תוצאות
אחרונות
תוצאות אחרונות
לתוצאות נוספות

ערב טוב ייאוש: הכישלון של אמרי היה ידוע מראש

ארסנל - איינטרכט פרנקפורט 2:1
המאמן הספרדי ערך ניסויים, ניתח את היריבות והסביר לשחקניו כיצד ניתן להשתפר - אבל כל זה היה לשווא, כי הוא לא היה סמכותי וכולם לעגו לו. יוכין מסביר מה צריך להטריד את אוהדי ארסנל
זה היה בוקר לא טוב מבחינת אונאי אמרי אשר פוטר מארסנל, אחרי ערב לא טוב אתמול – ההפסד 2:1 לפרנקפורט בליגה האירופית שבר את גב הגמל מבחינת התותחנים, והמאמן הבאסקי הלך הביתה שנה וחצי בדיוק לאחר שמונה כיורשו של ארסן ונגר.

בוקר לא טוב? ערב לא טוב? הביטויים האלה מעלים חיוך ציני על פניהם של  אוהדי ארסנל, כי האסוציאציה הראשונה שלהם עם אמרי מסתכמת בשתי מילים – good ebening. כך, באנגלית קצת מעוותת, בירך תמיד המנג'ר את המראיינים ואת הנוכחים במסיבות העיתונאים. המבטא המשעשע שלו הפך במהרה לבדיחה אודותיו, אך הוא ממש לא השתדל להימנע משימוש במילה ebening. בדיוק להפך – אמרי אפילו פלט לעתים good ebening ממש באמצע המשפט, וזה כבר היה גרוטסקי. האם לא היה מודע כלל ללעג? או האם, בדרכו המתוחכמת, חשב שזה יפעל לטובתו? אין לדעת, ויהיה מעניין לשאול אותו כעת – כאשר יתר השאלות כבר קצת פחות רלוונטיות.

למען האמת, הצחוקים של האוהדים והעיתונאים לא בהכרח צריכים לעניין את המאמן. צרה גדולה פי מיליון נוצרת אם השחקנים צוחקים עליו – וזה בדיוק מה שקרה. אינספור דיווחים מהמחנה של ארסנל גרסו כי כוכבים רבים, במיוחד הצעירים שבהם, לעגו לבאסקי מאחורי גבו, והשתמשו ללא הפסקה בביטוי good ebening. זה נעשה, ככל הנראה, בזלזול. אמרי לא קיבל כבוד מחניכיו, וזו הסיבה המרכזית ביותר לכישלונו. טוב ככל שיהיה, מבריק ככל שיהיה, משקיען ככל שיהיה, מאמן לא מסוגל להצליח אם שחקניו לא מעריכים אותו.


הסוגיה הזו מלווה את הקריירה של אמרי. כאשר עבד בוולנסיה, לעגו לו השחקנים על התנועות שהוא נוטה לעשות במהלך המשחקים, ובמקרה אחד אף נענשו כוכבים כאשר צולמו מתבדחים על חשבונו של המאמן בעודם יושבים על הספסל, תוך כדי המשחק. ב-2012 עבר אמרי לספרטק מוסקבה, וההרפתקה הייתה קצרה כי השחקנים לא ראו בו דמות סמכותית כלל. דקות ספורות לפני שפוטר בתום תבוסה 5:1 לדינמו מוסקבה בדרבי, זרק חלוץ ספרטק ארטיום דזיובה אמירה קצרצרה בתגובה לתהיות העיתונאים: "תשאלו את המאמנצ'יק שלנו". מאמנצ'יק! אז ברור שדזיובה ממש לא בסדר כאן, אך עוצמת הזלזול באמרי מדהימה בכל קנה מידה. והזלזול הזה ניכר היטב גם בקדנציה הבעייתית שלו בפריז סן ז'רמן. הכוכבים עם האגו הנפוח לא ראו אותו ממטר.



עוצמת הזלזול בו מדהימה. אונאי אמרי (Gettyimages)

המצב הזה עצוב, כי אמרי הוא אדם טוב ומאמן מצוין. ההבנה הטקטית שלו מעמיקה בהשוואה לכל איש מקצוע אחר. עיתונאים שניהלו איתו שיחות ארוכות נדהמו מכמויות הידע. הבאסקי יודע לשים לב לפרטים הקטנים ביותר, מנתח את הכל עד הפסיק האחרון. הוא וורקהוליק שחושב על כדורגל 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הוא דואג להעביר לשחקניו הוראות מדוקדקות במיוחד, ומכין עבורם קלטות וידאו עם הסברים מפורטים במיוחד. הוא גם איש נעים הליכות, שלא אוהב להרים את הקול, מכבד את הסובבים ומנסה למצוא שפה משותפת עם כולם.

