בתחילת מרץ הגיע גארת' בייל לפודקאסט "Stick To Football" של רשת "The Overlap" בהנחיית גארי נוויל. בשיחה עם נוויל, רוי קין, פול סקולס, איאן רייט וג'יל סקוט, דיבר בייל בהרחבה על מערכות היחסים שחווה בריאל מדריד, ובפרט על אלו שהיו לו עם שותפיו לחלק הקדמי.
הוא, קארים בנזמה וכריסטיאנו רונאלדו – שלישיית ה-BBC המפורסמת – נחשבים לאחד המשולשים ההתקפיים הגדולים בהיסטוריה. בין השנים 2013 ל-2018 השלושה הובילו את המועדון ל-13 תארים, כולל שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות. בתקופתם המשותפת בבירת ספרד, הם היו חתומים על 56.4% משערי הקבוצה (784 שערים) ובישלו 65.9% מהם. חשוב מכך, בריאל ניצחו ב-71.7% מהמשחקים שבהם השלושה שיתפו פעולה.
"כשמביטים על הסגל של אותם ימים, אפשר לטעון שכל אחד מאיתנו היה הטוב ביותר בעולם בעמדתו", נזכר בייל. "לכן זה פשוט היה חייב לעבוד. כולם ידעו, למשל, שרונאלדו לא יחזור להגן, אז נאלצנו להקריב מעט עבורו. זה לא מדע טילים". ואכן, ההבנה מה נדרש מכל שחקן כדי להפיק את המרב מחבריו אינה מדע טילים. מדובר במשהו מורכב בהרבה: פסיכולוגיה של כוכבי-על.
לפני הקלאסיקו הערב (22:00), שבו ברצלונה זקוקה לנקודה בלבד כדי להבטיח את האליפות ולהותיר את הבלאנקוס ללא תואר מרכזי זו השנה השנייה ברציפות, האווירה בחדר ההלבשה של ריאל מעולם לא הייתה רעילה יותר. הדיווחים מתארים תקריות של חיכוך פיזי ואף אלימות של ממש, זלזול מופגן בצוות האימון, ויכוחים סוערים במתחם האימונים, חלוקה לקליקות ואפילו סטירה מול המצלמות לאיש צוות מקצועי. מתחים היו קיימים גם בעידן קרלו אנצ'לוטי, אך מאז פיטוריו של צ'אבי אלונסו – שנכשל בניסיונותיו להשתלט על חדר ההלבשה ולרתום את השחקנים לשיטתו – נדמה כי אנרכיה מוחלטת שוררת במתחם "ולדיבבאס".
אין ספק שריאל מדריד איבדה בשנים האחרונות נכסים אנושיים אדירים. לא מדובר רק בלוקה מודריץ' וטוני קרוס, שהיוו את העוגן המקצועי והמנהיגותי שאפשר לכוכבים לתפקד יחד בהרמוניה, אלא גם בשחקני בית כמו לוקאס ואסקס ונאצ'ו פרננדס, שהעניקו לחדר ההלבשה את היסודות הערכיים שלו. אולם, נדמה כי מדיניותו של נשיא המועדון, פלורנטינו פרס, להנחית בקבוצה את השמות הגדולים ביותר מבלי לבחון את התאמתם ההדדית, היא שורש הבעיה. צרה זו בולטת במיוחד כשבוחנים את היחסים בין שני הכוכבים הגדולים בסגל: ויניסיוס וקיליאן אמבפה.
בשבוע שעבר הופצו ברשתות החברתיות תמונות של אמבפה כשהוא נופש עם בת זוגו בקליארי. מטווסו הפרטי של החלוץ הצרפתי נחת בנמל התעופה בראחאס שבמדריד רק 12 דקות לפני שריקת הפתיחה למשחק הליגה האחרון של הקבוצה מול אספניול. שני הנתונים הללו הביכו קשות את ראשי המועדון.
המשתכר הבכיר בסגל בחר "לטפל בפציעה" שלו באמצעות חופשה חצופה, בזמן שחבריו לקבוצה התכוננו למשחק קריטי שהיו חייבים לנצח כדי לא להגיע לעמדת נחיתות מוחלטת בקלאסיקו. התרבות בריאל מדריד מכתיבה כי לא מוותרים על אף משחק כל עוד קיים סיכוי תיאורטי לאליפות, אך אמבפה פשוט ויתר – ולפי הדיווחים, הדבר עורר את חמתם של חבריו.
