משחקים בזמן מלחמה: הליגה האוקראינית פתחה עונה מיוחדת

חצי שנה אחרי פלישת הכובש הרוסי ובדיוק לרגל יום העצמאות, חזרה הליגה האוקראינית לפעילות - ללא קהל ועם אזעקות, במטרה לנסות לשדר שהחיים נמשכים ושגם הניצחון בדרך. מיכאל יוכין על כדורגל במקביל לירי ועל המסר שמועבר לרוסים דרך מגרש הכדורגל

(גודל טקסט)

המפגש בין רוך לביב למטאליסט חרקיב התחיל ביום רביעי בשעה 15.00. שריקת הסיום נשמעה בסביבות 19.30. משחק ליגה לא נמשך בדרך כלל ארבע שעות וחצי, אבל זו לא ליגה שגרתית – זו הליגה האוקראינית שחזרה בזמן מלחמה וקיימה באמצע השבוע את המחזור הראשון, בעיתוי מושלם כדי לציין את יום העצמאות ולהעביר מסר חד וברור לכובש הרוסי – החיים נמשכים, והניצחון בדרך.

הקרב בין רוך למטאליסט היה היחיד שהתקיים ביום העצמאות עצמו, באצטדיון אוקראינה הצנוע, והרוסים עשו את המקסימום כדי לקלקל את התוכניות. שלוש פעמים הופסקה ההתמודדות בגלל אזעקות על תקיפה אווירית, והשחקנים ירדו יחדיו למקלט. הפעם הראשונה התרחשה בערך בדקה ה-43, ונשיא רוך חריחורי קוזלובסקי סירב לעזוב את יציע הכבוד. "תנו להם לפחות להשלים את המחצית הראשונה", הוא צעק לעבר השופטים שמיהרו להישמע להוראות כוחות הביטחון.

המחצית השניה הופסקה פעמיים ובשלב מסוים היה חשש כי לא ניתן יהיה להשלים את המשחק – אבל השחקנים היו נחושים להישאר עד הסוף. זה היה ההישג האמיתי, בעוד מטאליסט לקחה את הנקודות עם 1:2 דרמטי.

כך נפתחה עונת 2022/23 באוקראינה

ההחלטה להתחיל עונה חדשה על אדמת אוקראינה לא היתה טריוויאלית. העונה הקודמת הופסקה באמצע – הסיבוב השני היה אמור לצאת לדרך ב-25 בפברואר, בעוד הפלישה הרוסית החלה ב-24 בפברואר, וכאן הכל נגמר. הקבוצות התקשו לתפקד בתנאים של חוסר ודאות, רוב הזרים בחרו לעזוב, השחקנים התפזרו לכל עבר והתאמנו לבד ועם הזמן הצליחו שטחאר דונייצק ודינמו קייב להתארגן על מסע משחקי ראווה ברחבי אירופה שנועד לעודד את העם וגם להעביר את כל ההכנסות לצבא. לאחר מכן, תפס הניסיון של נבחרת אוקראינה להעפיל למונדיאל את מלוא תשומת הלב, וההרפתקה הזו נגמרה בדמעות, כי הניצחון על סקוטלנד בגלאזגו לווה בהפסד לוויילס של גארת' בייל בקארדיף.

הפיאסקו הזה הותיר תחושה של ריקנות, אבל השחקנים והאוהדים כבר ידעו אז, ביוני, שהליגה צפויה להתחדש. הדבר נעשה בתמיכה נחרצת של הנשיא וולודימיר זלנסקי. זה לא היה דבר של מה בכך ושאלות רבות צצו ועוררו מחלוקות. היו שגרסו כי עדיף להעביר את המשחקים למדינות שכנות, בעיקר לפולין, על מנת להבטיח שיתקיימו ללא סיכון, אך האופציה הזו נפסלה על הסף. היו גם כאלה שטענו שאין טעם לשחק ללא קהל כי המשחקים נועדו למען האוהדים, אבל גם זה לא היה הגיוני. נבחרה האופציה שנראתה הכי שפויה בנסיבות לא שפויות – משחקים ללא קהל על אדמת אוקראינה, עם מקלטים מוכנים לעת צרה.

