משהו רקוב בממלכת שבדיה: על הנבחרת שלא מצליחה לממש את הפוטנציאל שלה

התמקדו בבקשה לחצי דקה ברשימת התוצאות הבאה: הפסד 1-0 לנבחרת קוסובו בבית, הפסד 2-0 לנבחרת שוויץ בבית, הפסד 2-0 שוב לקוסובו, הפעם בחוץ, ותיקו 2-2 לרפואה עם נבחרת סלובניה בחוץ אחרי ספיגה בדקה ה-90.

לא – לא מדובר על לקט ממאזנה של נבחרת ישראל באחד בטורנירי ליגת האומות או מוקדמות היורו הקודמים, אלא בארבעת משחקיה האחרונים של נבחרת שבדיה. הרשימה כמעט זהה, אבל לא מדובר על סתם גרסה של נבחרת שבדיה, אלא כזו שמחזיקה באחד מהדורות המוכשרים שהיו לה, כזה שיכול להפוך אותה באופן מיידי לאחת מהנבחרות הטובות בעולם. הקביעה הזו הופכת את הסיפור השבדי של 2025 לאחד המעניינים כיום בכדורגל הנבחרות.

נבחרת שבדיה, כשכולם בריאים, יכולה על הנייר לפתוח בהרכב גם עם ויקטור יוקרס מארסנל, גם עם אלכסנדר איסק מליברפול, גם עם אנתוני אלנגה מניוקאסל וגם עם דיאן קולוסבסקי מטוטנהאם. מדובר על חלק התקפי שלא רק שלא נופל מדומיו באף נבחרת בעולם, אלא גם מרוב הקאדר הקדמי של רוב המועדונים בעולם. אם אתם שמרנים – אפשר להוריד אחד מהם. אם אתם הרפתקנים – ניתן להוסיף את רוני ברדג'י המוכשר מברצלונה.

מעבר לחלק ההתקפי הקטלני על הנייר, הדור השבדי הנוכחי כולל גם את הקשר המצוין הוגו לארסון מפרנקפורט, את ויקטור לינדלוף כמובן, שמשמש כקפטן הנבחרת ומשחק כיום באסטון וילה, את איסק היין בלמה של אטאלנטה, את אמיל הולם המגן הימני של בולוניה שכבר בישל ארבעה שערים העונה בסרייה א', את הקשר בן ה-19 לוקאס ברגוואל שתופס אט אט את מקומו כשחקן מן השורה בטוטנהאם, את הקשר יאסין אייארי שפותח בהרכב בברייטון וגם את דניאל סנסון שמשחק בקו שמאל בבורוסיה דורטמונד – גם כן, בהרכב.

על פניו – גן עדן. תראו איזו חבורה. מדובר על שמות שבקלות יכולים לעטר הרכב של נבחרת ששווה רבע גמר יורו או שלב מתקדם במונדיאל.בפועל? שבדיה, כמונו, צפתה מהבית ביורו בגרמניה כשצברה 10 נקודות בלבד במוקדמות, וסביר להניח שאם לא יקרה נס ספורטיבי, גם את המונדיאל הקרוב היא תצרוך מהמסך – על אף כל השמות שצוינו, ומינוי הבזק של גרהאם פוטר. למעשה, אם לא תעפיל לטורניר בצפון-מרכז אמריקה, יהיה זה הטורניר הגדול השלישי ברציפות שהשבדים יצפו בו מהסלון של איקאה יחד עם המונדיאל בקטאר.

ואם זה לא מספיק, ברקע, השכנה נורבגיה, מממשת ברקע בשנתיים האחרונות את מלוא הפוטנציאל שלה והעפילה מעשית למונדיאל 2026. אז איך קורה שנבחרת כל כך מוכשרת נופלת לבור כה עמוק, ומה הקשר בין גרהאם פוטר שנכשל בתפקידיו האחרונים, לשבדים? מינויו של פוטר הוא נקודת פתיחה טובה להבנת הסיפור השבדי, כיוון שהאנגלי הופך למאמן הזר השני בלבד בתולדות הנבחרת, אחרי יון דאל תומאסון – המאמן היוצא. שבדיה שמרה על מסורת בת מעל מאה שנים של מאמנים מקומיים, ואחרי כישלונה הנבחרת להעפיל לשני הטורנירים הקודמים, שחקן העבר קים קאלסטרום (אגב בשבדית מבוטא שֶלְסְטְרֶם – אל תנסו זאת בבית), שמשמש כיום כאיש החזק בהתאחדות השבדית החליט על צעד מהפכני כדי שהפוטנציאל לא יחמוק בהנחה שדווקא מאמן זר יצליח למקסם את הפוטנציאל המקומי.

