באליפות ה-33 של ריאל מדריד אין שחקן עונה. יש קבוצת עונה. סרחיו ראמוס הושיע, איסקו התגלה כפליימייקר מכריע, טוני קרוס ולוקה מודריץ' ואלבארו מוראה תרמו נהדר, לחאמס רודריגס ולמרקוס אסנסיו היו רגעי ניצוצות ברגעים חשובים, אי אפשר בלי המגנים הפנטסטיים מרסלו ודני קרבחאל והמפתח לאיזון הקבוצה קאסמירו שהפך לנשק אדיר, אפילו צריך להגיד שלום יפה ותודה לפפה שכבש שער בליגה בדרבי. ועוד לא הגענו אפילו ל-BBC: כריסטיאנו הופיע במאני טיים ושוב הציג מספרים, בייל שאמנם המניות שלו ירדו העונה אבל נתן כמה הצגות, קארים בנזמה שהשלים את כריסטיאנו בצורה מושלמת ועשה את הקסם בקלדרון.
כולם שותפיםלהצלחת ריאל מדריד. כל כך הרבה שותפים, הכי הרבה שותפים אי פעם לעונה היסטורית בה זינדין זידאן הוכיח שאלוהים נגע בו לא רק ככדורגלן, אלא גם כמאמן. ומכיוון שתחת זידאן התפתח הסגל הכי איכותי ועמוק שראינו בקבוצת כדורגל, הצרפתי הפך לקרבן של עצמו.
זידאן פעל תחת לחץ עצום, כשהמבקרים רק אורבים לו בכל הזדמנות ומחפשים לעקוץ, הרי שאם ריאל לא מנצחת יש כל כך הרבה שחקני ספסל שהיו יכולים בדיעבד לעשות את ההבדל. אבל זיזו לא איבד את השלווה, השקט והאלגנטיות שלו גם במסיבות העיתונאים ובראיונות, תמיד נשאר קול, תמיד עורר השראה ונסך רוגע בחניכיו. כך הוא הצליח להדוף את הלחץ המרשים שהפעילה בארסה על ריאל לכל אורך הישורת האחרונה.
זידאן. הפך לקורבן של עצמו והדף את הלחץ (AFP)
זידאן התגלה כמאמן מבריק שעשה שחמט/אוניברסיטה לצ'ולו סימאונה הכביר, מאמן מחושב ומרגיע, פיקח ומתוכנן ובעל מעמד וכריזמה מדהימים שאפשרו לו לעשות את הבלתי נתפס ובלתי ייאמן – לתת לכריסטיאנו רונאלדו דקות מנוחה רבות בליגה במשחקים חשובים רבים. זידאן עשה משהו תקדימי כשבעצם ניהל סגל של 2 קבוצות, שני הרכבים, ובאמת כמעט כל מי ששיחק תחתיו פרח כשהיה על המגרש, ותהיו בטוחים שבמועדונים אחרים שחקנים כאלה על הספסל היו עצבניים, דורשים מעבר ולא מרוכזים. זיזו שמר על כל התותחים שלו חדים, ידע לקבל החלטות קשות ולא פופולאריות (בנזמה לפני מוראטה), אבל התוצאות והראיות אינן יכולות לקבוע שהוא טעה.
ריאל של זיזו יצרה תחושת עליונות ועוצמה בזכות היציבות שלה, גם אם לא תמיד הבריקה ומחצה, היא תמיד הייתה חזקה מנטאלית, מבריקה איכותית וניצחה הרבה משחקי חוץ קשים במגרשים בהם התקשתה בשנים קודמות. מדריד שמרה על היתרון שלה בטבלה כל הדרך לאליפות – סופסוף – הראשונה מזה חמש שנים, אחרי שנות עליונות של בארסה. האליפות השישית של ריאל במילניום הנוכחי (מול 8 של בארסה), וה-33 בתולדותיה (מול 24 של בארסה). כי אתם יודעים, כל דבר בריאל קשור לבארסה ולהיפך. קשר גורדי.
לצד כל המחמאות לזידאן (שכבר קיבל ועוד יקבל רבות), חשוב לזכור שההצלחה הגדולה אפילו יותר ממנו היא של נשיא ריאל מדריד פלורנטינו פרס, האיש שקשר את זיזו למועדון הלבן והאמין בו. בעצם הדרך של זידאן – צריך לזכור – היא הדרך של פלורנטינו. הכי נוצץ, הכי בינלאומי, הכי זורם, הכי מרשים ואלגנטי, הכי מנצח!
פרס. הכי מרשים ואלגנטי, הכי מנצח (Gettyimages)
ב-2001, שנה אחרי שפרס השתלט על המועדון בקדנציה הראשונה שלו, עידן הגלאקטיקוס, פרס רצה את השחקן הטוב בעולם לדעת רבים, זידאן שהוביל את צרפת לזכייה במונדיאל ביתי ב-1998, והוא הביא מיובנטוס את זיזו בתור השחקן היקר בעולם (150 מיליארד לירטות – שוות ל-77 מיליון יורו). כן, נחמד להיזכר שהמאמן המצליח שתחתיו משחקים שני השחקנים ששברו בעבר שיא העברות עולמי (כריסטיאנו רונאלדו וגארת' בייל) היה בעצמו פעם השחקן הטוב והיקר בעולם. ומכאן מתחיל כל סוד קסמו, הצלחתו דרך ההתבוננות מלמעלה ממעמדו הרם, הכריזמה השקטה שלו, הדרך שלו להצלחה.