חלק ניכר מהקבוצות נאלצו להעביר את משחקיהן לערים אחרות, אבל זה כלל לא חדש באוקראינה – כי הרי שחטאר וזוריה לוהנסק כבר עשו זאת מאז תחילת הסכסוך הצבאי ב-2014. הן משחקות כעת בקייב, והצטרפו אליהן גם צ'ורנומורץ אודסה, קריבבאס ומטאליסט 1925 חרקיב (כן, יש שני מועדונים בשם מטאליסט מהעיר חרקיב, זה נושא לסיפור נפרד). מטאליסט חרקיב, וורסקלה פולטבה ומינאי תשחקנה באוז'הורוד, ורס ריבנה עברה זמנית ללוצק.

פטריק ואן לוון
מהזרים הבודדים שהגיעו לאוקראינה. פטריק ואן לוון | דני מרון

הקשיים הארגוניים ברורים, אבל באוקראינה מרוצים מאוד מכך ש-14 מתוך 16 המועדונים ששיחקו בעונה שעברה הצליחו לשמר את הפעילות. מריופול ודסנה צ'רניהיב לא מסוגלות לחדש את קיומן בינתיים, והראשונה – אשר עירה נהרס כליל במתקפה אכזרית במיוחד של הרוסים – עלולה לא לקום לתחיה כלל. מאידך, קריבבאס שהועלתה מהליגה השניה משתקמת במרץ, ומציגה בגאווה את אחד הגיבורים האוקראיניים הגדולים בעולם הכדורגל.

המאמן יורי ורנידוב, שהצעיד את שריף טירספול לשלב הבתים בליגת האלופות בעונה שעברה וניצח את ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו, עזב את המולדבים בשלהי פברואר כדי להתגייס לצבא בגיל 56. כעת, אחרי שתרם את שלו במשך מספר חודשים והתנתק לחלוטין מהמשחק, הוא שב לספסל בקריבבאס והצהיר: "הכדורגל חשוב מאוד לעמנו, לחיילינו וללוחמינו. זו משימה לאומית".

זו הגישה שהנחתה את נשיא ההתאחדות אנדריי פאבלקו. "הכדורגל עשוי להיות משב רוח מרענן שידגיש על מה אנחנו נאבקים. האומה זקוקה לסימני חירות ונורמליות, כדי לראות שיש לנו עתיד. אנחנו מאמינים שזה יתרום לאנשים מבחינה מורלית. כל מי שישתתף במשחקים האלה – השחקנים, המאמנים והשופטים – ייכנסו להיסטוריה ויוכלו לספר על כך לנכדים שלהם", הוא הצהיר. "אנחנו צריכים להמשיך בחיים", קבע הקפטן הלאומי אולכסנדר זינצ'נקו מלונדון, שם הוא משחק בארסנל.

המסר חשוב כאן, ולכן נדחו הרעיונות שהדגישו יתר על המידה את מצב החירום. גורמים בהתאחדות הציעו, למשל, לשמור על מקום קיום המשחקים בסוד, על מנת שהאויב הרוסי לא יפציץ את האצטדיונים, אבל זה בדיוק ההיפך מהנדרש. לפיכך, משחק הפתיחה בין שחטאר למטאליסט 1925 נקבע להתקיים ביום שלישי דווקא באצטדיון האולימפי בקייב. המתקן המפואר והענק, שאירח את גמר יורו 2012 ואת גמר ליגת האלופות ב-2018, נראה מיותם כאשר היציעים ריקים, אבל הוא הסמל הלאומי, והוחלט שזה הדבר הנכון. חייל שנלחם ונפצע במריופול התכבד לבצע את בעיטת הפתיחה, אחרי שהשחקנים הקשיבו להמנון עטופים בדגל המולדת הצהוב-כחול והאזינו לדבריו של זלנסקי שהוקרנו על המסך הגדול.

