 פעמים במשחק. קשה מאוד להצליח כשאלה המספרים של הפרנצ'ייז פלייר שלך. פורטלנד בריאה לשם שינוי, אבל החמישייה שהייתה אחת הטובות בליגה בשנה שעברה מספקת תפוקה בינונית ביותר השנה. המזל של הבלייזרס הוא שהספסל הלא נוצץ מתברר כיעיל, בעיקר לארי נאנס ואנפרני סימונס, שהם שניים משלושת השחקנים עם הרייטינג ההגנתי הטוב בקבוצה (השלישי הוא יוסוף נורקיץ', כרגיל). בשורה התחתונה, פורטלנד מקרטעת ולא עקבית בפתיחת העונה, מה שלא מוסיף לבטחון של דיים בקבוצה שלו.
ניתן למצוא הסברים אלטרנטיביים לקשיים של לילארד ושל הקבוצה. הליגה עברה לכדור חדש שיוצר בעיה ללא מעט שחקנים בכירים, הוא לא היחיד שחווה ירידה דרסטית באחוזי הקליעה בפתיחת העונה. המאמן החדש צ'ונסי בילאפס מטמיע שיטות חדשות בשני הצדדים שלוקח זמן ללמוד ולשכלל, זה נכון במיוחד להגנה שעברה שינוי גדול מאוד ומבצעת מלכודות אגרסיביות שכאשר הן מתבצעות לא במיומנות מובילות לזריקות קלות של היריבה. אבל זאת בדיוק הבעיה בסיטואציה של הבלייזרס ולילארד: כל תקלה תוביל לתהיות האם דיים מרוצה והאם כבר עדיף לקבוצה לחפש טרייד עבורו. קשה להעריך את רמת החשק של לילארד, הוא מעולם לא היה שחקן מוחצן במיוחד. אבל העובדה היא שלאחר קיץ בו הוא העביר ביקורת על ההנהלה והיה קרוב מאוד לבקש טרייד, הוא הגיע לעונה ברמת מוכנות נמוכה מהרגיל ונדירה מאוד עבור אחד העוגנים היציבים בליגה בשנים האחרונות. אם לא יגיע שיפור בקרוב הסיטואציה תסתבך עוד יותר.
השחיקה של הקבוצות שהגיעו רחוק בפלייאוף
אחרי פלייאוף הבועה נשמעו תלונות רבות על הפגרה הקצרה של הקבוצות שהגיעו רחוק, בסופו של דבר כל ארבע הקבוצות שהגיעו לגמרים האיזורים התרסקו בעונה שלאחר מכן, פיזית ו/או מנטאלית. הקיץ היו הרבה פחות תלונות, אך גם הפעם הפגרה הייתה קצרה מאוד. המשחק האחרון בין פיניקס למילווקי התקיים פחות משלושה חודשים לפני פתיחת העונה הנוכחית, ואם זה לא מספיק אז שלושה שחקני מפתח משתי הקבוצות הצטרפו מיד לנבחרת האמריקאית בטוקיו. לקראת העונה הנוכחית לא דובר מספיק על האפשרות שגם השנה הפגרה הקצרה תשפיע על הקבוצות שהגיעו לשלבים המאוחרים של הפלייאוף, סיכויי ההצלחה שלהן לא לקחו מספיק בחשבון שחיקה גופנית ונפשית.
לפי השבועות הראשונים של העונה, בהחלט יש השפעה כזאת. אף אחת מארבע הקבוצות שהגיעו לגמרים האיזוריים לא נראית טוב, כל אחת מסיבותיה, והמאזן המשותף שלהן נכון ליום ראשון הוא 18:17 שלילי. מילווקי סובלת ממכת פציעות מוקדמת ובחלק מהמשחקים יאניס אנטטוקומפו היה שחקן החמישייה היחיד ששיחק, מטרידות במיוחד הפציעות של ג'רו הולידיי וברוק לופז; פיניקס חרקה בפתיחת העונה, כריס פול עשוי להיות השחקן שהפגרה הקצרה תפגע בו יותר מכולם, אבל כבר מראה סימני התאוששות (התחקיר על הבעלים רוברט סארבר בוודאי לא תורם לאווירה); אטלנטה נראית עייפה מנטאלית ולא מזכירה את החבורה הרעננה שהתחברה בפלייאוף, ההגנה שלה היא מהחלשות בליגה בינתיים; הקליפרס סובלים בעיקר מהפציעה של קוואי לאונרד, אבל גם מרכוס מוריס פצוע וכוכבי הפלייאוף פרט לפול ג'ורג' מתקשים לשחזר את היכולת, התוצאה היא התקפה אנמית שמתבססת יותר מדי על היכולות של ג'ורג'. כל סיטואציה לחוד נראית פתירה, אבל ביחד קשה שלא לחשוב על אפקט הפגרה הקצרה ולהיות מוטרדים מהגורל של ארבע הפיינאליסטיות מהבועה בעונה שאחריה.
