בקיץ 2016 נפוצו באנגליה הדיווחים כי טוטנהאם מעוניינת להחתים את מריו גצה. הקשר היה מתוסכל מאוד ממעמדו בבאיירן מינכן, בה לא מימש את הפוטנציאל ודעך בהדרגה. הוא ראה במעבר השנוי במחלוקת מדורטמונד הגשמת חלום, כי הרי בילדותו נהג לישון בפיג'מות של באיירן, אבל המציאות היתה שונה בתכלית. כשפציעה חיסלה חלק ניכר מעונתו האחרונה באליאנץ ארנה, היה ברור כי גצה חייב לעזוב על מנת לשקם את הקריירה. התרנגולים שקלו בכובד ראש לקפוץ על המציאה.
במהלך אליפות אירופה האחרונה, נפגש אביו של הכוכב לפחות פעמיים עם נציגי טוטנהאם. האם ההופעה המאכזבת של הקשר במהלך הטורניר השפיעה במידה כלשהי על המגעים? קשה לדעת, אבל באמצע יולי כבר התגבשה אצל המשפחה החלטה כי הדרך הנכונה ביותר להשתקם היא לחזור למועדון הבית. למזלו של גצה, דורטמונד לא היססה לשלם תמורתו 27 מיליון יורו. אמנם היא עשתה לכאורה "רווח", כי סעיף השחרור של הכוכב שהופעל בקיץ 2013 ועורר סערה עמד על 37 מיליון, אך בזמן אמת הסכום הרגיש מוגזם. איש לא יכול היה להבטיח כי גצה מסוגל לצאת מהמשבר האישי.
למעשה, הוא הרגיש כמו שחקן ששיאו הרחק מאחוריו, וזה אבסורדי עבור בחור שהיה רק בן 24. ככה זה כשאתה מתחיל את הקריירה כנער פלא. הניצוצות מתחילת העשור נשכחו מהתודעה. שער הנצחון המיתולוגי בגמר המונדיאל, בהארכה נגד ארגנטינה, הרגיש כמו זכרון רחוק מאוד. אם תוסיפו למשוואה את הכעס העצום של אוהדי דורטמונד על "הבגידה", כפי שמעשהו של גצה הוגדר על ידם, תבינו עד כמה ההימור של הנהלת הצהובים-שחורים היה גדול, ובמהלך העונה שעברה היה קונצנזוס בקרב הפרשנים שההימור נכשל.
המאמן תומאס טוכל עשה מאמצים לשלב את גצה בהרכב, אך זה לא הלך, ובשלב מסוים הוא הפך לשחקן שולי מאוד בסגל. שער אחד בלבד, אי שם בדצמבר, לא ריצה את היציעים, ולבבות רוב המעריצים לא הפשירו מחדש. הם ראו בקריסתו של גצה עונש, מעין צדק פואטי. אלא שאז, באפריל, השתנתה לחלוטין הגישה כלפי הצעיר הגרמני. המועדון פירסם הודעה דרמטית, שחוללה שינוי תודעתי עצום. תדמית ילד השמנת הבעייתי נעלמה, ובמקומה ראו הגרמנים בן אדם חולה במצוקה.
תומאס טוכל. ניסה לשלב את גצה בהרכב ללא הצלחה (gettyimages)
הרופאים של דורטמונד איבחנו אצל גצה הפרעות נוירולוגיות, אשר הוגדרו בהמשך כמיופתיה. מדובר בתופעה אשר מפריעה לשרירים לפעול כראוי, ועלולה להפוך לכרונית. הקריירה של גצה הייתה בסכנה, והוא לקח פסק זמן על מנת לקבל את הטיפול הנדרש. הפעם כולם החזיקו לו אצבעות, כולל שונאיו הגדולים ביותר בגרעין הקשה של אוהדי השוורצגאלבן. כי בריאות היא מעל הכל, וכעת היה הסבר הרבה יותר פשוט וקודר לירידה החדה בכושרו של גצה ולחוסר יכולתו לחזור לרמתו מהימים העליזים בנעוריו.
כולם היו מאושרים כאשר גצה חזר לסגל הקבוצה במחנה האימונים בקיץ. "אני שמח בשביל מריו, כי הוא לא שיחק ולא התאמן במשך זמן רב. אנחנו צריכים להיות זהירים איתו ולבחון את ההתקדמות. היום הוא שולב לחצי שעה, אבל אולי בהמשך יהיה כשיר גם ל-90 דקות", אמר המאמן החדש, פטר בוס, אחרי מפגש הידידות מול אוראווה היפנית. הבוס של מכבי תל אביב לשעבר לא העלה בדעתו כי החזרה תהיה כה מהירה, אבל תמיד היה מוכן לתת הזדמנות – והתברר כי גצה לוקח את הצ'אנס בשתי הידיים.
פטר בוס וגצה. המאמן החזיר את הקשר לחיים (gettyimages)
בעוד מרקו רויס עדיין פצוע, ועוסמאן דמבלה עשה תרגילים מלוכלכים על מנת לכפות מעבר לברצלונה, הפך גצה לשחקן משמעותי בהרכב. הוא פתח בכל המשחקים של דורטמונד בבונדסליגה מתחילת העונה וזכה לשבחים מכל הכיוונים. "מריו הוא שחקן נפלא, ואני חושב שהייתה לו הופעה מעולה", קבע בוס אחרי 0:3 על וולפסבורג במחזור הפתיחה. החיוך שב לפניו של הקשר, ויש אופטימיות זהירה כי הוא התגבר על הבעיות שליוו אותו.
מובן כי מוקדם מאוד לקפוץ למסקנות נחרצות. לא שופטים שחקן על סמך שלושה משחקים, ויש עוד דרך ארוכה עד שאפשר יהיה להכריז על גצה ככוכב אמיתי, אבל הבמה בליגת האלופות פתוחה עבורו. יש סמליות מסוימת בכך שהמשחק הראשון הערב (21:45, שידור חי בספורט1) יהיה דווקא מול טוטנהאם. בעונה שעברה, התרנגולים היו מאושרים עד הגג על כך שלא החתימו את הגרמני, אבל עכשיו – אולי – דעתם עשויה להשתנות.
מריו גצה. חוזר לליגת האלופות בגדול (AFP)
מה דעתך על הכתבה?