הנבחרת המצטיינת – איטליה
איטליה של רוברטו מנצ'יני הגיעה לטורניר עם רצף של 27 משחקים ללא הפסד ועם מאזן מושלם במוקדמות, אבל שאלות עדיין ריחפו מעליה מאחר ולא פגשה יריבות חזקות במיוחד. זה עדיין תקף אחרי שלב הבתים, אבל שלושת הניצחונות שלה על טורקיה, שווייץ ו-וויילס היו משכנעים, חלקים, ובעיקר מהנים. הכחולים הפגינו עורף איתן וכמעט שלא אפשרו ליריבות להגיע להזדמנויות, אך ביססו את המשחק בעיקר על יצירתיות והתקפה. הם הולכים על כל הקופה גם כאשר הם מובילים, ולראשונה בהיסטוריה כבשה איטליה יותר משני שערים במשחק באליפות אירופה. היא אפילו עשתה זאת פעמיים ברציפות. עם הפרש שערים 0:7 אי אפשר להתווכח, והחבורה הזו השאירה המון טעם של עוד לקראת ההמשך.
הטקטיקה – שלושה בלמים
יש משהו אירוני בכך שאיטליה של אנטוניו קונטה הייתה בין הבודדות ששיחקה עם שלושה בלמים ביורו 2016, כי הנבחרת הנוכחית של מנצ'יני דווקא הולכת על 4-3-3 קלאסי, בעוד מאמנים רבים אחרים מיישמים את הרעיון הטקטי של קודמו. עד לפני חמש שנים, סברו רבים כי המערך הזה מיושן ולא רלוונטי, אבל קונטה החזיר אותו לחיים – ועוד איך. בלגיה, הולנד, גרמניה, וגם הונגריה, פולין, צפון מקדוניה, סקוטלנד, פינלנד ורוסיה שיחקו כך בטורניר. זו אחת התופעות הטקטיות המרתקות בעולם בשנים האחרונות, והמומנטום הזה לא צפוי להיעצר.
הדרמה – כריסטיאן אריקסן
את המראות של כוכב נבחרת דנמרק כמעט מת על המגרש בשלהי המחצית הראשונה מול פינלנד איש לא ישכח. גם את השערורייה בה הכריחה אופ"א את הדנים לסיים את ההתמודדות באותו ערב לא יהיה קל להעלים מהזיכרון. ואולם, הסוף דווקא טוב. באופן יחסי, כמובן. אריקסן מרגיש בסדר וחייו כבר מזמן לא בסכנה, בעוד הדנים מינפו את הטראומה כדי לפתח מומנטום חיובי מאוד וליצור ברית נדירה וחזקה עם הקהל. לכו תדעו, אולי זה עוד יסתיים כמו ביורו 92'. שזו, אגב, שנת הלידה של אריקסן.
ההפתעה – הונגריה
היא לא העפילה לשמינית הגמר בסופו של דבר, אבל הונגריה עשתה חיים משוגעים בבית המוות בו הייתה צפויה לשמש לא יותר מתפאורה. היא סיפקה משחק שקול נגד פורטוגל ואף עלתה ליתרון בדקה ה-80, רק כדי לגלות שהשער נפסל בגלל נבדל קטנטן – ואז להפסיד 3:0. היא הובילה במחצית מול צרפת, ובצדק – רק כדי לסיים בתיקו 1:1 מכובד. לבסוף, היא כמעט העיפה אתמול (רביעי) את גרמניה, ורק שער מאוחר ודרמטי של לאון גורצקה הציל את יוגי לב מהשפלה איומה בדרך לתיקו 2:2. אז במקום אפס נקודות והפרש שערים שלילי אסטרונומי, יצאה הנבחרת של המאמן האיטלקי מרקו רוסי מתוסכלת מאוד עם שתי נקודות והרגשה של פספוס. בינתיים, שני המאמנים האיטלקים בהחלט בולטים לטובה ביורו.
האכזבה – טורקיה
רבים, כולל כותב שורות אלה, ראו בטורקיה סוס שחור אפשרי. עם הגנה צעירה ואיכותית, קישור יצירתי וקפטן ותיק בדמותו של בוראק יילמאז שהצעיד זה עתה את ליל לאליפות צרפת, היא היתה אמורה לעשות צרות לכל יריבה – או לכל הפחות להעפיל לשמינית הגמר. במקום זאת, היא סיימה את הטורניר עם שלושה הפסדים, כמעט ללא רוח לחימה, והמאמן שנול גונש לא הצליח להפיק אפילו עשירית מהפוטנציאל שהפגינה הנבחרת הזו במוקדמות. טוב, לפחות ארדואן נותר מתוסכל ביציע הכבוד.
השער – פטריק שיק
שער מחצי מגרש זה תמיד מרגש, והביצוע של פטריק שיק מול סקוטלנד היה פנומנלי אפילו במונחי בעיטות מהחצי. היה זה שילוב של עוצמה, דיוק ואלגנטיות – והשוער הסקוטי דייויד מרשל הפך לסוג של בדיחה כאשר רדף אחרי הכדור ונכנס לרשת יחד איתו. היה זה שער עם הרבה שיק, אבל בואו נקווה שבשלבי ההכרעה נראה משהו מהפנט אפילו יותר.
