מוריניו התפרק ופרץ בבכי לפני המשחק של בנפיקה: "נוח בשלום, אח קטן"

המאמן הוותיק לא הצליח לעצור את הדמעות בדקת הדומייה לזכרו של סילבינו לורו, שוער העבר ואיש סודו במשך 18 שנה: "קשה להאמין שהוא איננו"

(גודל טקסט)

זה היה רגע מטלטל עבור ז'וזה מוריניו רגעים ספורים לפני שריקת הפתיחה במשחק בין בנפיקה לוויטוריה גימראייש, כאשר המאמן התקשה לעצור את הדמעות במהלך דקת הדומייה לזכרו של סילבינו לורו. כל אצטדיון האור עמד על רגליו לזכרו של השוער הפורטוגלי לשעבר, שהלך לעולמו בגיל 67 לאחר מחלה ממושכת, ומוריניו נראה נרגש במיוחד כאשר הביט בתמונתו על המסך הגדול וניסה להתאושש עם חזרתו לספסל.

לורו, שנחשב לשוער מהשורה הראשונה בפורטוגל ואף רשם הופעות בנבחרת הלאומית, הקדיש כמעט שני עשורים כמאמן שוערים לצידו של מוריניו. השניים עבדו יחד בפורטו ובהמשך גם בצ'לסי, אינטר, ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד – תקופה ארוכה שהפכה את הקשר ביניהם ליותר ממקצועי בלבד.

לאחר המשחק שיתף מוריניו בכאב: "אשתי אמרה לי אתמול שקשה להאמין שהוא איננו, וזה עדיין כך. הוא איננו, אבל הזיכרונות נשארים. בילינו 18 שנים יחד; זה אומר כל כך הרבה זיכרונות. לחיות איתו היה פשוט לצחוק הרבה; הוא היה אחד האנשים שקל להתאהב בהם". עוד הוסיף: "לפני המשחק, אחרי שלא יכולתי להגיע להלוויה שלו, לראות אותו על המסך היה קשה מאוד, אבל תמיד אזכור את המילים שלו: ‘אחי, היום הכול יהיה בסדר'".

כמה שעות לאחר היוודע דבר מותו, פרסם מוריניו גם מחווה אישית ברשתות החברתיות: "אני בוכה עכשיו, אבל אצליח לצחוק, לדבר עליך, לזכור כל רגע. במשפחת מוריניו אתה אהוב ותמשיך לחיות. אמשיך לשמוע אותך לפני כל משחק: ‘אחי, הכול יהיה בסדר'. נוח בשלום, אח קטן".

לורו החל את דרכו בויטוריה סטובל ב-1977, שיחק גם בוויטוריה גימראייש, בנפיקה, פורטו וסלגיירוש, ופרש בשנת 2000 לאחר קריירה שכללה 408 הופעות בליגה הבכירה ו-23 הופעות בנבחרת.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי