ג'ולן לופטגי הוא המאמן האיברי השישי ברציפות של נבחרת קטאר. זהו רצף שהתחיל ב-2017 עם פליקס סאנצ'ס, שהנחיל לנבחרת "סגנון ספרדי" עד שנת 2022. לאחר מכן עברה הנבחרת לידיהם של ברונו פינהיירו וקרלוס קיירוש הפורטוגלים, וחזרה לידי הספרדים ב-2023. טינטין מארקס אימן את הקטארים עד 2024 והוחלף על ידי לואיס גרסיה, שב-2025 פינה את מקומו למאמן הנוכחי.
המהלך הזה, כמובן, מכוון מאוד – והקטארים מצליחים להוציא אותו אל הפועל. לאחר שזכתה באירוח מונדיאל 2022 (באותה שנה שבה ספרד הניפה את הגביע וברצלונה וריאל מדריד שלטו באירופה), החליטה קטאר לייבא את הידע הקיים בחצי האי האיברי ולהפוך ל"ספרד של המפרץ הפרסי". ההחלטה השתלבה בתוכנית ארוכת הטווח להפיכת הספורט לכלי אסטרטגי, וניצלה את המשבר הכלכלי שפקד את ספרד באותן שנים.
הנסיכות השקיעה כ-1.3 מיליארד דולר באקדמיית ספורט חדשה, "אספייר", שנפתחה בדוחא כבר ב-2004. מטרתה הייתה פיתוח מקצועי של ספורטאים צעירים תחת מעטפת הכוללת תמיכה תזונתית ואימונים ברמות הגבוהות ביותר. האקדמיה הפכה לחלק מ"אזור אספייר", הכולל גם בית חולים לרפואת ספורט ומסגרות חינוך משלימות. רוב הסגל של קטאר לאליפות העולם הקרובה צמח באקדמיה זו; השחקנים לא רק זכו לפיתוח מקצועי, אלא למדו להכיר זה את זה במשך שנים. במקביל, האקדמיה משכה מנהלים בכירים מספרד באמצעות משכורות עתק.
קטאר היא אחת המדינות העשירות בתבל בזכות הגז הטבעי, אך הלקח שלמדה מפלישת עיראק לכווית הוביל אותה להשקיע ב"עוצמה רכה". בשנת 2008 קיבל הדבר משנה חשיבות עם הצגת "החזון הלאומי לקטאר לשנת 2030", שמטרתו לגוון את הכלכלה ולהפחית את התלות במקורות אנרגיה. הספורט הפך לכלי מרכזי במימוש החזון, מאירוח טורנירים ועד לייבוא ידע – ופה נכנס לופטגי לתמונה.
המסר הפומבי של המאמן הספרדי מתמקד בתחרותיות ובבניית תשתית. לופטגי הדגיש כי על הנבחרת להתחרות מיידית במוקדמות המונדיאל תוך יצירת יסודות לטווח ארוך, ולא התייחס לתפקיד כפרויקט לטורניר בודד. היעד ברור: לעבור את המוקדמות ולעצב את הדור הבא, במקום להסתמך רק על המחזור שזכה פעמיים באליפות אסיה.
לופטגי ציין כי קטאר מעולם לא העפילה למונדיאל דרך המוקדמות בעבר, ותיאר את האתגר כחלום שהנבחרת נחושה להגשים. חוזהו, שנחתם עד 2027, מכוון להעפלה למונדיאל 2026 ולאחר מכן לזכייה שלישית ברציפות באליפות אסיה באותה שנה. הגישה שלו אינה "מזרח תיכונית" טיפוסית; הוא מקבל שכר של לפחות 2 מיליון יורו בשנה כדי להפוך את קטאר לנבחרת מאורגנת ובת-קיימא.
תחת לופטגי, "המשמר הישן" ממשיך להוביל: אכרם עפיף היצירתי, הבלם בואלם חוחי והשוער מחמוד אבו-נדא. גם פדרו מיגל בולט בנבחרת המכונה "אל-ענאבי" (הענבי). ההשקעה הזו היא אסטרטגיה פוליטית-ביטחונית לכל דבר, שנועדה להעניק לקטאר מעמד והשפעה באזור מורכב מול נחיתותה הגיאוגרפית.
האם העימות מול איראן מסכן זאת? קטאר הבהירה כי אינה מעוניינת בעימות ישיר ושומרת על אסטרטגיה של איזון זהיר. גם לאחר שאיראן תקפה אותה ישירות, הנסיכות נמנעה מהסלמה והדגישה את רצונה בפתרון דיפלומטי. מדיניות זו מעניקה יציבות גם לתחום הספורט ומאפשרת לקטאר להמשיך להשקיע בהון אנושי ובתשתיות. בזכות היציבות הזו, קטאר מצליחה לקדם את פרויקטיה השונים – מהתמיכה בחמאס ועד לחזון 2030 – ולהפוך מנבחרת שמארחת את המונדיאל לכזו שמעפילה אליו בזכות עצמה.
הכתבה נכתבה בסיוע אלון בלומנפלד, סטודנט לכלכלה ומזרח תיכון באוניברסיטת בן-גוריון
מה דעתך על הכתבה?