במשך 6 שנים תמימות המתין טאיוו אווני לרשיון עבודה באנגליה, ואז – בדיוק אחרי שהרגע המיוחל הגיע – הוא עזב את ליברפול. והוא לא מצטער לרגע, כי אחרי מסע השאלות ארוך ומתסכל, מצא החלוץ הניגרי בית אמיתי באוניון ברלין. את הבית לא קל לעזוב, וגם יורגן קלופ אמר לו בפשטות הקיץ: "הדבר החשוב ביותר הוא להרגיש שהמועדון רוצה אותך, כשחקן וכבן אדם. כאשר זה קורה, אתה יודע שאתה עושה את הצעד הנכון". איך אפשר לא להקשיב לקלופו?
באופן ביזארי למדי, הקדנציה של אווני בליברפול היתה ארוכה יותר בהשוואה למאמן הגרמני. קלופ הגיע באוקטובר 2015 כדי להחליף את ברנדן רוג'רס, והצפון אירי היה זה שאישר באותו קיץ את החתמתו של הכישרון הניגרי. אווני רק חגג אז את יום הולדתו ה-18 והתכונן למעבר המרגש לאירופה, שם סיכמו סוכניו את כל הפרטים עם קלמאר השבדית. לפתע, הם קיבלו פניה הישר מאנפילד, כי הסקאוטים של האדומים התרשמו מאוד מביצועיו במונדיאל עד גיל 20 בניו זילנד. חברו הטוב קלצ'י איהנאצ'ו, לצידו הוא זכה ב-2013 בגביע העולם עד גיל 17, חתם שנה קודם לכן במנצ'סטר סיטי, אז מבחינת אווני זה היה חלום שהתגשם. "כשאחד המועדונים הגדולים בעולם קורא לך, אתה לא חושב פעמיים", הוא אמר.
בשבדיה ייעדו לו מקום בהרכב, אבל בליברפול – בהיעדר רישיון עבודה – הוא לא יכול היה אפילו להתאמן במשך יותר משבועיים על אדמת אנגליה בלי לעבור על החוק. וכך החל המסע במסגרתו הושאל הניגרי לקבוצות מגוונות ברחבי היבשת, ולא ממש מצא את עצמו באף אחת מהן. התופעה הזו פחות נפוצה בליברפול בהשוואה למנצ'סטר סיטי, שלא לדבר על צי המושאלים האינסופי של צ'לסי, אבל היא קיימת – ולרוב נוטים האדומים למכור את הנכסים האלה ברווח אם הם מצליחים לעשות רושם חיובי. במקרה של אווני, זה לא ממש קרה בשום מקום.
בשלב מסוים הוא החל לפקפק בעצמו – האם זו באמת היתה הקריירה הנכונה? לא כיף להיות שחקן ספסל ב-FSV פרנקפורט שחוותה ירידה לליגה השלישית בגרמניה, עוד פחות כיף לחכות כמעט שנה בקצה הסגל כדי להבקיע שערים ראשונים בליגה ההולנדית במדי ניימכן. גם הקדציות בבלגיה עם מוסקרון וגנט היו פושרות למדי.
בין לבין, נופה אווני ברגע האחרון מהסגל האולימפי של ניגריה, בעוד הזימון לנבחרת הבוגרת כלל לא הגיע. פעם, כאשר גדל בשכונה עניה במולדתו, רצה אביו שיקבל השכלה בתחום הרפואה כמו אחיותיו, וטאיוו נאלץ להוכיח לו בהתמדה שהוא ראוי להזדמנות לשחק על הדשא. כעת היה לו חוזה בליברפול, וכסף לא היווה בעיה, אבל הוא הרגיש שהפוטנציאל הולך לאיבוד, והוא מאכזב את משפחתו.
