אין יום יותר גדול מהדרבי.
קשה לתת שם לתחושה עמה אתה מסתובב סמוך לדרבי, להצביע במדויק על הסיבות או לנפק הסבר שמניח את הדעת לאוהד של קבוצה שלא חווה דרבי עירוני (נניח, הפועל באר שבע בארץ או באייר לברקוזן בגרמניה) מדוע סביב המשחק אתה נכנס לפסיכוזה של גמר מונדיאל ומוכן לשחרר התחייבויות כמו לרדת ליגה במחיר ניצחון דחוק 1:0 משער עצמי במשחק שמתמטית וטבלאית זהה לכל משחק אחר.
אולי זו המסורת שעתיקה יותר מהענף ומקורה עוד במאה ה-18', כאשר המונח נושא היסטוריה שמתחילה במרוץ סוסים בומבסטי שנקרא ע"ש הרוזן מדרבי, ונערך לראשונה ב-1780 באפסום שאנגליה – ויצלצל מוכר לצופי פיקי בליינדרס. ייתכן וזו התחושה שהדרבי הוא מעין מבחן חתך תקופתי לנפש המועדון ולנפשך שלך: מה השתנה בו ובך מהדרבי הקודם, כשממול ניצב מוקד ההשוואה הכי אכזרי, אך גם זה שאתה הכי רוצה להרשים. אולי זה גם לא כל כך עמוק – סתם שארית לתחושה הילדותית של משחק על המגרש או משחק מול הכיתה המקבילה שמרגיש באותו הרגע כדבר היחיד שקיים בעולם.
דרבי זה דרבי.
ה-23 בנובמבר 2025 הולך להיזכר כיום כדורגל נדיר בו קיבלנו באותו היום שלושה מהדרבים הכי גדולים ועתיקים בעולם – כשהם גם לא מתנגשים. אפילו בעידן ריבוי המשחקים, מסיבות שהפוכות במהותן לסיבות בגינן דרבי הוא כל כך אמוציונלי ויוקרתי, לא בכל שבוע משחקים מתרחשת תופעה דומה. להלן המדריך המלא, גם לצופים והצופות מהצד וגם למעורבים והמעורבות רגשית.
הדרבי דלה מדונינה:
הדרבי של מילאנו, כנראה הדרבי הגדול בעולם ברמה ההיסטורית-מקצועית הוא דרבי צמרת העונה. עד 2023 – אז מנצ'סטר סיטי זכתה בליגת האלופות, היה זה הדרבי היחיד שמפגיש בין שתי אלופות אירופה. סיטי ניצחה באותו הגמר את אינטר, כמובן.
נכון ליום ראשון בבוקר – אינטר ראשונה עם 24 נקודות ומילאן חמישית עם 22 נקודות כך עבור שתי הקבוצות, ניצחון יכול להיות שווה פסגה: במקרה של אינטר – בוודאות, ואצל מילאן זה במידה ותנצח את אינטר, ורומא לא תנצח ב-16:00 (ספורט2) את קרמונזה של ג'יימי וארדי.
השורשים של הדרבי שנקרא ע"ש הפסל של המדונה בדואומו די מילאנו נעוצים בפיצול: אינטר למעשה הוקמה מתוך מילאן, כשחבורת פורשים בהם שוויצרים ואיטלקיים לא אהבו את הכיוון האיטלקי בלבד של המועדון, ובשנת 1908 החליטו להקים מועדון בינ"ל שמייצג את כולם: אינטרנאציונאלה מילאנו. החבר'ה הליברליים ביניהם צייר שעיצב את סמלה הראשון של אינטר לא באו למקומיים בטוב, ומאז הכסאח נשמר גם כשמאה שנים לאחר מכן מילאנו השתנה כמו כל העולם.
בעונה הקודמת, הדרבי של מילאנו ייצג נאמנה על דוכן העדים את נפש האוהד – ערב פתיחת 24/25, אינטר הייתה בשיאה, רצה ל-5 תארים במקביל ומעל הכל, איימה לנצח דרבי שביעי ברציפות ולשבור את שיא כל הזמנים אחרי שגם חגגה 5:1 משפיל בדרבי בו ציינה את האליפות על הראש של מילאן. מה שקרה הוא שהפן המקצועי נזנח בצד, ומילאן, באחת מהעונות הגרועות בתולדותיה (סיימה לבסוף שמינית) לא הפסידה באף דרבי – היא חיבלה לאינטר בכל זירה בה יכלה להרוס: בליגה היא ניצחה אותה 2:1 בדרבי חוץ, סיימה איתה בתיקו 1:1 בדרבי השני ולקחה לה 5 נקודות שהיו אקוטיות במאבק האליפות. בסופרקאפ בסעודיה היא הפכה פיגור 2:0 לניצחון 3:2 וחגגה תואר על אינטר על אף שהייתה בשיא השפל. בקופה די איטליה היא דאגה לוודא שאינטר תישאר בלי כלום כשאחרי 1:1 בחצי הגמר הראשון, היא שוב רמסה את אינטר עם 3:0 בעוד דרבי חוץ לפנתיאון.