ואולם, התכונות האלה לא מספיקות כדי להיות סמכותי. אמרי לא נתפס כבוס אמיתי, והשחקנים רואים בו דמות קצת משונה. כמויות הווידאו שהם נדרשים לראות מוגזמות, וזכורה האמירה של חואקין על תקופתו בוולנסיה: "צפינו בכל כך הרבה סרטים שנגמר לנו הפופקורן". השחקנים מקבלים תחושה שאמרי חי בעולם משלו, מנתח מיליוני נתונים ומסיק מסקנות – ולא יוצר איתם קשר אמיתי. הוא לא מדבר בשפה שלהם. הוא קצת רכרוכי. אולי אפילו רכרוכי מאוד. זו התדמית, לטוב ולרע. בעיקר לרע.

מה הייתה הבעיה הנתפסת הגדולה ביותר של ארסנל בשנים האחרונות לכהונתו של ונגר? התשובה לכך ברורה כשמש – הרכרוכיות. סגל השחקנים היה לעתים מצוין, אבל המנטליות הייתה פגומה. לא היתה ווינריות. ונגר לא הצליח לייצר תשוקה לניצחון, וסף השבירה של התותחנים היה נמוך מאוד. כדי לתקן זאת, ועוד אל מול המצב הפוליטי המרכב בהנהלה שלא תמיד מאפשרת למנג'ר לומר את המילה האחרונה בנושא הרכש, היה דרוש מאמן חזק, סמכותי וכריזמטי. הוא יכול היה אפילו להיות קצת פחות מבריק בכל הקשור להכנה הטקטית, כי בהיבטים אלה יש השפעה עצומה גם לעוזרים ולצוות המקצועי כולו. ארסנל הייתה זקוקה נואשות למישהו שיעשה סדר, ידפוק עם האגרוף על השולחן וייתן לשחקנים להבין – אנחנו כאן ביחד כדי לנצח.

מבחינה זו, קשה לחשוב על מועמד מתאים פחות מאמרי – כי הוא לא חזק, לא סמכותי ולא כריזמטי. במועדונים אחרים תכונות אלה אולי טיפה פחות חשובות, ולראיה שלוש הזכיות הרצופות בליגה האירופית עם סביליה, אבל בארסנל הן היו קריטיות לחלוטין. מהרגע הראשון, הרכרוכיות של אמרי השתלבה באופן מושלם עם השאריות שהותיר אחריו ונגר. לא היה שום שינוי מנטלי. ואולי ההנהלה ניסתה ליצור רושם של פרויקט ארוך טווח, אך אמרי הוא לא בדיוק מאמן עם אג'נדה מסודרת. בדיוק להפך – הוא נוטה לשנות את הכל בהתאם לנסיבות. גם זו תכונה שיכולה להיות מצוינת במועדון אחר, אך לא בארסנל. אינספור שינויים טקטיים משבוע לשבוע הותירו את כולם מבולבלים. כך לא בונים פרוייקט. גם השחקנים שרצו להאמין באמרי, איבדו את האמון הזה במהרה.


לא חזק, לא סמכותי ולא כריזמטי. אונאי אמרי (Gettyimages)

אז המנג'ר נותר בדרך כלל בודד במערכה. הוא ערך המון ניסויים, ניתח את כל היריבות, הסביר לשחקניו כיצד הם יכולים להשתפר, אירגן להם שעות ארוכות של קלטות וידאו – אבל כל זה היה לשווא, כל האסוציאציה הראשונה איתו בחדר ההלבשה הייתה good ebening. ייתכן שגם בהנהלה ראו אותו כך – דמות לא דומיננטית. קל להכשיל אדם כזה. קל להאשים אותו בבחירת קפטן לא נכון. קל להפיל עליו את התיק. הוא לא האשם המרכזי. אשמים אלה שבחרו בו על אף שידעו על חסרונותיו ומגבלותיו. התכונות החזקות של אמרי לא באו לידי ביטוי, וזה היה צפוי. האם מישהו היה מעוניין בכישלון הזה מראש?

זו השאלה שצריכה להטריד את אוהדי ארסנל בימים אלה, גם אם הם רוצים לשמור על אופטימיות. ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקוה. Good ebening desperation.
מעריב
ברשתות החברתיות
כל הזכויות שמורות לצ'רלטון בע"מ