הכדורגלן לשעבר פייטרו פוזונה, חברו הטוב של דייגו מראדונה בזמן שהשניים שיחקו בנאפולי, חשף את חוויותיו האישיות עם האגדה הארגנטינאית , מסיפוריהם על המגרש, הרפתקאותיהם מחוץ למגרש, וכיצד מצא את עצמו מתמודד עם התמכרויות ואלמוניות, עד שהצליח לחזור למסלול החיים בזכות תמיכת משפחתו וחבריו.
פוזונה, אלוף איטליה עם נאפולי ב-1987, מספר על ילדותו בכדורגל, על הקריירה שהחלה בהבטחה גדולה אך נקטעה מוקדם, ועל החברות המיוחדת עם מראדונה: "גדלתי במחלקת הנוער של נאפולי, הייתי קיצוני ימני מבטיח. שיחקתי לראשונה בליגה הבוגרת ב-1982 מול צ'זנה. שנתיים אחר כך הגיע מראדונה, שקרא לי בפירוש 'פדרו'. על המגרש הוא היה גאון, מחוצה לו תמיד אדיב ומכובד. המשחק הצדקה המפורסם באצרה הוא דוגמה לכך".
במשחק הצדקה בעיר אצרה ב-1985, מראדונה ויתר על הכנסותיו כדי לממן ניתוח לילד סובל מבעיה בלסת: "הייתה גשומה, והשופט היה שוטר תנועה. לא הצלחנו לאסוף את כל הסכום במכירת הכרטיסים, ודייגו שילם את ההפרש. במשחק, הוא הבקיע שני שערים מדהימים, אחד מהם אפילו בידו, אך השופט הבחין וביטל אותו".
פוזונה מספר גם על הרפתקאות מחוץ למגרש: "יום אחד לקחנו את הפראארי שלו לרומא. כשהתחלנו לראות סירנות במראה, חשבתי שיקנסו אותנו, אך הם רצו רק להצטלם עם דייגו. נסענו גם ללס וגאס וניו יורק – כשהדרכון שלו היה פג תוקף, המנהל הראשון שלו, יורג'ה סיטרספילר, נאלץ להתערב, אפילו ליצור קשר עם צוותו של הנשיא רונלד רייגן". למרות ההצלחות על המגרש, הקריירה של פוזונה לא התפתחה כמצופה: "הייתי צעיר שחשב רק על הכיף. לא ידעתי לנהל את הכשרון שלי, והחמצתי הזדמנויות. אחרי נאפולי שיחקתי בקאטאניה, ספציה ואישיה לפני שפרשתי".
לאחר הפרישה מצא עצמו פוזונה נאבק בהתמכרויות: "חייתי על ספסל, שתיתי, הפכתי לחסר בית. הזנחתי את עצמי ונתתי לדברים פחות חשיבות." רק בזכות תמיכה מהמשפחה, חברים וחבריו לשעבר לכדורגל הצליח להתגבר: "דייגו אמר לי לפני שהלך לעולמו: 'פייטרו, אתה חייב להציל את עצמך'. אם אני כאן היום – זה גם בזכותו, מלמעלה הוא לא עזב אותי." פוזונה נזכר גם ברגע הקשה של מותו של מראדונה ב-25 בנובמבר 2020: "סיימתי אשפוז ארוך וצפיתי בטלוויזיה כשפרסמו את החדשות. לא יכולתי להאמין, בכיתי מדמעות. עבורי, דייגו היה כמו אח."
מה דעתך על הכתבה?