בשבת, ביום הולדתו ה-27, קיליאן אמבפה הגיע לאחת מנקודות הציון האפשריות המרשימות ביותר עבור בן אנוש כשהשווה שיא היסטורי של כריסטיאנו רונאלדו: 12 שנים אחרי שהסקורר הפורטוגלי הפגיז 59 שערים בשנת 2013 עבור הבלאנקוס, אמבפה השווה את הכמות בשנת 2025 והגיע ליעד שנדמה היה בשעתו שייקח שנים ארוכות עד ששחקן ריאל מדריד יגיע אליו. אמבפה לא רק הגיע – אלא גם חגג עם מחווה ישירה ל-CR7. בראיון שלאחר המשחק אמבפה כינה את רונאלדו חבר ואליל. כיום הוא שווה אליו – לפחות באלמנט הזה.
כי ראשית, אי אפשר להתעלם מ-59 שערים בשנה, מ-29 שערים ב-25 משחקים העונה בכל המסגרות, מהזכייה בתואר הפיצ'יצ'י של הלה ליגה בעונה הקודמת וכמובן – בנעל הזהב. זה הכי דומה לרונאלדו מאז עזיבתו בקיץ 2018 והתגשמות החלום של פלורנטינו פרס בלילה בו הוא החליט שהילד הזה יהיה שלו.
אך עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שמאז הגעתו של הצרפתי ריאל לא זכתה בתואר, ניצחה רק בקלאסיקו אחד (השנה, אמבפה כיכב בו – וגם בהפסדים, יש לציין) והיא מעשית קבוצה הרבה פחות טוב מריאל מדריד של 2023/24 שזכתה באליפות, בליגת האלופות ועת פרישתו של טוני קרוס נראתה כקבוצה הטובה בספרד בוודאות, ואולי גם בעולם.
קשה לנתק את הקשר בין יבול אישי היסטורי לתארים או היעדרם. בשנה הכי גדולה של כדורגלן, 91 השערים של מסי ב-2012 – הוא לא זכה לא באליפות ולא בליגת האלופות – אלא רק בגביע המלך. רונאלדו, על אף שרשם יותר שערים מהופעות בריאל מדריד – זכה רק בשתי אליפויות בתשע עונות בריאל מדריד. אם נגלוש ל-NBA, ענף אהוב במיוחד על השיאן הטרי – העונה הכי טובה של מייקל ג'ורדן בקריירה מבחינת נקודות הייתה בכלל תחת דאג קולינס והיא גם לא הסתיימה באליפות.
נכון שב-NBA יש רק תואר אחד לקחת ואין תואר יבשתי – שעבור ריאל ספציפית, לעתים מרגיש שהוא חזות הכל, אך ערכנו השוואה בין שני האלילים של קיליאן אמבפה – רונאלדו כפי שהעיד בעצמו, וג'ורדן אליבא דה לואיס אנריקה בנאום המפורסם כשאימן את הכוכב בפריז סן ז'רמן על מנת לבדוק את הקשר בין עונת מספרים היסטורית בעמודת השערים/סלים – לתארים או היעדרם:
לא שיש דבר פסול בכיבוש שערים מרובה, אבל ניתוח השערים של רונאלדו מעלה מעט מחשבות בנוגע לדומיננטיות ההתקפית של אמבפה – העונה הכי טובה של רונאלדו (14/15, בתוכה כלולה שנת 2015 המדוברת כמובן) הייתה העונה הכי רעה של ריאל מדריד בשנותיו במועדון, ועונה בה היה פחות דומיננטי כמו 16/17 (בה גם נעדר בשל פציעות, דבר שכמעט ולא קרה לו) הייתה העונה הכי טובה קבוצתית, עם זכייה באליפות ובליגת האלופות – ואולי העונה היחידה בעידן של הפורטוגלי במועדון בו אפשר היה לכנות את ריאל מדריד הקבוצה הטובה בעולם.
עם זאת – המסקנה אינה חד משמעית: העונה בה רונאלדו כבש הכי מעט בריאל הייתה עונת הבכורה שלו שהסתיימה בלא כלום, ובאליפות של מוריניו (11/12) בה ריאל שברה אז שיא שערי זכות בליגה (121) – רונאלדו כבש 60 שערים בכל המסגרות. דומיננטיות היא לא רעה, אבל היא עשויה להיות בעייתית כשהיא באה על חשבון אחרים, וקשה להתעלם מהנתונים הבאים:
מאז שאמבפה הגיע לריאל, ויניסיוס כבש 27 שערים ובישל 26 שערים, ורודריגו כבש 16 שערים ובישל 15. בעונה וחצי האחרונות בריאל לפני בואו של אמבפה, ויני הבקיע 46 שערים (כולל בגמר ליגת האלופות ושלושער בקלאסיקו) ובישל 25 שערים. רודריגו בתקופת הזמן הזו כבש 28 שערים (לרבות צמד בגמר הגביע) ובישל 15 נוספים. ג'וד בלינגהאם, למשל, כבש 22 שערים ובישל 13 ב-23/24 – עונת הבכורה החלומית שלו בריאל. מאז שאמבפה הגיע (כאמור – עונה וחצי) יש לו 20 שערים ו-18 בישולים.