הערב בסן סירו אינטר לא תגיע לדרבי הביתי רק כדי לנצח ולחזור לראש הטבלה, אלא גם כדי להשיב את הביתיות ולנקום במילאן, שמגיעה בטוחה בעצמה כשהשנה היא קבוצה חזקה הרבה יותר שממש לא באה רק להרוס, אלא להאריך את הרצף וגם לעבור את אינטר בטבלה.
הדרבי של צפון לונדון:
החסרון הבולט של הפרמיירליג, שהפכה לליגה הטובה החזקה והעשירה בעולם בפער עצום, זה שהנסיקה שלה וגם המלחמה המובנת בחוליגנזם השאירו את המגרשים עם אווירה מצועצעת ומנומנמת שמזכירה יותר משחק עונה סדירה ב-NBA מאשר מה שהייתם מצפים ממשחק כדורגל משובח. כל זה נכון עד הדרבי של צפון לונדון.
המפגש בין ארסנל לטוטנהאם מסיר בכל חצי שנה את עטיפת הפלסטיק ושב לשורשים, לבוץ ולדם והוא דומה יותר למשחק בליגה הארגנטינאית משאר למוצר הג'נטלמני והאריסטוקרטי ועם זאת גם הקצבי והמשובח שהן רגילות להיות חלק ממנו בכל שבוע אחר. יעידו על כך התוצאות ביניהן – ב-28 הדרבים האחרונים, רק דרבי אחד נגמר בהפרש של מעל שני שערים: הניצחון 3:0 של טוטנהאם בסוף 21/22, שגם היה ניצחונה האחרון בדרבי. שלא כמו משחקים גדולים אחרים בפרמיירליג שמספקים תוצאות היסטוריות בתקופה האחרונה, הלחץ והדם הרע בדרבי של צפון לונדון גורמים למשחקים להיות הרבה יותר מתוחים, מלחיצים, איטיים ושונים מאיך שהקבוצות עצמן נראות בעונה עצמה, לטוב ולרע.
שורשי הדרבי הם מקרב טריטוריה עתיק: טוטנהאם נוסדה ב-1882 כמועדון של צפון לונדון, וארסנל העבירה את מגרשה לשם רק בתחילת המאה ה-20', בשנת 1913. מאז הן רבות. טוטנהאם אמנם מזוהה מאד עם הקהילה היהודית, אבל לשתי הקבצות קהל מגוון שמייצג היטב את הדמוגרפיה והוורסטיליות של לונדון, והאנטישמיות כלפי אוהדי טוטנהאם מופנית בעיקר מקבוצות אחרות בעיר ובאנגליה, וכמו שראינו – אחרי השביעי באוקטובר שתי הקבוצות לא הביעו תמיכה בישראל באופן שווה, כך שההבדלים בין שני המועדונים הם בעיקר ספורטיביים, כשארסנל מוצלחת היסטורית משמעותית מיריבתה – שכמובן עדיין רואה בעצמה כקבוצה היחידה של צפון לונדון.
ארסנל תקווה שהדרבי יהיה נאמן להיסטוריה כשניצחון יהווה עוד צעד קטן בדרך לאליפות ראשונה אחרי 22 שנה + דרבי שביעי רצוף ללא הפסד, הכי הרבה מאז רצף שמונה וחצי השנים הבלתי נשכח בין נובמבר 99' לינואר 2008. טוטנהאם תקווה שהנתון ההזוי בו היא מחזיקה העונה ישרת אותה גם היום: יש לה רק 5 נקודות בבית (19 בליגה) ו-13 בחוץ (הכי הרבה בפרמיירליג פר משחק). המשחק הזה יהיה משחק חוץ עבור טוטנהאם, משחק מאסט עבור ארסנל ומשחק שלכם אסור להחמיץ ב-18:30 בספורט1.