אז גם ההשאלה במיינץ ב-2019/20 היתה בעייתית, אבל באחד המשחקים הבודדים בהם פתח בהרכב פגש אווני את אוניון ברלין והרשים את מאמנה השווייצרי אורס פישר. לא היה קשה לארגן השאלה חדשה, ובמועדון המיוחד הזה חש הניגרי שזה המקום הנכון מבחינתו. המקום הזה שייך לאוהדים, וגם בתקופת היציעים הריקים בזמן קורונה שמעו השחקנים את צהלות האוהדים מאחורי חומות האיצטדיון, שם הם צפו במשחקים במכשירים הניידים שלהם.
יש שם משהו משפחתי מאוד, והצוות המקצועי הצליח להעניק לניגרי גם ביטחון עצמי על הדשא. באופן סמלי למדי, הוא יועד להחליף את סבסטיאן אנדרסון השבדי, שהתחיל את הקריירה בקלמאר. אווני עצמו מעולם לא הגיע לשבדיה, אבל אולי היה זה סימן לסגירת מעגל?
בעונה שעברה הספיק החלוץ לשים 5 כדורים ברשת, לפני שפציעה שקרע בשריר השבית אותו בחודשי האביב. אנשי ליברפול קיבלו דיווחים מעודדים, והוחלט לזמנו הקיץ למחנה האימונים באוסטריה, שם לקח אותו סאדיו מאנה תחת חסותו. הוא קיבל עצות מהסנגלי, התלהב לשתף פעולה עם מוחמד סלאח, אבל במשך כל התקופה היה ברור שסיכוייו להתברג לסגל היו נמוכים עד לא קיימים.
סטוק ופולהאם גיששו לגבי השאלה אפשרית, כי לשם שינוי הניגרי יכול היה לשחק באנגליה עם רישיון העבודה, אבל ליגת המשנה לא היתה רלוונטית מבחינתו. הוא מאס בתחנות זמניות, וגם ליברפול ידעה שכדאי לנצל את המומנטום כדי לקבל תמורתו סכום סביר. העסקה עם אוניון תמורת כ-6.5 מיליון יורו היתה חלקה מאוד, כי המעורבים היו מאושרים עד הגג.
"זה הבית שלי. באוניון דאגו לי בעונה שעברה למרות שבכלל לא הייתי שחקן שלה. זה הסיכוי הכי טוב שלי", הצהיר אווני – וצדק. במשך שנים ארוכות התאפיין משחקו בחוסר יציבות קיצוני על הדשא, אך הסיבה לכך היתה חוסר יציבות קיצוני בחייו. בזכות השקט הנפשי, הוא קיבל לראשונה בקריירה, הוא מרוכז הרבה יותר במשימה, והנסיקה באוניון מזהירה.
הוא מפציץ בימין, בשמאל ובנגיחות, וצבר מומנטום נדיר. כאשר כבש בדרבי מול הרטה ברלין בשבת, הגיע הניגרי ל-8 שערי ליגה העונה – כרגע רק רוברט לבנדובסקי וארלינג הולאנד מדורגים לפניו. ביחד עם העונה שעברה יש לו 13 כיבושים במצטבר, וזה הציב אותו כמלך השערים של אוניון בבונדסליגה בכל הזמנים (טוב, זו הרי רק עונתה השלישית בטופ).
לכך צריך להוסיף שער בגביע גרמני, ועוד 4 בקונפרנס ליג. וגם בנבחרת נזכרו בו סוף כל סוף, והוא ערך הופעת בכורה במוקדמות מונדיאל בחודש שעבר. בגיל 24, הנשר מתחיל להמריא, ומי יודע – אולי הוא עוד יזדקק לרישיון העבודה שלו באנגליה בבוא העת.
במשחק הקודם מול מכבי חיפה בשלהי ספטמבר, קיבל אווני מנוחה על הספסל, ונכנס רק ל-18 בדקות האחרונות כאשר הניצחון כבר היה בכיס, אך זה לא הפריע לו להכניע מיד את ג'וש כהן. הערב (19:45, ספורט4) הוא ינסה לעשות את זה שוב במשחק החוץ מול הירוקים כדי לשמור על סיכויי הקבוצה לשרוד את שלב הבתים.
מה דעתך על הכתבה?