אנשי סמפדוריה ידעו שמשהו רע מאוד עלול לקרות כאשר השופט שרק לכדור חופשי לא ישיר לזכות ברצלונה ליד הרחבה. היתה זו הדקה ה-112 בוומבלי, בגמר גביע האלופות ב-20 במאי 1992, וזו היתה הדקה הגורלית של רונאלד קומאן. בעוד האיטלקים, ובראשם רוברטו מנצ'יני, התווכחו עם השופט הגרמני ארון שמידהובר, התכונן ההולנדי לבעיטה החשובה ביותר בחייו. ייתכן שהיתה זו הבעיטה החשובה ביותר בהיסטוריה של בארסה – תלוי איך מסתכלים על זה. חריסטו סטויצ'קוב הסיט קלות את הכדור, חוסה מריה באקרו עצר אותו, והג'ינג'י האימתני שיחרר את הטיל הכי מהיר שאפשר לדמיין. לג'אנלוקה פאליוקה פשוט לא היה סיכוי בין הקורות, והאופוריה היתה אדירה. 0:1 – וברצלונה הניפה את גביע האלופות בפעם הראשונה בתולדותיה.
יש משהו סמלי בכך שהגיבור הגדול הזה הוא בלם, כי קומאן היה בלם מיוחד מאוד שכבש 252 שערים במהלך הקריירה, ואפילו היה המבקיע המצטיין בעונה שלמה בליגת האלופות ב-1993/94. בספירה הזו יש גם לא מעט פנדלים, כמובן, אבל הבעיטות החופשיות שלו היו מזהירות, וקומאן אף חולל מהפיכה לא קטנה בתפקיד כי הוא הצטרף להתקפות מאחור לא רק כדי לנווט אותן, אלא גם על מנת להבקיע. במובן מסוים, הוא היה התשובה ההולנדית לפרנץ בקנבאואר, אבל פחות אלגנטי והרבה יותר עוצמתי – וגם אשף המסירות הארוכות, בהן הזכיר דווקא את גונטר נצר.
It's the 30th anniversary of this Ronald Koeman free-kick vs Sampdoria.
— A Funny Old Game (@sid_lambert) May 20, 2022
Pools Panel Result: Thunderbastard
pic.twitter.com/iYdjBteXt7
הוסט להגנה בבכורה בנבחרת
כמו בקנבאואר, התחיל קומאן את דרכו בכדורגל כקשר. בילדותו ובנעוריו הוא אף נחשב לכישרון מבטיח פחות בהשוואה לאחיו הבכור. שניהם אהבו כדורגל מאז שהם זוכרים את עצמם, כיאה לצאצאים לשחקן מצוין – מרטין קומאן היה אגדת כרונינגן שהגיע לנבחרת. ואולם, ארווין היה טכני עם ראיית משחק משובחת, ואצל רונאלד זיהו בעיקר כוח פיזי, שהלך לאיבוד כאשר הוא חווה פרצי גדילה חריגים. עם זאת, גם מבחינת האופי ההבדלים היו עצומים. ארווין היה רגוע ופשרן, רונאלד ניחן בעקשנות אינסופית ורוח קרב יוצאת דופן.
הגישה של רונאלד הצעיר לא בהכרח עדיפה בכל המצבים, אבל בכדורגל הוא פילס את דרכו בכוח – ואז גם החלו המאמנים לשים לב שיש לו המון מה להציע מבחינה טכנית וטקטית. אחרי שתמו פרצי הגדילה, הוא היה אתלט פנומנלי ששרף שטחים במרכז המגרש ולא הסכים לוותר על אף כדור. כבר בגיל 17 הוא ערך את הופעת הבכורה במדי כרונינגן, ושבועות אחרי שחגג את יום הולדתו ה-20 הגיע גם המשחק הראשון במדי הנבחרת, לצידו של ארווין. ודווקא שם, במדים הכתומים, הגיע השינוי המכונן בקריירה שלו, כי המאמן קס רייברס הציב אותו לתדהמתו כבלם אחורי.
"המאמן אמר לי שזו תהיה העמדה האידיאלית בשבילי, ולא האמנתי לו. בתקופה הזו הבלמים האחוריים נשארו בדרך כלל קרוב לשוער. חשבתי שאוכל לשחק שם כשאגיע לגיל 35, אבל רייברס טען מיד שהאיכויות שלי יבואו לידי ביטוי בעמדה הזו. והוא צדק", סיפר לימים קומאן. באותו קיץ, ב-1983, הוא אף הצטרף לאייאקס ששילמה לכרונינגן סכום נאה תמורתו, וגם מאמנה אד דה מוס סבר שכדאי להשתמש בשירותיו בעיקר בהגנה.
