ברצלונה לא הצליחה לנצח את אתלטיקו מדריד באירופה במהלך אחד העשורים הטובים בתולדותיה – לא עם טאטא מרטינו, לא עם לואיס אנריקה, לא עם מסי (שלא כבש באף אחד מארבעת המפגשים), ניימאר, צ'אבי או אינייסטה. עם צניעות ופרופיל נמוך, הקולצ'ונרוס הדיחו את הקטאלונים מליגת האלופות בשתי הפעמים היחידות שבהן נפגשו: בעונות 2013/14 ו-2015/16. באופן סמלי, שני המפגשים נערכו ברבע הגמר, ובשניהם משחק הגומלין התקיים במגרשה של אתלטיקו. עבור בארסה, שנושאת שוב את תווית הפייבוריטית, מדובר ב"שיעור לחיים", נכתב ב"אס".
בעונת 2013/14 הוכרע המפגש על ידי שער אדיר של דייגו בקאמפ נואו, שהפתיע את פינטו, שעמד בשער בעקבות פציעתו של ואלדס. זו הייתה בארסה בסוף עידן – אחרי עזיבת גווארדיולה ומחלתו של טיטו וילאנובה, מרטינו לא הצליח להרים חדר הלבשה מדוכא. "מסי לא היה בשיאו" והתמודד עם בעיות פיזיות, בעוד ניימאר רק החל למצוא את מקומו. בגומלין, שער מוקדם של קוקה היה נראה כבר כבלתי עביר, ולפי האגדה, שחקני ברצלונה אף מצאו "כדורים מרוקנים בצד המגרש" – עדות לתחושת חוסר האונים מול אתלטיקו.
האכזבה ב-2016 הייתה גדולה עוד יותר. ברצלונה, עם שלישיית התקפה קטלנית, הגיעה כפייבוריטית ברורה לאחר שהביסה את ארסנל וראתה את עצמה מטיילת בדרך לגמר במילאנו. בקאמפ נואו היא התקשתה אך ניצחה 1:2, למרות יתרון מספרי אחרי הרחקתו של פרננדו טורס. סוארס כבש צמד, ניימאר פגע בקורה ו"מסי שוב לא כבש".
בגומלין, התסריט חזר על עצמו. "בארסה שוב קרסה", וגריזמן הפך לגיבור עם שער נהדר ועוד פנדל שסגר את הסיפור. האירוע השנוי במחלוקת הגיע לאחר מכן, כשנגיעת יד של גאבי נשרקה מחוץ לרחבה – בתקופה שבה עדיין לא היה VAR. עבור בארסה זו הייתה מכה קשה, גם אם בהמשך היא התאוששה עם זכייה באליפות ובגביע.
המפגשים הללו ממשיכים לרחף מעל המועדון גם כיום. כשלאפורטה מינה את פליק, הוא העניק לו מסמך המסכם את ערכי והיסטוריית המועדון – אך ספק אם ניתן לכלול בו את אותן הדחות כואבות. ימים יגידו אם ברצלונה למדה את הלקח.
מה דעתך על הכתבה?