דרבי הפלדה:
הדרבי האחרון בטור הוא הדרבי הראשון של היום (14:00, ספורט1) ואם אתם יודעים מה טוב לכם – פשוט שבו לבירת צהריים עם דרבי הפלדה. הדרבי של שפילד שיציין 135 שנה הוא דרבי תחתית קטלני העונה (יונייטד במקום ה-22, וונסדיי במקום ה-24 והאחרון אחרי הורדת נק') וכדי להבין אותו צריך להתמקד בשני אנשים משני צידי המתרס: בארי בנאן אמנם כבר בן 35, אבל הוא עדיין יכול לשחק בהמון קבוצות בליגה או לשוב לליגה הסקוטית. שפילד וונסדיי בה הוא משחק כבר מעל עשור נמצאת העונה בצרות – דג'פון צ'אנסירי, בעלי הקבוצה, מאחר בתשלומי המשכורות גם לשחקנים וגם לעובדים. לכן שפילד וונסדיי גם לא התחזקה בקיץ וגם ספגה הורדה של 9 נקודות. על אף המצב – בנאן החליט להישאר, להאריך את החוזה ולעזור לקבוצה להישאר בליגה כנגד כל הסיכויים. הוא אמר ששפילד וונסדיי זה הבית, והצטלם עם הילדים במעמד החתימה.
כריס ווילדר שתה בירה עם האוהדים בפאב אחרי הניצחון בדרבי הראשון מתוך שניים בעונה הקודמת, כי הוא האדם הכי שפילד יונייטד בנמצא בעידן המודרני. יש לו מעל 100 הופעות כשחקן בקבוצה, וכמאמן הוא אחראי על תחיית המועדון כשעם סגל אנונימי הוא לקח את הקבוצה מהליגה השלישית לפרמיירליג ב-2019, אחרי 12 שנות היעדרות, כשב-19/20 ווילדר והבליידס סיפקו עונת חזרה חלומית כשסיימו במקום התשיעי.
הרבה חביות הוחלפו מאז בברים האדומים של שפילד, כשיונייטד הפכה לקבוצת יו-יו בדומה לסאות'המפטון. ווילדר סיים את הקדנציה השנייה בצורה קשוחה: ב-23/24 הקבוצה עברה עונה מבישה (השיגה 16 נקודות , כבשה רק 35 שערים וספגה 104 שערים, רק דרבי קאונטי 07/08 גרועה ממנה) וב-24/25 היא הפסידה לסנדרלנד בוומבלי בגמר הפלייאוף משער בדקה האחרונה. ווילדר נזרק הביתה, אך אחרי פתיחה מזעזעת הוא נקרא לדגל להחליף את רובן סלס – ו-ויתר על האגו כדי להציל את הקבוצה שלו. אם שפילד יונייטד מעל הכל בשביל כריס ווילדר, תארו לכם מה משמעות הדרבי בשבילו.
המועדונים של שפילד הם מועדוני ענק עם היסטוריה ארוכה ומפוארת, קהל נאמן ועצום שמלא ברגש כלפי הקבוצה שלו, והדרבי שלא נערך בפרמיירליג מאז 93/94 ובאופן כללי מעט פעמים בעשור האחרון, הוא מהגדולים באנגליה עקב הסיבות הנ"ל. על אף הפערים בין המועדונים בשנים האחרונות והעובדה שוונסדיי לא ניצחה דרבי מאז 2012 – אז הוא נערך בכלל בליגה השלישית, שתי הקבוצות מגיעות לדרבי בטירוף ולחץ שמספקים משחק ללא איכות אך חד ומותח מנגד. ב-6 הדרבים האחרונים היו רק שני גולים, שניהם של שפילד יונייטד. ככה זה שם.
ד"א, בפסקה הראשונה הוזכר שם שלא יוכל לצפות בדרבי – ג'יימי וארדי. וארדי הוא אוהד שרוף של וונסדיי שגדל באיזור הילסבורו, ושוחרר מהמועדון בגיל 16 בטענה שהוא קטן מדי. למרות שהודה שזה שבר אותו, וארדי נשאר אוהד שרוף של הקבוצה, בדומה לסיפור הנוכחי של ווילדר מצידו השני של המתרס.
דרבי הפלדה צפוי כהרגלו לא להיות קונצרט – אך כשצופים בדרבי של שפילד לא רואים הרבה כדורגל, אבל אחריו תבינו טוב יותר למה בכלל משחקים כדורגל.
מה דעתך על הכתבה?