בשבוע שעבר פורסם כי קטאר איירווייז, אחת מנותנות החסות המרכזיות של אופ"א ופיפ"א וזרוע שיווק וכיבוס תדמית מרכזית של הנסיכות, לא תשלם השנה מענקים ובונוסים לכמעט 60 אלף אנשי צוות. הסיבה הרשמית היא המלחמה מול איראן, שהובילה לביטולי טיסות נרחבים ולהפסדי ענק. לפי דיווח ב"בלומברג", חברת התעופה טענה כי "המהלך נועד לשמור על יציבות פיננסית לטווח ארוך על רקע חוסר הוודאות המתמשך".
מדובר בצעד דרמטי, שכן 90% עד 95% מעובדי החברה הם זרים, וככל הנראה למעלה מ-95% מהטייסים אינם קטארים. בלי שכר שגבוה משמעותית מזה שמשלמות חברות מתחרות, לא יהיה מי שיטיס את מטוסי החברה או ישרת את נוסעיה. במצב כזה, כל הפרסומות והחסויות בכדורגל העולמי פשוט לא יהיו שוות דבר.
זהו, בגדול, הסיפור של נסיכות החול והגז: היא אינה שווה דבר בלי הכסף הגדול שלה. ההון העצום החל לזרום למדינה ב-1996 עם משלוח הגז הנוזלי הראשון ליפן (60 אלף טונות). כושר הייצור המקומי זינק ל-77 מיליון טונות עד שנת 2010, ובמשך רוב העשור שלאחר מכן, המדינה שמרה על כמות הייצוא הזו והפכה לעשירה בעולם לנפש.
המלחמה המתמשכת פגעה קשות בכלכלת המדינה, שכבר אינה יכולה לייצא בחופשיות את משאב הטבע שהתגלה מתחת לרגליה של משפחת המלוכה אל-ת'אני. היא תלויה כעת לחלוטין במצר הורמוז, שאותו חסמה איראן בעקבות העימות מול ארה"ב וישראל. בניגוד לסעודיה ולאיחוד האמירויות, המחזיקות בצינורות יבשתיים עוקפים, קטאר לכודה גיאוגרפית מאחורי נתיב המים, מה שמשתק את נתיבי הסחר המרכזיים שלה.
בשל המצור האיראני, כמעט שום טיפת גז טבעי נוזלי (LNG) לא עזבה את חופי הנסיכות במשך יותר מחודשיים, מה שאילץ את חברת קטאר-אנרג'י (QatarEnergy) הממשלתית להכריז על "כוח עליון" בחוזים מול לקוחותיה. מעבר לכך, תקיפות טילים וכטב"מים איראניים פגעו ישירות במרכז התעשייתי בראס לאפן, גרמו נזק לציוד קריטי וקיצצו את כושר הייצור הכולל בכ-17%. מומחים מעריכים כי יידרשו שנים כדי לתקן את ההרס ולחזור לרמות התפוקה שלפני המלחמה.
עצירת המסחר גרמה לחברת האנרגיה להפסיד מיליארדי דולרים, והמדינה עצמה מדממת מאות מיליונים נוספים מדי יום שבו המצר סגור, בגין אובדן מכירות ודמי חכירה של ספינות משא.
קרן המטבע הבינלאומית (IMF) אף צופה כי הכלכלה המקומית תתכווץ השנה ב-8.6% – שפל חסר תקדים עבור מדינה שהציגה צמיחה שנתית ממוצעת של כ-13% מאז שנות ה-90. במקביל, השאיפה של בית המלוכה להפוך למרכז עסקים, פיננסים ותיירות עולמי התאדתה כמעט לחלוטין עם צניחת מספר המבקרים ופינוי צוותים של חברות בינלאומיות.
אז מה כל זה אומר על ההשקעה שהפכה את פריז סן ז'רמן ל"קטאר סן ז'רמן", ואת אופ"א ופיפ"א לגופים שמתחנפים לבית המלוכה? על פניו, המשך ההשקעה באלופת צרפת – בוודאי ביחס לתשואה התדמיתית שהיא מספקת – הוא צורך לאומי של ממש. הרי בלי קבוצת הפאר מפריז, מי בכלל ידבר על הנסיכות באירופה בהקשרים שאינם זיהום סביבתי, שוחד, שחיתות או מימון טרור? יתרה מכך, ההשקעה בכדורגל היא באמת "כסף קטן" במונחים המקומיים.
מאז שקרן ההשקעות הקטארית (QSI) רכשה את המועדון ב-2011, היא הזרימה אליו כ-2.5 מיליארד אירו. הכספים הועברו הן בדרכים חוקיות (רכישת מניות, הזרמות הון) והן בדרכים שכופפו לחלוטין את חוקי הפייר-פליי הפיננסי (הזרמת סכומי עתק נטולי היגיון כלכלי דרך "חסויות" של רשות התיירות המקומית וגופים ממשלתיים נוספים).
התמיכה האדירה בקבוצה, שלפני עידן הבעלות הנוכחית מעולם לא דורגה בטופ 15 של אירופה, שינתה לחלוטין את שוק ההעברות העולמי. הבעלים הובילו לאינפלציה חסרת תקדים במחירי השחקנים, שהכבידה גם על המועדונים הגדולים והעשירים ביותר. בנוסף, המעורבות הקטארית העמוקה במנהלת הליגה הצרפתית תרמה למשבר פיננסי חריף בכדורגל המקומי.
עם זאת, גם אם המצב במפרץ הולך ומחמיר, השלוחה הקטארית באירופה יכולה להיות רגועה בינתיים. לפריז יש מתחם אימונים חדש, צוות מקצועי איכותי, סגל עמוס בשחקנים בעלי ערך שוק גבוה, והכנסות עצומות מאופ"א ומספונסרים. חשוב מכך: התקשורת הספורטיבית עוסקת בעוסמאן דמבלה ובמאמן לואיס אנריקה, במקום במימון חמאס או במתן שוחד לבכירים באיחוד האירופי.
בשורה התחתונה, הקשיים הכלכליים של הנסיכות כמדינה לא ישפיעו באופן מיידי על אלופת צרפת. נכון לעכשיו, פ.ס.ז' נותרה ככל הנראה הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של השלטון המושחת מדוחא.
מה דעתך על הכתבה?