Cruyff congratulates Ronald Koeman after becoming the new Spanish champions in May 1993. pic.twitter.com/Q8ZqIDlgoF
— total Barça (@totalBarca) February 14, 2021
ברח מקרויף לפני שהתאחד איתו
המעבר לאמסטרדם, אגב, לא היה טריוויאלי עבור בחור שאהד תמיד את פיינורד. קומאן התחבר יותר למוסר העבודה ולתשוקה של רוטרדאם מאשר לאמנות של אייאקס, אבל להצעה ללבוש את מדיה לא יכול היה לסרב. תוך זמן קצר, הוא אף החל לחשוב כי עשה טעות. הביקורות היו ארסיות למדי, והנער שהתרגל לאהבה אינסופית בכרונינגן מצא את עצמו מנודה והתקשה להסתגל לציפיות החדשות. היתה זו התקופה בה אופיו עמד במבחן, והוא לא בהכרח הצליח בו. בחלוף 3 שנים, אחרי שהיחסים עם המאמן החדש יוהאן קרויף עלו על שרטון, והצעת החוזה חדש של אייאקס היתה נמוכה באופן מעליב לשיטתו, הוא עזב בטריקת דלת לטובת איינדהובן.
למעשה, זה היה הצעד ששידרג באמת את הקריירה שלו. ב-3 השנים בדרום הולנד כבש קומאן 51 שערי ליגה, זכה ב-3 אליפויות, והניף את גביע האלופות בקמפיין סנסציוני ביותר ב-1988. בקיץ הקודם, נמכר רוד חוליט למילאן, והאוהדים היו קצת מדוכאים, אבל הג'ינג'י הכריז: "נהיה חזקים אפילו יותר בלעדיו אם נשתמש נכון בכסף". הצדק היה איתו, ועם חוס הידינק הצעיר על הקווים דהרה איינדהובן להישג חסר תקדים באירופה, שהיה חריג אפילו יותר כי את כל 5 החל משלב רבע הגמר היא סיימה בתיקו.
הושעה בגלל ששיבח עבירה גסה
במפגשים מול בורדו, ספינת הדגל של הכדורגל הצרפת דאז, היו טעונים במיוחד והובילו לאחת התקריות המשונות ביותר שידע הכדורגל האירופי – השעיה בגין ראיון לעיתון. קומאן היה גיבור השערוריה, גם אם הפושע האמיתי היה האנס חילהאוס שביצע עבירה גסה מאוד על ז'אן טיגאנה במשחק הראשון, פצע אותו ומנע ממנו לשחק בגומלין. בכדורגל המודרני זה היה כרטיס אדום ברור, אבל בשנות ה-80 השיפוט היה קצת שונה, והחלוץ ההולנדי יצא עם צהוב בלבד. הוא לא נענש, אבל לקראת הגומלין מול ריאל מדריד בחצי הגמר יצא לפתע קומאן בהצהרה כאשר דיבר עם עיתונאי, שיבח את התיקול של חילהאוס והגדיר אותו כ"נפלא".
הזעם היה עצום, אופ"א זימנה אותו לשימוע, וגם מיטב עורכי הדין של איינדהובן לא עזרו בדיון המקורי – הוא הסתיים בהשעיה מ-3 משחקים במסגרת אירופית. ההולנדים עירערו, הדיון החדש נקבע לתאריך בו אירחה איינדהובן את ריאל בגומלין, וההשעיה קוצרה למשחק בודד. באיינדהובן טענו כי ריאל משכה בחוטים מאחורי "המזימה" כדי שלא ישחק במשחק הגדול, וקומאן אכן צפה בו מהיציע, אבל האנס ואן ברויקלן נעל את השער. בגמר מול בנפיקה בשטוטגרט, קומאן כבר היה על המגרש, הצטיין בתיקו 0:0 ודייק בדו קרב הפנדלים בדרך להנפה.
Ronald Koeman wipes his bum with Olaf Thon's West Germany shirt at Euro '88..
