העיתונים בספרד ובאנגליה התמלאו בימים אלה בדיווחים אודות העסקה המוזרה שצפויה לכאורה להציע ריאל מדריד למנצ'סטר סיטי – קחו את גארת בייל בתוספת 70 מיליון ליש"ט תמורת ראחים סטרלינג. רבבות אוהדים מדסקסים את הנושא, אבל אם יש אדם אשר טרם קרא את הידיעה, וגם לא יקרא אותה – הוא בייל עצמו. הוולשי מנותק לחלוטין מהתקשורת, אין לו גישה לרשתות החברתיות, ואת המידע הרלוונטי אודותיו הוא מקבל אך ורק מסוכניו. כל השאר פשוט לא מעניין אותו, וזו הדרך בה הוא בחר לחיות כבר תקופה ארוכה.
לא פשוט להבין את בייל. מעסיקיו וחבריו לקבוצה אף פעם לא הצליחו, ואולי גם לא ניסו כמו שצריך. הוא חי בעולם משלו ומתרכז אך ורק בדברים שמעניינים אותו. במהלך הראיון שהעניק לאחרונה ל"דיילי טלגרף", התברר שלא היה לו מושג קלוש מיהו ראש ממשלת בריטניה הנוכחי. "בוריס ג'ונסון?" תהה הכוכב כאשר העיתונאי סיפור לו את הבשורה, "באמת? הוא לא ראש עיריית לונדון? טוב, אני לא יכול להשפיע על זה, אז לא ממש אכפת לי. אני עוקב רק אחרי גולף, ויכול לספר מיהו השחקן הטוב בעולם כרגע".
זהו בייל, וכך הוא מתייחס גם לאנשים. עמיתיו בריאל מספרים על אדם מרוחק שלא התחבר אליהם, וזה אכן המצב – הוולשי לא מעוניין בקשרים חברתיים מחוץ לחוג המצומצם שלו ולמשפחתו הקרובה. בילויים מחוץ לביתו לא רלוונטיים מבחינתו, ואין לו שום עניין גם בחברות או ידידות עם אלה שחולקים איתו את חדר ההלבשה. הם פשוט עוסקים באותו המקצוע, ולא יותר. מבחינת בייל, כדורגל הוא עבודה לכל דבר. פעם זה ריגש אותו, אך כעת הריגוש הזה פחת במידה ניכרת. "ככל שהרמה גבוהה יותר, כך ההנאה קטנה יותר", הוא אומר – משפט מדהים מפיו של כוכב על שהיה לא מכבר השחקן היקר בהיסטוריה. עבורו, כך מסתבר, הימים הראשונים בסאות'המפטון זכורים כחוויה כייפית יותר מאשר כל גמרי ליגת האלופות במדי ריאל מדריד.
רגע השיא של בייל במדריד. הוא דווקא זוכר את ימיו בסאות'המפטון (Gettyimages)
פעם הוא חלם על תהילה, היום הוא היה מעדיף שאיש לא יזהה אותו ברחוב. יש לו עולם קטן משלו – אישה ושלושה ילדים – וזה כל מה שהוא צריך. את הכסף הגדול הוא כבר עשה, עתיד נכדיו וניניו מובטח, והצעות העתק מהליגה הסינית לא יכולות לעניין אותו. גם מבחינה מקצועית, בגיל 30, הוא השלים עם המצב הנוכחי. השיא מאחוריו, המחשבות על היום שאחרי הפרישה חולפות בראשו, והקידום המקצועי כבר לא מעסיק אותו. וזו, כלל הנראה, הסיבה המרכזית ביותר לכך שהוא עדיין משחק בריאל. כי הרי הוא רמז לעזיבה אחרי הצמד המרהיב בגמר ליגת האלופות מול ליברפול ב-2018, אבל אז התפטר זינדין זידאן – והוא לא זז לשום מקום. גם עכשיו, אחרי שובו של זיזו, שום דבר לא השתנה.