עם תומאסון זה לא עבד, כשהוא רשם היסטוריה נוספת – לא רק הזר הראשון שממונה, אלא גם המאמן הראשון אי-פעם בתולדות הנבחרת שמפוטר מתפקידו תוך כדי קמפיין. ועכשיו מגיע פוטר. אם הייתי משתמש בקלישאה 'בא להציל את המולדת' הייתם חושבים שמדובר בפליטת קולמוס, אך שבדיה היא למעשה מולדת מקצועית עבור פוטר: כשהיה בן 35, פוטר, שחקן עבר (שיתף פעולה לזמן קצר בסאות'המפטון עם איל ברקוביץ') שכמעט ויתר סופית על החלום להיות מאמן, עזב את העבודה והלימודים ושכנע את אשתו לסגור את העסק – בשביל לא פחות ממשרה בליגה הרביעית בשבדיה, אחרי ששוכנע בעצמו ע"י הבעלים האקסצנטרי של המועדון הצעיר, דניאל קינדברג – בכלל קצין לשעבר בצבא השבדי.

פוטר שוכנע ע"י הבעלים של הקבוצה הזעירה להגיע בהמלצת חבר משותף שלו ושל הבעלים ששיחקו איתו בליגות הנמוכות בבממלכה והחזיק מהידע שלו – ולונג סטורי שורט – פוטר לקח אותם לליגה הראשונה, זכה עם הקבוצה בגביע השבדי, ניצח עמה במסגרת הליגה האירופית את ארסנל באמירייטס של ונגר בעונתו האחרונה, הפך לאחד המאמנים המבוקשים בעולם לזמנו, כששבדיה שימשה עבורו מסלול עוקף פרמיירליג. סביר להניח שקלסטרום מקווה ומייחל שאת אותם הקסמים אותם ביצע פוטר (סליחה, אני יודע) באסטרסונד – הוא יבצע בנבחרת.

אבל מדוע בכלל שבדיה זקוקה לקסמים? התשובה כנראה מצויה במילה הדלוחה קמעה אך הכרחית, בטח בכדורגל נבחרות – איזון. תומאסון חיפש אותו, ובמערך של 3-4-1-2, שבדיה דווקא התחילה טוב. תומאסון, חלוץ גדול לשעבר, סבר כי ששיטה הזו הוא ימקסם את התוצרת מהכישרון הפסיכי בהתקפה – והשבדים אכן הפציצו 19 גולים בליגת האומות ועוד 11 בארבעת משחקי הידידות שבאו לאחר מכן – אך במהרה התברר כי מדובר היה במעין מיצג שווא, שכן שבדיה שיחקה בליגת האומות בדרג ג' מול סלובקיה, אסטטויה ואזרבייג'אן, ולאלו ניתן להוסיף את ידיעה הישראלית הטובה והנושנה שכמה משחקי ידידות טובים לא משקפים את העתיד לבוא בנבחרת במשחקים תחרותיים. וגם ההגרלה הקשה שזימנה את שוויץ, קוסובו וסלובניה לא בדיוק עזרה.

במוקדמות השיטה של תומאסון לא עבדה, הלחץ בתוספת הכישלון יצאו אווירה נוראית בנבחרת (השוער רובין אולסן פרש מהמדים הלאומיים בגלל תומאסון, שחקנים חשובים כמו הוגו לארסון שהשלים 90 דק' רק במשחק אחד בקמפיין היו נגדו ע"פ התקשורת השבדית ואיסק היה ממורמר על הספסולים שלו בתחילת הקמפיין) וחוסר הגמישות הטקטית של המאמן הדני היוצא די הקל על היריבות להתכונן לשבדים – מול שוויץ, למשל, היא לא בעטה למסגרת, וקוסובו הצליחה כאמור לעקוץ אותה פעמיים. ה-Xg של היריבות של השבדים במשחקי המוקדמות עומד על מעל 1.00. קל מדי.

למעשה, היתרון של שבדיה די הפך לחסרון – נגד יריבות בגודל שלה הכישרון המפלצתי לא בא לידי ביטוי, ויריבות נחותות נושכות שפתיים בדקות הקשות ואז עוקצות אותה במעברים. שיאן ההופעות בכל הזמנים, אנדראס סבנסון לא חסך ביקורת גם מהכוכבים עצמם ואמר שנראה שפשוט לא אכפת להם מהנבחרת ומחלום המונדיאל. אסכולת ה'פעם היה יותר טוב' קיימת גם בימי שלום, אך במקרה השבדי קשה להתעלם שזו המציאות. פוטר, שבין היתר באסטרסונד היה שותף ללא פחות מופע בלט בו רקדו שחקניו כחלק ממדיניות המועדון דאז לפתיחות תרבותית, מגיע לנסות ולחבר את הפאזל הכשרוני מחדש.

פוטר יצטרך למצוא דרך לאזן – לא לזרוק את כל הכשרון למגרש כפי שהוזכר בתחילת הכתבה, אך גם לא להתנכר לכוכבים ולהיות שמרן מדי מנגד. כמו שלמדנו בטורנירי הנבחרות האחרונים, כל מסי צריך דה פול ופארדס לידו, וכל לאמין ימאל זקוק לפביאן רואיס, מרינו וסובימנדי. הדרך של פוטר, ככל הנראה, תתחיל בהוגו לארסון.