ריאל מדריד הייתה המלכה הבלתי מעורערת של אירופה במשך אלף ימים. פחות משבוע אחרי שראה כיצד המורשת שלו יורדת לטמיון, זינדין זידאן חזר הביתה. הבלאנקוס נאלצו לוותר על הגביע בעל האוזניים הגדולות אך החצי השני של אותה השושלת, כריסטיאנו רונאלדו – ממש לא, והוא שוב גנב את הכותרות. מהרגע שהדהים את אירופה כשחתם ביובנטוס הקיץ בעסקת ענק, המטרה הייתה ברורה: לעזור ליובה לזכות בתואר שהכי חסר לה מאז 1996.
"אפשר לקרוא לגביע הזה גביע כריסטיאנו רונאלדו", אמר הכוכב הפורטוגלי על גביע האלופות, רגע אחר הגמר בקייב, לאחר שהטיל פצצה ורמז על עזיבה אפשרית שלו מריאל מדריד. זו הייתה אמירה שחצנית, אבל כמו שכריסטיאנו תמיד אמר – המספרים גיבו אותו. בשבע השנים האחרונות הוא כבש לפחות עשרה שערים בעונה באירופה, ומאז 2013 סיים בכל עונה כמלך השערים. המלך הבלתי מעורער של המפעל. 124 שערים יש לו עד היום, והרגל עוד נטויה.
אלא שהפעם הסטטיסטיקה הייתה נגדו, והמבקרים חיכו לו בפינה. כריסטיאנו כבש רק שער אחד בטורניר היוקרתי, ו-19 שערי הליגה שכבש לא ריגשו אף אחד. במשחק הקודם בשמינית הגמר הוא היה חלש ולא איים על השער, להוציא את הבעיטה החופשית במחצית הראשונה. רונאלדו הפסיד במאבקי הגובה, לא הצליח לכדרר ונראה מתוסכל ואף חסר אונים מול חימנס וגודין. בסיום המשחק איבד את הסבלנות ואחרי שספג הקנטות מאוהדי אתלטיקו ענה להם: "לי יש חמישה גביעי אירופה. לאתלטיקו מדריד יש אפס".
השישי בדרך? (Gettyimages)
שלושה שבועות רונאלדו חיכה למשחק הזה. הוא זוכר היטב מה קרה לפני שנתיים, כשהגיע למשחקי הנוקאאוט עם שני שערים בלבד במפעל ואז רשם כנראה את הפיניש הטוב ביותר של שחקן כדורגל במפעל היוקרתי: שני צמדים ופעמיים שלושער. אחד מהם היה בדיוק נגד אותה היריבה – אתלטיקו מדריד. רונאלדו ידע: זה יהיה הערב שלו. גם באתלטיקו מדריד ידעו. מאז עונת 2013/14, כריסטיאנו הדיח את אתלטיקו מדריד מהמפעל בכל עונה ועונה (להוציא את העונה שעברה). אמנם הגמר ייערך השנה בוונדה מטרופוליטנו, מגרשה הביתי של אתלטיקו מדריד, אך ליגת האלופות היא עדיין המגרש הביתי של כריסטיאנו רונאלדו.
המצלמה לא עזבה אותו ולו לרגע, כל העיניים אליו, ומידי פעם לעבר כריסטיאנו ג'וניור ביציע או בת זוגתו ג'ורג'ינה רודריגס, שאחרי השער השלישי הזילה דמעה של התרגשות. כי בהצלחה הלא אנושית של רונאלדו יש אלמנט גדול של אנושיות. מעבר לאוהדי יובה, שחלקם הודו שלא העריכו אותו מספיק לפני כן, גם אוהדי ריאל מדריד שמחו, והוקירו תודה לשחקן שהפך עבורם ערבים כאלה לעניין שבשגרה. גם כאלה שכתבו בצורה קרה שריאל מדריד חייבת לבנות את עצמה מחדש ושאם כריסטיאנו רונאלדו רוצה לעזוב – אז תודה ושלום.