הלוחם ירוסלב גוליק עם בעיטת פתיחת העונה באוקראינה

היה בליגת האלופות, מאז התגייס לצבא וחזר לאמן באוקראינה. ורנידוב

שחטאר פותחת את העונה עם סגל שלא מזכיר כלל את המסורת שהשתרשה לאורך שני העשורים האחרונים. היא רגילה לבסס את הקישור וההתקפה על כישרונות ברזילאים, אבל הם עזבו, ביחד עם מנור סולומון שנמצא כיום בהשאלה בפולהאם, וכמעט כל השחקנים כעת הם אוקראינים. בהרכב מול מטאליסט 1925 הופיעו בכל זאת שני זרים – המגן הברזילאי לוקאס טיילור שדווקא הושאל בדיוק עכשיו מפאוק סלוניקי, והקשר הקרואטי נבן ג'ורסק שהגיע מדניפרו לבקשת המאמן איגור יוביצ'ביץ'. הקרואטי בן ה-48 החליף על הקווים את רוברטו דה זרבי האיטלקי שבחר לעזוב אחרי התלבטות ממושכת. הטוענת לכתר נראתה חלודה במחזור הראשון וסיימה בתיקו 0:0, כאשר השוער הצעיר אנטולי טרובין מנע הפסד בהצלה מזהירה.

בניגוד לדה זרבי, בחר מירצ'ה לוצ'סקו, מאמנה הרומני בן ה-77 של דינמו קייב להישאר. אחרי פרוץ המלחמה, דאג המנטור האגדי לאירוח הקבוצה ברומניה, וכעת הוא מוכן להוביל את חניכיו בתנאים המשונים, גם אם ריצה למקלטים עלולה להיות מאתגרת למדי בגילו. תדמיתו באוקראינה, אותה בנה בקדנציה המופלאה בשחטאר, נפגעה בעבר בשל התבטאויות על כך ש"הרוסים והאוקראינים הם עם אחד", ובמיוחד בשל הסכמתו לאמן את זניט, הפרוייקט של המשטר הרוסי, בעונת 2016/17, אבל השנה הוא מוחק את החטאים מהתודעה, ומסתמן כגיבור לאומי לכל דבר.

ההצלה שמנעה הפסד

מאמן זר מסקרן נוסף, שהתחיל לעבוד בזוריה הקיץ, הוא אקס מכבי תל אביב, פטריק ואן לוון ההולנדי. הוא הפסיד במוקדמות קונפרנס ליג לאוניבריטטיה קראיובה, וכך נמנע מפגש מסקרן עם הפועל באר שבע, אבל במחזור הפתיחה באוקראינה ניצחה זוריה 1:3 את וורסקלה, והיא מובילה זמנית את הטבלה.

מי יודע, אולי זוריה אף תוכל להתמיד בכך. היחלשותן של שתי האימפריות הגדולות – שחטאר ודינמו – מעניקה אפשרות למאבק הרבה יותר צמוד ופחות צפוי בצמרת. רמת הכדורגל לא תהיה עילאית, אבל זו לא הרי לא המטרה עיקרית כרגע.

אם האוקראינים יצליחו לנהל את הליגה לאורך זמן בתנאי מלחמה, יהיה בכך הישג תודעתי לא מבוטל. אם כל המועדונים יחזיקו מעמד כלכלית, תהיה בכך בשורה, ונכון לעכשיו זה כלל לא מובטח – משחק הפתיחה של מינאי נגד ורס ריבנה כבר נדחה במחזור הראשון בשל החשש כי המארחת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ותיאלץ להתפרק.

מעל הכל מרחפת התקווה כי המציאות העגומה תשתנה בקרוב, כוחותיו של פוטין יובסו, והמשחקים יוכלו להתקיים באופן נורמלי. עם קהל, ללא אזעקות וללא מקלטים.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק