כבר שנים לא מעטות ששוערי כדורגל בעולם מנסים לחקות את משחק הרגל של שוער באיירן, מנואל נוייר, ולא פעם הם משלמים על כך בספיגת שער חובה מיותר. הפעם חובה להתייחס לכך בעקבות השער שספג נוייר לאחר 8.37 שניות במדיה של באיירן השבוע, במשחק הליגה שלה מול אאוגסבורג.
זה השער המהיר בהיסטוריה של הבונדסליגה, ועל כך ניתן לקבוע שנוייר "שיחק עם רגלו באש – ונכווה". התופעה של בחירת שוער על פי "משחק הרגל שלו", השפיעה ישירות על קבוצות הכדורגל מהטעם הפשוט: אם מנואל נוייר עושה זאת – מי אנחנו שלא נלך בעקבותיו?
מאז הפך משחק הרגל של השוער לאופנה של ממש, שילמו שוערים רבים בספיגת שערים לא מעטים, כנראה משום שמאמני הכדורגל איפשרו להם לנהל מסירות חוזרות ונישנות עם הבלמים ומגיני הקבוצה. הדבר מתרחש ברחבת 16 המטרים, או ממש בסמוך אליה. חלוצי היריבות אורבים למסירה אחת שתהיה חזקה מדי, או חלשה מדי, עטים על המציאה, וחלקם אכן מימש זאת להבקעת שער.
בשידורים רבים בערוצי הטלויזיה של צ'רלטון, שהם ביתי השני, אני מתריע נגד אותן מסירות הקרובות לשער, מפני ששוערים אני בוחן על פי משחק הידיים שלהם וביכולתם להתמקם היטב מול ההתקפות המבוצעות עליהם.
שוער אינו שחקן שדה ולפיכך יכולתו לשלוט בכדור באמצעות הרגל תהיה, כמעט תמיד, פחותה מהטיפול בכדור של שחקן שדה. אמנם נוייר הוא מגדולי השוערים, אבל את מה שהיה טוב בעבר באירופה, אצל גורדון בנקס, פיטר שילטון, מיליוטין שושקיץ, פטר שמייכל, פט ג'נינקס ודינו זוף, אין לבטל. הם הבינו שטוב כאשר הכדור רחוק מרחבת העונשין שלהם ושמיותר "להשתעשע" עימו באזור הסכנה.
גם השוערים הגדולים שהיו לנו בעבר, יעקב חודורוב, יעקב ויסוקר, חיים לוין, יצחק ויסוקר, חיים בוך ויואל שוהם, לא התחכמו, וגדולתם הייתה במיקום הנכון וביציאה מושלמת לעבר כדורי גובה. משימתם הייתה ובצדק רב, לפתח משחק התקפה מהיר על ידי שיגור כדור ארוך קדימה, ולא להשאירו בקירבתם ובכך להסתכן בספיגת שער. אני מעדיף שוערים כאלה וחושש בכל פעם ששוער מתחיל למסור לחבריו כדורים בהיותם ברחבה או קרוב אליה. לכן טוב יעשו המאמנים בארץ אם ילמדו מהטעות המיותרת שביצע מנואל נוייר. עכשיו הזמן לעשות את הדבר הנכון.
מה דעתך על הכתבה?