מאמן מנצ'סטר סיטי פפ גווארדיולה נשא נאום למען עזה על רקע המלחמה המתמשכת בין ישראל לחמאס, כשהוא מעביר ביקורת על המתקפה של ישראל, מבלי לציין את המקור למלחמה. גווארדיולה, כמו בתו מריה שנוהגת לתקוף את ישראל ולהביע דעות פרו-לסטיניות, אמר שהוא "פוחד על הילדים שלו" בגלל הנעשה בעזה, בלי לציין רקע, טרור או את המורכבות של הסכסוך.
גווארדיולה קיבל תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת מנצ'סטר כהוקרה על תרומתו לעיר — הן על המגרש והן מחוצה לו. הטקס התקיים באולם ויטוורת' ההיסטורי, והקנצלר של האוניברסיטה, נאזיר אפזל, העניק לו את התואר.
"It is so painful what we see in Gaza, it hurts all my body…it is not about ideology but the love of life…It is about refusing to be silent or still when it matters the most"
— Humza Yousaf (@HumzaYousaf) June 9, 2025
Thank you Pep for standing up for the innocent people of Gaza.
Video credit @BrickstoRiches_ pic.twitter.com/fEURXyqiaP
"זה כל כך כואב לראות מה שקורה בעזה", אמר במהלך נאום הקבלה שלו, כשהוא מתייחס למתרחש ברצועה, "זה שורף לי את כל הגוף… בואו נבהיר — זה לא עניין אידיאולוגי. זה לא אם אני צודק ואתם טועים. די כבר. זה פשוט עניין של אהבת החיים, של דאגה לשכן שלך".
הוא הוסיף: "אולי אנחנו רואים ילדים בני ארבע נהרגים מהפצצה או מתים בבית חולים שכבר איננו בית חולים — ואומרים לעצמנו: 'זה לא ענייננו'. אבל היזהרו: בפעם הבאה זה כן יהיה ענייננו. הילדים בני ארבע או חמש הבאים — יהיו שלנו.
"מצטער, אבל בכל בוקר מאז שהסיוט הזה התחיל, אני רואה את הילדים שלי בעיניים שלי. וזה מפחיד אותי. אולי התמונה הזו נראית רחוקה מהמקום שבו אנחנו חיים, ואתם שואלים מה אנחנו יכולים לעשות".
גווארדיולה לא צייו שהמלחמה החלה רק לאחר שחמאס תקף את ישראל, רצח כ-1,200 אנשים חפים מפשע וחטף יותר מ-250 בני אדם – נשים, גברים, מבוגרים ותינוקות – לרצועת עזה.
בהמשך נאומו, גווארדיולה דיבר על חשיבות העמידה לצד "מה שנכון", עם משל על ציפור ונחש: "יש סיפור שאני נזכר בו. יער בוער. כל החיות בורחות, מבוהלות, חסרות אונים. אבל ציפור קטנה טסה שוב ושוב לים וחזרה — טיפה אחר טיפה במקורה. הנחש צוחק ושואל: למה את עושה את זה? לעולם לא תכביאי את האש. הציפור משיבה: אני יודעת. אז למה את ממשיכה? שואל הנחש שוב. הציפור עונה: אני פשוט עושה את החלק שלי.
"הציפור יודעת שהיא לא תכבה את השריפה. אבל היא מסרבת לא לעשות כלום. בעולם שמנסה לשכנע אותנו שאנחנו קטנים מכדי להשפיע, הסיפור הזה מזכיר לי — הכוח לא טמון בגודל. הוא טמון בבחירה. בבחירה להופיע. לסרב לשתוק. לפעול כשזה באמת חשוב".
מה דעתך על הכתבה?