— Footy Accumulators (@FootyAccums) June 10, 2016
IMAGINE THAT HAPPENED THESE DAYS pic.twitter.com/tcX8iqtBiA
ניגב את הישבן עם חולצת גרמניה
מיד לאחר מכן, חזר הבלם לגרמניה עם הנבחרת לקראת יורו 88, וגם בו הוא זכה לצד שערוריה עסיסית נוספת. לקראת חצי הגמר מול המארחת, שיחרר קומאן אמירות בוטות נגד הגרמנים, כולל אזכור מלחמת העולם השניה, והתקבל לפיכך בשריקות בוז צורמות בהמבורג. אחרי שניצחה הולנד 1:2 במשחק מצוין של קומאן שגם כבש בפנדל, הוא החליף חולצות עם הקשר הגרמני אולאף טון, ניגש ליציע ועשה תנועה של ניגוב ישבן עם החולצה הלבנה. התגובות לא היו עדינות, אבל את קומאן זה לא ממש עיניין באותו רגע. הוא המשיך להנפת הגביע, וגם הפעם היה אחיו ארווין לצידו.
שנת 1988 המטריפה קיבעה את מעמדו כאחד הכוכבים הגדולים בעולם, וקבוצות איטלקיות עמדו בתור כדי להחתימו – כולל יובנטוס ונאפולי. בחלוף שנה, בחר קומאן דווקא בברצלונה, שם התאחד מחדש עם קרויף שהעריך אותו מאוד. השניים יישרו את ההדורים, התגוררו בשכנות ופיתחו מערכת יחסים קרובה ומצוינת, גם אם קומאן הירשה לעתים לעצמו לשחרר הצהרות פומביות לא מרוסנות. הרי הוא מעולם לא שמר על פיו, וב-1990 אפילו הסביר בראיון לרינוס מיכלס כיצד צריכה לשחק הנבחרת הכתומה בהנהגתו על מנת לנצל טוב יותר את כישוריו של מרקו ואן באסטן.
הגדיר את קבוצת החלומות בקאמפ נואו
מיכלס חזר לנבחרת בעקבות הפיאסקו במונדיאל 1990, ובאופן כללי השנה הזו לא היתה מוצלחת עבור קומאן. התאקלמותו בקטלוניה היתה הדרגתית ואיטית, והציפיות הגבוהות גרמו לביקורת קשה בעיתונים. "אמרו לנו שמחתימים בלם סקורר, אבל הוא מבקיע רק בפנדלים עד עכשיו. איפה כל הבעיטות החזקות המפורסמות?", נכתב עליו אחרי מספר חודשים במועדון. לו רק היו יודעים הפרשנים מה מצפה להם בסופו של דבר. בארסה סיימה במקום השלישי הרחק מריאל בעונתו הראשונה של ההולנדי, אבל ב-1991 היא כבר זכתה באליפות משכנעת, וב-1992 הגיע הרגע הגדול בוומבלי.
השער הזה הגדיר את דרים טים של קרויף כקבוצה ווינרית, והכניס את קומאן לספרי ההיסטוריה לנצח. הוא בכה מאושר אחרי ביצוע מול סמפדוריה, התקבל כגיבור בקאמפ נואו, והתנופה נמשכה כאשר בארסה זכתה גם באליפות דרמטית על חשבון ריאל. שתי אליפויות נוספות צורפו לאוסף באופן דרמטי לא פחות ב-1993 וב-1994, אבל התבוסה 4:0 למילאן בגמר ליגת האלופות סימנה את תחילת סופו של עידן קרויף. אחרי התבוסה 5:0 בקלאסיקו בתחילת 1995 הבין ההולנדי שהגיע הזמן לסיים את ההרפתקה – וחזר למולדתו כדי להגשים חלום ילדות.
הוא הצטרף לפיינורד, ובכך הפך לשחקן השני בכל ההיסטוריה ההולנדית שייצג את כל 3 המועדונים הגדולים במדינה – הראשון היה רוד חלס. לימים, הוא היה גם המאמן השני אי פעם שהדריך את כל השלישיה, באותו הסדר בדיוק – אייאקס, איינדהובן ופיינורד, אבל זה כבר נושא לסיפור נפרד.
היום, כאשר ההולנדי חוגג את יום הולדתו ה-60, היה מעניין יותר להתרכז בקריירה האגדית שלו כשחקן – נועז, חצוף, מהפכן, בעל בעיטה מדהימה, מסירה מדהימה לא פחות ופה גדול במיוחד. הוא היה אחד הגדולים לא רק בדורו, אלא בכל תולדות המשחק. על פועלו כמאמן ייתכנו חילוקי דעות, אבל ככדורגלן היה בוודאות אגדה נדירה.
מה דעתך על הכתבה?