לאמין ימאל כבר רגיל לחיות באור הזרקורים כאחד הכוכבים הגדולים של ברצלונה, אבל הדרך שלו לפסגה החלה בתנאים צנועים בהרבה. שחקן הכנף גדל בשכונת רוקפונדה שבעיר מטארו, ובשיחה עם העיתונאי חוסה רמון דה לה מורנה בפודקאסט "Resonancia de Corazón" חזר לילדותו ולמציאות הכלכלית שבה חיה משפחתו.
מי שליוותה אותו לאורך הדרך הייתה אמו, שיילה אבאנה, שעבדה קשה ועשתה לא מעט ויתורים כדי להעניק לבנה ילדות מאושרת ולאפשר לו להתקדם בכדורגל. ימאל לא שכח את התנאים שבהם גדל, ובין היתר תיאר את הדירה שבה התגוררה המשפחה: "גרתי בדירה שבה המטבח וחדר השינה היו באותו מקום".
הפער בין אותה תקופה לחייו כיום בא לידי ביטוי גם במחווה שעשה לאמו. ימאל סיפר כי רכש לה בית חדש, אך נתן לה לבחור בעצמה היכן תרצה לגור. "קניתי לאמא שלי בית במקום שהיא בחרה. שאלתי אותה באיזה אזור היא רוצה, ואמרתי לה: איפה שאת רוצה", סיפר.
הקשר המיוחד בין השניים ניכר גם בזיכרונות הקטנים מהילדות. בסרט התיעודי "304" של צ'אבי טורס, נזכר ימאל בתקופה שבה אמו עבדה במקדונלד'ס ובמאמציה לשמח אותו למרות האמצעים המוגבלים. "אמא שלי עבדה במקדונלד'ס, ועם המעט שהיה לנו, כשהגיעו החגים היינו מאושרים. היא קנתה לי פלייסטיישן", סיפר.
כוכב ברצלונה הבהיר כי מבחינתו, שום דבר שיוכל להעניק לאמו כיום לא ישתווה למה שקיבל ממנה בילדותו. "כל מה שאתן לה לא יוכל להשתוות למה שהיא נתנה לי. אמא שלי הייתה אחת הדמויות שהיוו עבורי מודל לחיקוי כשהייתי קטן", אמר. הוא גם נזכר כיצד, למרות העייפות והעבודה, היא תמיד מצאה זמן לדבר איתו, להכין אוכל ולדאוג לו לפני שיצאה שוב לעבודה.
גם הלימודים היו חלק מהמאבקים בבית. ימאל הודה כי לא התלהב ללמוד, בעוד אמו התעקשה שלא יזניח את הלימודים לטובת הכדורגל. "אמא שלי תמיד רצתה שאלמד. היא רשמה אותי לפעילויות אחרי בית הספר ודרשה שאשאר. לפעמים היא הייתה אומרת לי: 'לא תלך לשחק אם לא תלמד'", סיפר. בסופו של דבר, הוא המשיך בדרכו בכדורגל והגיע לבמה הגדולה, כשהוא מסוגל היום להחזיר לאמו לפחות חלק מההשקעה וההקרבה שלה.
מה דעתך על הכתבה?