אני, כאוהד, כתבתי עוד בשנה שעברה את "מכתב הסליחה לכריסטיאנו רונאלדו", אי שם בחודש אפריל. סליחה על כך שהעזתי לפקפק בו, ותודה על זה שהחזיר לי את החשק לראות כדורגל. "כריסטיאנו רונאלדו כובש, 0:1 לריאל מדריד", צעקו אתמול בשידור המשחק וטעו, אך זה היה נשמע כל כך טבעי עד לא מזמן.
ליגת האלופות היא המגרש הביתי שלו. כריסטיאנו רונאלדו (Gettyimages)
הוויכוח האינסופי על כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי מתיש. שני שחקנים מכוכב אחר, הטובים ביותר בדור הנוכחי ובפער עצום, ולבטח מהגדולים בהיסטוריה. אבל גם מבקריו הגדולים ביותר חייבים להעריך את רונאלדו. על האומץ לעבור לליגה חדשה לעת זקנה, על הטירוף והתשוקה, הרעב האינסופי, השאיפה למצוינות. כל אלה, שהובילו אותו לאן שהגיע לא פחות מהכישרון, עדיין שם, ולעתים זה לא פחות חשוב ממהירות הרגליים ויכולת הסיום.
רונאלדו כבר לא מסוגל לעבור שחקנים על הקו כפי שעשה בתקופתו בליגה האנגלית. אחוזי הדיוק שלו יורדים, הוא לא מנצח במאבקים הפיזיים, בדקות רבות במשחק הוא נראה לא מסוכן. ואז הוא נכנס לרחבה, כמו אריה האורב לטרף – וזורע פאניקה. גם בהגנת הברזל של אתלטיקו מדריד שהייתה מפוחדת אתמול. השער הראשון, כשהתגנב לרחבה על חשבון חואנפראן – הוא דוגמא מושלמת. רונאלדו היום הוא רק פינישר, אבל כנראה חלוץ הרחבה הטוב בהיסטוריה. דייגו סימאונה, מאמן אתלטיקו ששוב התאכזב, נכנע ואמר: "רונאלדו הוא הטוב בעולם".
ההגדרה עצמה לא מעניינת. אלא ההערכה ואף הכרת התודה. בשנה שעברה כבש רונאלדו שער מדהים במספרת נגד יובה. רונאלדו התרגש, ולא רק משום שגול כזה היה חסר לו בקלטת, לצד הבעיטות לחיבורים, הדריבלים והנגיחות נגד חוקי הפיזיקה. אלא בעיקר מהמחווה של קהל יריב שיודע למחוא כפיים ולהגיד תודה. כריסטיאנו רונאלדו הוא שחקן בקנה מידה היסטורי, שכל אוהד כדורגל חייב להעריך.
סימאונה: "רונאלדו השחקן הטוב בעולם" (Gettyimages)
גם בגיל 34, כשבניגוד לתוכנית המנצחת עם זידאן הוא משחק השנה בלי הפסקה (נעדר משני משחקים בלבד בליגה ובאירופה), על אף שתואר האליפות היה בכיס של יובה עוד מזמן – רונאלדו הוביל קבוצה לערב אירופי גדול שכתוב על בעיקר שמו, וזה עוד לא הסוף. ביובנטוס יודעים: זכינו. מאה מיליון יורו הם כסף קטן.
רונאלדו, שמחזיק בחמישה גביעי אירופה, רחוק חמישה משחקים בלבד מזכייה בגביע השישי. רק שחקן אחד בתולדות המפעל זכה בשישה גביעים – פאקו חנטו מריאל מדריד. תהיו בטוחים שהאיש שאמר: "אני רוצה שבעה ילדים ושבעה כדורי זהב", לא ינוח עד שהמטרה הזו תושג. אל תספידו אותו. אתם יודעים: "Legends Never Die".
מה דעתך על הכתבה?