אז פרס אחראי לגול המדהים של זיזו בהמפדן פארק גמר 2002 מול לברקוזן, אליפות (2002/3) ועוד רגעי קסם בתור כוכב גלאקטי – שיצרו את החיבור המיתי בין אחד מגדולי הכדורגלנים לבין המועדון המפואר באירופה, השיאנית הנצחית של אליפויות אירופה ואליפויות ספרד.
בסוף 2010 פלורנטינו החזיר את פרס לריאל מדריד, הפעם בתור יועץ אישי שתפקידו היה להיות קרוב לז'וזה מוריניו ולהתחיל בעצם ללמוד את מלאכת האימון. פרס יצר את הסביבה האידיאלית עבור זידאן להתפתח בכל דרך האימון שלו – הוא שם את זידאן על הספסל כעוזר של אנצ'לוטי הוותיק והתקרב לשחקנים ולהבנת מלאכת האימון עם הזכייה בלה דסימה ב-2014, הפקיד בידיו את מלאכת האימון וטיפוח הצעירים של ריאל מדריד קסטיליה, המשרה הראשונה והראשונית של זיזו, כשבמקביל פרס והמועדון ליוו את לימודי תעודת האימון שזיזו נזקק להשלים.
התפקיד של זידאן, בתחילת הדרך, היה להיצמד ל"מיוחד" (ריאל מדריד)
ואז הגיע הרגע הגדול והמפתיע! סוף דצמבר 2015, כשהרוחות בריאל מדריד נשבו חזק ורפא בניטס עמד להיות מפוטר מריאל מדריד, התקשרה חברת סקרים ספרדית למאות חברי מועדון (סוסיוס) של ריאל מדריד. "האם אתה חבר במועדון כדורגל כלשהו?", הייתה השאלה הראשונה, "האם אתה במקרה חבר מועדון בריאל מדריד?", הייתה השאלה השניה כשהסוקרים יודעים מראש את התשובות. ואז הסוקרים שאלו 2 שאלות: "האם בניטס צריך ללכת?", "מי מבין 6 הבאים הכי מתאים להחליף אותו – גוארדיולה, ונגר, פלגריני, אנצ'לוטי (ארבעתם מועמדים בלתי אפשריים מפני שהיו תפוסים במחויבות למועדונים אחרים) או מוריניו וזידאן הפנויים?".
השמועות היו שמוריניו ניצח בסקר, השמועות גם ידעו לספר שפלורנטינו הוא זה שהזמין את הסקר. עיתונאים בכירים בתקשורת המדרידאית, המקושרים במסדרונות המועדון, סברו שמי שיקבל את הג'וב הוא מוריניו, שבדיוק פוטר אז מצ'לסי בבושת פנים (חצי שנה אחרי זכיה באליפות), ושלתדהמת רבים פלורנטינו מעוניין להחזיר אותו לעשות סדר במועדון. אבל פרס עצמו הכחיש וטען שהוא לא מחזיר את מוריניו, ועדיין אנשים סקפטיים בתקשורת בחרו שלא להאמין לו.
זידאן. פרס הכחיש את החזרת מוריניו, וזידאן אכן הגיע (AFP)
והנה, כי כן פרס ששאב לעצמו את כל סמכויות הניהול במועדון, ידע שהעולם שייך לאמיצים. הוא ראה את בן טיפוחו זידאן והאמין בו שהוא מוכן למשימה הגדולה – להוביל את ריאל מדריד. החלטה שכבר נכנסה לספרי ההיסטוריה כמוצלחת. אז לצד כל המחמאות המוצדקות שזינאדין זידאן מקבל על עבודתו בכשנה וחצי – עונת אליפות גדולה ומרחק משחק אחד מלהפוך את ריאל מדריד לאלופת אירופה הראשונה שמגנה על תארה בעידן ליגת האלופות – צריך לזכור מי הביא אותו. למי היו הביצים לסמוך עליו ולהאמין בו. נשיא ריאל מדריד הכל יכול פלורנטינו פרס, שזוכה להרבה קיתונות וביקורות אינסופיות על התנהלותו לאורך השנים (ולעיתים רבות בצדק), זהו אותו פרס שאחראי לחלק הגדול של זידאן, מגדולי אנשי הכדורגל, בהיסטוריה של ריאל מדריד.
"היום המאושר בחיי", שיחרר זידאן סופסוף מהפוזה השלווה שלו. להביא אליפות בעונתו הראשונה המלאה כמאמן, להשיג זאת בדרך שלו, זה הביא לו סיפוק אדיר אם כך מתבטא מי שסחף את צרפת לאליפות העולם הראשונה שלה עם צמד מול ברזיל. יש כמה שיאים שמעידים על העבודה המשובחת של זינאדין זידאן ב-17 החודשים הראשונים שלו כמאמן ריאל מדריד – 40 משחקים רצופים בלי הפסד (שיא ספרדי), 62 משחקים רצופים של כיבוש שערים, 48 מתוכם בליגה, כולל כיבוש בכל 38 המחזורים העונה (לראשונה בתולדות המועדון), 16 ניצחונות ליגה רצופים וגם שיא נקודות למאמן בשנה וחצי הראשונות. אבל מבין כל השיאים, השיא הכי חשוב למאמן כדורגל הוא להביא את הקבוצה שלו לשיא בזמן הנכון, במאני טיים, במשחקים המכריעים.
ולזיזו עם ניסיון של עונה וחצי, נשאר עוד משחק אחד בקרדיף נגד האקסית יובה כדי להשיג כמאמן שני כתרים אירופים ברצף – מה שמוריניו, גוארדיולה, אנצ'לוטי, פרגוסון, ליפי, היצפלד ועוד כל כך הרבה גדולים לא השיגו.
מה דעתך על הכתבה?