זוכרים מה אמר המאמן הצרפתי ביולי האחרון? "בייל קרוב מאוד לעזיבה, ואנחנו מקווים שזה יקרה בימים הקרובים. זה הפתרון הטוב ביותר לכל הצדדים, ואנחנו עובדים כדי להעבירו לקבוצה חדשה. אין לי שום דבר אישי נגדו, אבל לפעמים מגיע הזמן לקבל את ההחלטות ההכרחיות. זו החלטה שלי כמאמן, אך גם שלו כשחקן. הוא מודע למצב. כולם לזקוקים לשינוי, והוא יגיע תוך 24 או 48 שעות". ובכן, השינוי לא הגיע. יתרה מזו, בייל פתח בהרכב ריאל כבר במחזור הראשון של העונה באוגוסט, ובישל מיד לקארים בנזמה בדרך לנצחון 1:3 על סלטה ויגו.
התחזית של זידאן התבררה כשגויה לחלוטין משתי סיבות. הראשונה ברורה – תג המחיר שדורשת ריאל תמורת בייל גבוה מדי. לא רק הגיל משחק תפקיד כאן, אלא בעיקר מצבו הבריאותי של הכוכב שנוטה להיפצע הרבה יותר מדי. קבוצה שרוצה לצרף את בייל, יודעת מראש כי יבלה כמחצית מהזמן על שולחן הטיפולים, ולפיכך ערכו יורד באופן משמעותי. כיצד אפשר, למשל, לצפות ממנצ'סטר סיטי להסכים למכור את סטרלינג תמורת בייל ו-70 מיליון ליש"ט? במונחי השוק הנוכחי, שווה האנגלי בן ה-24 לפחות 150 מיליון. האם הוולשי שווה 80 מיליון? התשובה ברורה כשמש. כל עוד הנהלת ריאל לא מפנימה את המציאות, היא לא תעשה עסקה עם אף אחד.
בייל. לא זז לשום מקום ואולי גם לא יזוז לשום מקום (AFP)
ואולם, ייתכן שהיא לא תעשה שום עסקה בלי קשר למחיר, כי בייל לא מעוניין לעזוב כלל – וזו הסיבה השנייה. הוא חשב בכיוון אחרי המספרת המטורפת לרשתו של לוריס קאריוס בקייב, אבל עכשיו המצב שונה כי השאיפות המקצועיות שלו לא קיימות. המשפחה והשקט הנפשי נמצאים במקום הראשון – ובייל מעיד כי למשפחה טוב מאוד במדריד. הם נהנים ממזג האוויר, לילדים יש מסגרות קבועות, הכל נהדר, ויש לא מעט זמן לשחק גולף. זה כל מה שהוא צריך. עם זידאן או בלעדיו, עם פלורנטינו פרס או בלעדיו, עם פציעות או בלעדיהן, עם מקום בהרכב או כיסא ביציע – מה זה כבר משנה? "גם אם לא אשחק, עדיין אקבל שכר", אמר בייל למקורביו בקיץ.
בשורה התחתונה, כאשר מתבוננים בתקופה שחלפה מאז הרכישה מטוטנהאם תמורת 100 מיליון יורו בקיץ 2013, ניתן לומר כי ריאל לא ידעה להשתמש בנכס שלה. מבחינת המועדון, התקשורת והאוהדים, ההתמקדות תמיד הייתה בהיבטים השליליים. נטען כי בייל סירב ללמוד ספרדית, על אף שזה לא נכון כלל – הוא דווקא מדבר באופן שוטף אם וכאשר הוא רוצה לדבר. נטען שהוא לא מעורב חברתית. נטען שהוא נוטה להיפצע כמעט תמיד. כל זה נכון, אבל מדובר גם בשחקן ברמה העולמית הגבוהה ביותר. תגנו עליו, תשלימו עם האופי המיוחד שלו, תסייעו לו להתמודד פסיכולוגית עם הפציעות הרבות, במקום להתלונן כל שני וחמישי. כי הרי אם אין מחוייבות לשחקן, ואין נכונות לקבל אותו כמו שהוא, לשם מה הוא הוחתם מלכתחילה?
מה דעתך על הכתבה?