החופשה המדוברת רק העמיקה סדקים שכבר היו קיימים בחדר ההלבשה. לפי דיווחים בספרד, בתקופת אימונו של אלונסו, מחנה התומכים במאמן הובל על ידי אמבפה, יחד עם אורליאן טשואמני וארדה גולר. מנגד, הקליקה של ויניסיוס כללה את פדריקו ואלוורדה, רודריגו, אדוארדו קמאבינגה ואפילו ג'וד בלינגהאם.
שבוע בלבד לפני טיסתו לאיטליה, נקלע אמבפה לעימות חזיתי עם עוזר המאמן, אלברו ארבלואה. לפי דיווח של אינאקי אנגולו, כתב ESPN המסקר את הקבוצה, החלוץ העליב כמה מאנשי הצוות במהלך אימון משותף יחד עם "בעלי בריתו", ואף הוביל לפיצוץ האימון בעקבות ויכוח סוער.
בבסיסם, חילוקי הדעות באותה תקופה נגעו בעיקר לפן הטקטי; ויניסיוס הביע חוסר שביעות רצון מכך שהוחלף שוב ושוב, ובסביבתו חשו כי אלונסו מעניק אשראי רב מדי לשחקנים צעירים על חשבון הוותיקים והמנוסים שנאלצו לשבת על הספסל. חילוקי הדעות המקצועיים הללו, הנובעים ישירות מהחלטתו של פרס להחתים שחקן כה דומיננטי חרף חוסר ההתאמה הטקטי לכוכב הקיים בסגל, הבעירו את האש מתחת לסיר החברתי המבעבע בברנבאו.
אמבפה החמיץ העונה 53 ימים ו-10 משחקים בשל פציעות שונות – עניין שגרתי למדי בכדורגל המודרני העמוס. אלא שהבעיה נעוצה בהתנהלותו. כאשר נפצע ברצועת הברך בחודש פברואר, הוא בחר לטוס לפריז כדי להתייעץ עם רופאיו הפרטיים, וריאל נאלצה לשלוח שני נציגים רפואיים מטעמה כדי ללוות את ההליך. השחקנים קיבלו את הצעד החריג הזה באיפוק, אך הנסיעה הנוספת לאיטליה – שהגיעה זמן קצר לאחר שהבטיח לחבריו כי יעשה "הכל כדי להיות כשיר לקלאסיקו" – יצרה משבר אמון עמוק.
עיתונאי ה"אס", תומאס רונסרו, סיכם לאחרונה את הלך הרוח בבירה הספרדית כלפי החלוץ: "לאמבפה אין את תחושת האחריות הנדרשת כדי ללבוש את החולצה של המועדון הזה", כתב. "איחורים לפעילויות קבוצתיות, טיסות לים בזמן פציעה, החמצת משחקים… על מקרים כאלה אפשר לסלוח פעם או פעמיים, אך כשהם הופכים לשיטה, הם הורגים את המשחק שלך".
דיווח ב"מארקה" חשף פרט מדאיג נוסף: לאחר שהוחלף במשחק מול בטיס בשל פציעה, אמבפה התעלם כמעט לחלוטין מארבלואה על קו המגרש וסירב לספק לצוות הרפואי והמקצועי פרטים כלשהם על מצבו הפיזי. על פי הפרסומים בספרד, קיים נתק מוחלט וחוסר אמון עמוק בין אמבפה להנהלה המקצועית, תחושות המשותפות גם לחברי הקליקה שלו. כשהתעוררה תגרה פיזית וחילופי מהלומות בין ואלוורדה לטשואמני, היא התרחשה בדיוק על רקע הקרע בין המחנות הללו.
