קסיאס התראיין לתוכנית הטלוויזיה של חורחה ולאדנו, "אוניברסו ואלדנו", כאשר השניים ישבו על כר הדשא באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, השוער הוותיק דיבר על ריאל מדריד ואמר שגם אם לא רצה לעזוב את הקבוצה ולא נהנה מבך, המצב שלו בבלאנקוס היה מתדרדר עוד יותר אם היה נשאר. הוא חלם לסיים את הקריירה שלו בקבוצה בה החל לשחק ב-1999, אבל ריבים עם מאמנים (ז'וזה מוריניו בעיקר, אבל גם קרלו אנצ'לוטי לא נתן לו לשחק) גרמו לו לעזוב ב-2015 לפורטו.
Hoy a las 22:30h () Entrevista a @IkerCasillas en "Universo Valdano" en #Vamos, @MovistarPlus. pic.twitter.com/Yy4ljBAM7m
— Fans Iker Casillas (@SiempreCasillas) 21 בנובמבר 2018
פלורנטינו פרס דחק אותו החוצה: "אם הייתי נשאר המצב היה הולך ונעשה רע יותר מאשר כפי שזה הסתיים ב-2015. יש לי זכרונות מדהימים מריאל מדריד. אני עוד זוכר את משחק הבכורה שלי ואת העובדה שחלקתי חדר עם פרננדו היירו (בלם הקבוצה לשעבר). הוא השאיר אותי אז לבד בחדר במקום לתמוך בילד בן 18. לשחק אז משחק ראשון ב'סאן מאמס' לא היה קל".
החברות עם צ'אבי מברצלונה: "המסע שלנו החל יד ביד. בגיל 17 הוא כבר הקדים את כולם בכל הקשור להחזקת הכדור וניהול המשחק. הוא ידע לנהל את קצב המשחק".
הבכי בגמר האלופות עונת 2001/2: "אחת העונות שעיצבה אותי כשחקן. שיחקתי אז כמעט כל העונה תחת וינסנטה דל בוסקה, אבל בשלושת החודשים האחרונים הוא החליט לספסל אותי ושם את ססאר סאנצ'ס בשער. רציתי להמשיך להתקדם ולא שיחקתי. היו לי כבר מחשבות לעזוב, אבל אז עלינו לגמר האלופות וניצחנו את לברקוזן 1:2 בגמר ושיחקתי טוב. בסיום לא יכולתי להפסיק לבכות. אני זוכר שהמלך הספרדי בא וצבט לי בלחי בחיבה ועדיין לא יכולתי להפסיק לבכות. זו היתה עונה שהיתה נקודת התפנית בקריירה שלי".
משחקי הקלאסיקו נגד ברצלונה יצאו מפרופורציה: "לא אהבתי את זה שהמשחקים בינינו לברצלונה הפכו למלחמה בין ספרד לקאטלוניה. זה לא היה סוג המדריסימו שאהבתי. אני מדרידיסטה ותמיד אהיה, אבל לא אוהב את הקיצוניות הזאת".
"בסיום לא יכולתי להפסיק לבכות". קסיאס (צילום: Gettyimages)
עידן הגאלקטיקוס: "פלורנטינו פרס הרים אותנו עם הגאלקטיקוס, אבל כל דבר טוב גם מסתיים. היו לנו שחקנים גדולים, אבל זכינו רק בסופרקאפ וזה היה מעט מדי עבור קבוצה עם שחקנים כאלה והנשיא נאלץ לעזוב. היה חשוב שיהיו לנו שחקנים גדולים, אבל זה לא תורגם לתארים. העונה של מנואל פלגריני הייתה גרועה עם ההפסד לאלקורקון בגביע וגם הודחנו על ידי ליון בליגת האלופות".
העימותים עם ז'וזה מוריניו: "הביאו אותו כדי להילחם בברצלונה. זה הביא לרגעי מתח גדולים ואותו מדרידיסמו שדיברתי עליו ולא אהבתי יצא החוצה בכל הכוח. היה גבול למה שהייתי מוכן לעשות. השנה השלישית איתו לא הייתה טובה. למרות שזכינו באליפות, הייתה הרגשה שהיחסים של הרבה שחקנים בקבוצה איתו פשוט התקלקלו. זה לא היה טוב עבורו, לא היה טוב עבורי ולא היה טוב עבור המועדון. אני חושב שאם הייתי עובר את החוויה הזאת שוב הייתי אוחז בקרניו של השור ומתעמת איתו. באותו זמן בחרתי להיות שקט וחשבתי שזו הדרך לכבד את הערכים של ריאל מדריד. אף אחד מאיתנו לא רצה לדבר על מוריניו עד היום, ואני חושב שזה עדיף ככה".
נבחרת ספרד: "הניצחון שלנו על איטליה ביורו 2008 והזכייה בטורניר הביאה את כל ההצלחה לאחר מכן. הגענו לטורניר עם השחקנים הכי טובים שהיו במהלך העונה, אבל לא ידענו בדיוק איך זה יסתיים. כשיצאנו למונדיאל 2010 כבר ידענו מראש שאנחנו הולכים לזכות בטורניר. היריבות חששו מאיתנו וזו הייתה נקודת השיא בקריירה שלי. ביורו 2012 כבר היה קשה מאוד. כולם הכירו אותנו. אני חייב להיות כן ולומר שמצידי סרחיו ראמוס צריך להמשיך להיות הקפטן של הנבחרת, אבל בגיל 37 אני עדיין חולם לחזור לשחק בנבחרת".
הנשיקה עם שרה בשידור ישיר במונדיאל 2010: "זה היה סבל גדול עבורה, עבורי ועבור כל מי שסובב אותנו".
להיות נשיא ריאל מדריד: "אני כבר לא רוצה להיות הנשיא ומלבד זאת פרס הפך את הסיכוי להיות לנשיא הקבוצה להרבה יותר קטן. אני כן רוצה לחזור לקבוצה בכל מקרה כי שם גדלתי והם נתנו לי הרבה. היום אני נהנה מכל משחק, כי אני לא יודע מה יהיה מחר".
קסיאס ושרה קרבונרו (צילום: אינסטגרם)
מה דעתך על הכתבה?