מייקל פורטר ג'וניור
הפורוורד בן ה-23 של דנבר סיים את העונה שעברה כמו סופרסטאר: לאחר פגרת האולסטאר הוא קלע 22.3 נקודות למשחק ב-56.4 אחוזים מהשדה, כולל 3.1 שלשות למשחק ב-46.4 אחוזים מדהימים. הגובה שלו (2.08 מ') מאפשר לו לקלוע באחוזים גבוהים מאוד זריקות עם שומרים קרובים שעבור כמעט כל שחקן אחר ייחשבו לקשות במיוחד. בקיץ הוא קיבל חוזה של סופרסטאר, חוזה מקסימום לחמש שנים שיהיה שווה בין 145 ל-172 מיליון דולר. הפציעה של ג'מאל מארי הפכה את פורטר לכוכב המשנה של ניקולה יוקיץ', ולקראת העונה הציפיות ממנו היו בשמיים. לכן ההתרסקות שלו כל כך עוצמתית ומאכזבת. בתשעת המשחקים הראשונים שלו הוא קלע 9.9 נקודות למשחק ב-35.9 אחוזים מהשדה ו-20.8 אחוזים משלוש, במשחק האחרון הוא גם נפצע בגב ובעת הכנת הכתבה לא ברור מה חומרת הפציעה. דנבר מתקשה להתמודד עם הקריסה של MPJ, ההתקפה שלה מדורגת 26 בליגה כרגע וההגנה היא זו שמחזיקה אותה.
מה קרה לפורטר? יכול להיות שגם הוא מנפגעי הכדור החדש ושגם הוא יתרגל אליו עם הזמן. אך התחושה היא שזה הרבה מעבר למשבר קליעה. יריבות מתחילות להכיר אותו, להתכונן ליכולות הייחודיות שלו ולנצל את חד הגוניות שלו. מאמנים יריבים מעדיפים למקם מולו שומרים נמוכים וזריזים, כאלה שייצמדו אליו באופן שבכלל לא יאפשר לו לעלות לקליעה. הם לא מפחדים ממשחק הפוסט שלו, לא מיכולת החדירה שלו ולא מיכולת המסירה שלו, והוא לא נותן סיבה לפחד. לכן קל גם לבצע חילופים בחסימות שהוא מקבל והמטרה המרכזית של ההגנה היא להישאר צמודה אליו כל הזמן. הפתיחה החלשה של פורטר מדגישה גם את חוסר הסנכרון בינו לבין יוקיץ', המאור הגדול של התקפת הנאגטס. הוא לא פרטנר מוצלח לפיק נ' רול, לא כחוסם ולא כמוביל כדור, הוא גם לא מתמחה בתנועה ללא כדור לטבעת למרות שלפעמים הוא מזהה הזדמנויות כאלה. ההגנה שלו משתפרת, אבל רחוקה מלהיות מספיק טובה כדי להצדיק את המעמד שלו כשהוא לא פוגע בהתקפה. ההתאמה שלו לדנבר נראית פחות ופחות מוצלחת כל משחק שעובר.
כל מה שקשור לניו אורלינס
למרות שיש השנה ארבע קבוצות טנקינג מובהקות במיוחד, המאזן הגרוע ביותר בליגה כרגע שייך לקבוצה שנואשת להצלחה. ניו אורלינס נראית רע מאוד בכל אספקט בהווה בדרך למאזן של 9:1, והבעיה הגדולה יותר היא שגם העתיד המבטיח כבר מועמד בספק. זה מתחיל, כמובן, בעוד פציעה נגררת של זאיון וויליאמסון. ההנהלה עמעמה את חומרת המצב בתקופת ההכנה, אך ככל שהעונה מתקדמת מתברר שזאיון זקוק לזמן החלמה ממושך מהניתוח שעבר בקיץ בכף הרגל. זה מחזיר למרכז הבמה את הדיון על המשקל שלו. שחקן עם ממדים כמו שלו מועד מאוד לפציעות, בלא מעט מקרים קריירות מבטיחות בכלל לא התפתחו בגלל זה. השנים הראשונות של זאיון מאוד מטרידות מבחינה בריאותית. יש תקדימים לשחקנים שהצליחו להתגבר על פתיחה בריאותית קשה, הדוגמא הבולטת היא של ג'ואל אמביד, אבל יש סימן שאלה גדול גם לגבי רמת המוטיבציה של זאיון לשקם ולתחזק את הגוף שלו ברמה הנדרשת.
הבעיות של הפליקנס לא מסתיימות אצל הכוכב שלהם. הסגל שנבנה סביב זאיון שוב נראה לא קוהרנטי ובעיקר לא טוב. ברנדון אינגרם מזכיר שגם הוא נוטה להיפצע, רוב שחקני הרכש מתקשים להצדיק מקום ברוטציה, אף אחד מהצעירים לא מבצע קפיצת מדרגה מיוחלת גם כאשר הסיטואציה נותנת להם הזדמנויות לרוב. דבונטה גרהאם וניקייל אלכסנדר-ווקר, צמד הגארדים הפותחים, אפילו לא קרובים ל-40 אחוזים מהשדה, תומאש סטורנסקי נעלם לחלוטין, בחמישייה עולה שחקן הסיבוב השני האלמוני הרברט ג'ונס בעיקר כי הוא מזיק פחות מאחרים. השחקן היחיד שמתפקד הוא יונאס ולנצ'יונאס, סנטר ששולט בצבע ולא ברור איך הוא יוכל לשתף פעולה עם זאיון. לונזו בול, בינתיים, נראה נהדר בשיקגו המרעננת ועושה את כל הדברים שאין מי שיעשה בניו אורלינס. בעיצומה של העונה השלישית של פרוייקט זאיון, לא ברור אם פרט לאינגרם יש בסגל הנוכחי אפילו שחקן אחד שמתאים להשתלב ברוטציה של קבוצה מצליחה שתיבנה סביב הטנק האנושי, עוד לפני שתוהים אם הוא מסוגל לחזור לעצמו.
מה דעתך על הכתבה?