כיום לאוטרו מרטינס הוא אחד החלוצים הבולטים בעולם, קפטן אינטר, כוכב נבחרת ארגנטינה ומועמד לכדור הזהב לשנת 2026. אלא שלפני שהפך לאחד הכובשים המאיימים בכדורגל האירופי, הוא כמעט בחר במסלול שונה לחלוטין – קריירה בכדורסל.
הסיפור מתחיל בבאיה בלנקה, העיר הארגנטינאית שבה גדל מרטינס, שנחשבת לבירת הכדורסל של המדינה וגם למקום הולדתו של מאנו ג'ינובילי האגדי. בעיר יש, פשוטו כמשמעו, יותר סלי כדורסל משערי כדורגל. שם נהג לאוטרו לשחק משחקי שניים על שניים במועדון וילה מיטרה, לצד אביו מריו ואחיו אלן וחאנו.
אחיו חאנו, שמשחק כיום כרכז מקצועני בליגה הארגנטינאית, סיפר בריאיון למגזין "פאננקה" על הכישרון של החלוץ גם על הפרקט: "לאוטרו הוא מוביל כדור, רכז עם קליעה טובה מאוד. כשהיה בן 15, הוא כמעט בחר בכדורסל, אחרי שאבא שלי ביקש ממנו להחליט בין שני הענפים. אבל כמובן שהוא כבר היה טוב מאוד בכדורגל".
גם מרטינס עצמו הודה עד כמה היה קרוב לוותר על הכדורגל לטובת הספורט שאהב כל כך: "זה נכון, תמיד אהבתי מאוד כדורסל, ואם לא הייתי ממשיך בכדורגל, בוודאי הייתי מנסה לשחק כדורסל". החלוץ אף חשף כי גם כיום, כשעליו לבחור במה לצפות בטלוויזיה, הוא מעדיף משחק כדורסל. בריאיון נוסף ל"באסקט פלוס" חזר על הדברים: "כילד שיחקתי כדורסל, אבל בגיל 15 הייתי צריך לבחור והלכתי על כדורגל. אם לא הייתי כדורגלן, הייתי משחק כדורסל – אני אוהב את הענף הזה".
אלא שהשנים שבהן שיחק כדורסל לא היו רק תחביב ילדות. לפי הניתוח בכתבה, היכולות שרכש על הפרקט הפכו לחלק בלתי נפרד מהמשחק שלו כחלוץ. השליטה בגוף ובמרכז הכובד מסייעת לו לשמור על הכדור עם הגב לשער, להגן עליו מפני בלמים ולייצר לעצמו מרווח פעולה. גם התזמון בניתור, למרות גובהו, 1.74 מטרים בלבד, מזכיר את האופן שבו שחקן כדורסל מתמקם לקראת ריבאונד.
בנוסף, השימוש ברגל הציר מאפשר למרטינס להסתובב במהירות ברחבה, להטעות את השומר ולייצר מצב בעיטה גם בשטח צפוף. כך, הבחירה בכדורגל בגיל 15 לא ניתקה אותו מהכדורסל, אלא העניקה לו כלים שהפכו לחלק מהיתרונות שלו על כר הדשא. היום, כשהוא שוב בין המועמדים לכדור הזהב, אפשר לראות כיצד האהבה הראשונה שלו לספורט ממשיכה ללוות אותו – רק בענף אחר.
מה דעתך על הכתבה?