הבעיות המקצועיות מחמירות כיוון שבמחנה של ויניסיוס משוכנעים שהקבוצה פשוט מתפקדת פחות טוב כאשר אמבפה על המגרש. הצרפתי אמנם סיפק העונה מספרים יפים בליגה (24 שערים ו-4 בישולים), אך בעוד שתחת אלונסו הוא עוד ניסה ללחוץ ולעבוד עבור הקבוצה, הרי שמאז עזיבתו של המאמן הבאסקי ואובדן הסיכוי הריאלי לתארים, הוא החל "לשמור על הרגליים" – הוא רץ פחות, לוחץ פחות וכובש פחות. הנתונים היבשים מספרים את הסיפור כולו: בשבעת משחקיו האחרונים של אמבפה, ריאל ניצחה פעם אחת בלבד והפסידה בארבעה משחקים; לעומת זאת, בשבעת המשחקים שהחמיץ לאחרונה, הקבוצה רשמה שישה ניצחונות.
ויניסיוס, מצידו, מנהל את המערכה הפוליטית בחוכמה ומציג את עצמו כחייל הנאמן והמחויב של המועדון. חבריו לקליקה מגוייסים לטובתו; מיד לאחר הניצחון על אספניול, העלו כמה מהם תמונות משותפות איתו לרשתות החברתיות כמעט בו-זמנית. מעבר למהלך יחסי ציבור מתוכנן היטב, זוהי הדרך הקלאסית והיעילה ביותר בעולם הכדורגל להפגין נאמנות וסולידריות קבוצתית.
כל הכאוס הזה הוא תוצר ישיר של המדיניות של פרס. לאחר שסימן את אמבפה כעמוד התווך של עתיד המועדון, הוא התאים עבורו את המבנה הפיננסי ואת בניית הסגל, אך התעלם מהעובדה הבסיסית: השחקן המשמעותי והטוב ביותר של הקבוצה טרם הגעתו, פשוט אינו מסוגל לשחק לצידו.
ניתוח מפות החום של עונת 2025/26 מראה כי אף שאמבפה מתופקד לרוב כחלוץ מרכזי, הנטייה הטבעית שלו מושכת אותו שוב ושוב לאגף שמאל – האזור הבלעדי שבו ויניסיוס משגשג. הצד השמאלי של התקפת הבלאנקוס פשוט צפוף מדי; רוב הנגיעות של השניים מתרחשות באותם מרחבים. הדבר מנטרל לחלוטין את היכולת של הברזילאי למתוח את הגנות היריב ולייצר שטח באגף. לעיתים קרובות המרחק בין השניים עומד על מטרים בודדים, מה שמאפשר להגנת היריבה לסגור את שניהם בקלות. מנגד, אגף ימין נותר שומם ובלתי מנוצל; רודריגו או בראהים דיאס אינם מחזיקים באיכויות הטכניות והפיזיות של השניים ואינם מצליחים לאיים על ההגנות בצורה דומה.
המספרים אינם משקרים: ריאל מדריד מנצחת בכ-80% מהמשחקים ללא אמבפה, בעוד שכאשר הוא וויניסיוס משחקים יחד, אחוז הניצחונות צונח אל מתחת ל-70%. מדובר בשניים מהכדררים והסקוררים הטובים בתבל, אך הסגנונות החופפים שלהם פוגעים אנושות ביעילות הקבוצתית.
כאשר מוסיפים למשוואה את דרישתו של ויניסיוס לשדרוג בשכרו כדי להשתוות לצרפתי, את התחושה המוצדקת בקרב השחקנים שאמבפה אינו מחויב למועדון, ואת מאבקי האגו היצריים בין חברי הקליקות – מתקבל תמהיל רעיל במיוחד בתוך חדר הלבשה שגם כך נמצא תחת זכוכית מגדלת תקשורתית קבועה. כל עוד ריאל לא תפתור את הכשל המבני הזה במדיניות הרכש שלה, שום מאמן (בוודאי לא ז'וזה מוריניו המועמד) לא יוכל לפתור את הפלונטר שיצר פרס במו ידיו.
בינתיים בברצלונה מתענגים על כל רגע. המועדון הקטלאני מנצל את המצב כדי לפרסם ברשתות החברתיות פוסטים המשבחים את האחדות והלכידות בחדר ההלבשה שלו. תבוסה מהדהדת של הלבנים בקאמפ נואו תהיה העונש המושלם והמתבקש על התנהלותם.
מה דעתך על הכתבה?