המסקנה כאן היא לא שאמבפה רע לריאל מדריד. זה לא העניין. מדובר בשחקן הטוב בעולם או השני בטיבו במקרה הרע. אך יש מחיר לדומיננטיות שהופכת לכמעט תלות: במשחקים שאמבפה פחות טוב, כשהיריבה מצליחה לנטרל אותו וריאל מתמודדת מול צפיפות קשוחה – העובדה שההתקדמות של רודריגו נעצרה, השימוש בבלינגהאם התמעט ו-ויניסיוס ירד כמעט במחצית מכמות השערים שלו, מקשה על הקבוצה לנצח משחקים.
בלינגהאם אמנם 'סבל' מפגיעה מינורית בכיבוש השערים – אבל כן בירידת מעמדו בקבוצה. וזה עוד מבלי להיכנס לענייני אגו, אם כי נראה שבסך הכל מערכת היחסים בין השחקנים טובה עד כמה שניתן, בטח בהתחשב בכך שאמבפה נוגס להם ביבול. לא נראה שלווינסיוס, רודריגו או בלינגהאם קשה עם אמבפה עצמו, אלא עם הצל הכמעט בלתי נמנע שמוטל כתוצאה מהאיכות שלו לצד הציפיות הרבות מריאל להיות מושלמת.
לגבי ג'ורדן — לא רק חובבי הכדורסל או אנשים מעל גיל 40 אלא גם רבים מצופי הריקוד האחרון ודאי זוכרים את השינוי שעבר תחת פיל ג'קסון. אצל דאג קולינס שכינה אותו 'מכונית יוקרה ולא מכונית ספורט', ג'ורדן עשה בערך מה שהוא רוצה ובעונת 86/87, כשהיה רק בן 24, ג'ורדן רשם את ממוצע הנקודות שיהיה הגבוה בקריירה שלו: 37.1. הבולס כמובן לא זכו באליפות אז, וגם לא ב-88' וב-90' שהיו לשלוש העונות בהן ג'ורדן קולע הכי הרבה.
לא ניתן להאשים את קולינס שניסה למקסם את התכשיט שיש לו ביד, אך אז הגיע פיל ג'קסון והראה לעולם כולו שבי לייק פיל עדיף על בי לייק מייק. כשהבחור החביב ממונטנה הגיע לבולס בקיץ 89', הוא הסביר לג'ורדן שמלכי הסלים לא זוכים באליפויות, שהוא הולך לזרוק פחות לסל ושהוא לא מעוניין בשחקנים שימסרו לו רק כי הוא מייקל ג'ורדן.
יש שיטה, והוא הולך להיות מייקל ג'ורדן בתוך השיטה – שנודעה לאחר מכן כהתקפת המשולש. ג'ורדן הוא לא השיטה, הוא הכלי הכי טוב כדי לנצח. ואכן, בעונת האליפות הראשונה של הבולס (90/91), ג'ורדן קלע 'רק' 31.5 נקודות למשחק, ומסר 5.5 אסיסטים למשחק בעונה הסדירה – 0.9 אסיסטים יותר מאותה עונת 86/87 בה היה בשיאו בקליעת נקודות.
בניגוד לאמבפה וג'ורדן, ג'קסון לא היה כוכב כשחקן וגם לא תמיד שחקן חמישייה, אך הוא היה טים פלייר אולטימטיבי שזכה בסבנטיז עם הניקס בשתי אליפויות בתור שחקן, ושם החלה להתגבש תורת האימון שלו שתביא לתשע אליפויות NBA – שתחילתן בוויסותו היחסי של הטוב מכולם.
אז נכון, ההשוואה עשויה להיראות שטחית ורחוקה מלהיות מושלמת, ולא רק בגלל הפער הבין ענפי: רונאלדו, בניגוד לתדמיתו, לא היה אגואיסט על המגרש – יש לו 131 בישולים בריאל מדריד, בישול כמעט כל ארבעה משחקים, נתון של מספר 10 מהטופ העולמי.
אמבפה, שנמצא בקצב היסטורי בשנה בה הוא גם יוכל להפוך למלך שערי המונדיאל – בישל תשעה שערים בינתיים בריאל. זה לא נתון של אוזיל בשיאו, אבל העונה אמבפה מוביל גם את ליגת האלופות וגם את הליגה הספרדית במסירות מפתח. הבן אדם מוסר, והרבה. אבל כשהוא כובש כל כך הרבה, הכוכבים האחרים מתקשים לבוא לידי ביטוי במובן הכי פשוט. כשצריך אותם הם לא מצליחים להיות שם עבור ריאל בתצורה אליה התרגלו בתקופה טרום אמבפה.
האתגר של ריאל, אחד מני רבים, יהיה למצוא איזון בין המספרים של אמבפה לייצוב הקבוצה, משימה שקשה לפרק בדיוק ומנגד קצרה היריעה לפרט את כל בעיותיה של ריאל מאז הגעתו של אמבפה. אלונסו, שהביא דאבל היסטורי ללברקוזן וגם היה חלק משבירת הנאחס בליגת האלופות, כבר ידע משימות קשות יותר בקריירה. עם זאת, דבר אחד בטוח – כשאמבפה נראה כך, הוא חלק מהפתרון יותר משהוא חלק מהבעיה. ג'קסון הוכיח עם ג'ורדן שזה אפשרי, ושנת 2026 תהיה השנה בה אלונסו ואמבפה ינסו להוכיח זאת בדרכם.
מה דעתך על הכתבה?