הבישול – גארת' בייל
יש לא מעט מועמדים לתואר, אבל האסיסט הפנומנלי של בייל לארון ראמזי מול טורקיה היה כנראה היפה מכולם. החוכמה היא לשלב דיוק כדי שהכדור יגיע בדיוק למקום הנכון עם תזמון כדי שמקבל המסירה לא ייתפס בנבדל. בייל, שחזר לחיים בטוטנהאם אך מרגיש תמיד התרוממות רוח בעיקר כשהוא מייצג את נבחרת וויילס, סיפק משחק לפנתיאון מול טורקיה והעלה במו רגליו את נבחרתו לשמינית הגמר. אם הוא באמת שוקל לפרוש מכדורגל אחרי הטורניר, הוא יעשה את זה בסטייל.
הכותרות השליליות – קיין וסאות'גייט
הבישול של בייל הזכיר את שיתוף הפעולה בין חבריו לטוטנהאם – האסיסטים התכופים של הארי קיין ליונג-מין סון. קפטן אנגליה, שהוכתר למלך השערים ומלך הבישולים בפרמיירליג גם יחד בעונה החולפת, היה אמור לשחזר את היכולת הזו במדי הנבחרת. בינתיים, זה לא קרה – בלשון המעטה. קיין לא עשה כמעט כלום, נוכחותו לא מורגשת, וגם מאמנו גארת' סאות'גייט סופג אש מהעיתונאים על סירובו התמוה לשלב במערך את ג'יידון סאנצ'ו. האנגלים סיימו במקום הראשון בבית בזכות שני ניצחונות משערים של ראחים סטרלינג, אבל הזעם על יכולתם ועל סגנונם גדול – והמפגש מול גרמניה בשמינית הגמר עלול להיות גורלי מבחינת סאות'גייט. אולי גם מבחינת קיין.
התופעה – שערים עצמיים
אולי זה נובע מעייפות אחרי עונה מפרכת במיוחד, אולי סתם מחוסר מזל, אבל מספר השערים העצמיים ביורו הנוכחי די מדהים. כבר עכשיו אנחנו סופרים שמונה כאלה, כולל שני מקרים של צמד שערים עצמיים באותו משחק. רובן דיאס ורפאל גריירו הפורטוגלים עשו זאת נגד גרמניה, ואתמול הצטרפו אליהם מרטין דוברבקה ויוראי קוצ'קה הסלובקים נגד ספרד. דוברבקה, שהדף את הכדור לרשת שלו, אחרי על השער העצמי הביזארי ביותר, והוא השוער השלישי ברשימה, אחרי וויצ'ך שצ'סני חסר המזל נגד סלובקיה ולוקאש הרדצקי הפיני נגד בלגיה. סמלי, אם כך, שגם השער הראשון באליפות היה עצמי – מריח דמיראל, הבלם הטורקי של יובנטוס, עשה זאת נגד חבריו האיטלקים.
התופעה – פנדלים מוחמצים
ואולי בסופו של דבר יהיו לנו יותר פנדלים מוחמצים מאשר שערים עצמיים? גם כאן כבר נשבר השיא, עם שש החמצות מהנקודה הלבנה. הספרדים, שהשאירו את סרחיו ראמוס מחוץ לסגל, החטיאו כבר פעמיים – עם ג'רארד מורנו ואלברו מוראטה. בייל שלח את הפנדל מול טורקיה לירח, ובמשחק בין אוקראינה לצפון מקדוניה שתי הנבחרות החטיאו מהנקודה. נכון לעכשיו, השערים העצמיים מובילים על פנדלים מוחמצים 6:8, אבל המאזן עשוי להשתנות.
הפרידה – גוראן פאנדב
המקדונים נפרדים מהטורניר ללא נקודות, ובאופן כללי העפלתם דרך הפלייאוף בדרג הרביעי של ליגת האומות הייתה די הזויה, אבל הם סיפקו את אחד הסיפורים המרגשים והצבעוניים של הטורניר. גוראן פאנדב בן ה-37, שסגר שני עשורים במדים הלאומיים והיה אלילו של המאמן איגור אנגלובסקי עוד בהיותו שחקן, דחה את הפרישה כדי להצעיד את נבחרתו לטורניר – וכעת התכבד לשחק בו ואפילו להבקיע מול אוסטריה. משחקו האחרון, מול הולנד, היה ה-122 במספר. אחרי שהודיע על פרישה בינלאומית מראש, הוא זכה לסטנדינג אוביישן של כל השחקנים. הדרך הייתה ארוכה, אבל החלום הגדול ביותר שלו התגשם. זה היה מכונן יותר אפילו מהזכעיה בטרבל עם אינטר ב-2010.
מה דעתך על הכתבה?