מה מייחד את הליגה הקוריאנית, אשר פורצת לתודעה בסערה ברחבי העולם בזכות חזרתה למגרשים לפני כולם? ראשית, כדאי שתדעו – מעריכים בה מאוד כדורגל התקפי. חשיבותו כה רבה שהמיקום בטבלה במקרה של שיוויון נקודות נקבע לפי שערי זכות בלבד. שערי החובה אינם רלוונטיים. אם כבשת יותר, תדורג גבוה יותר.
וכך, זכיה באליפות "על חודו של שער" קיבלה משמעות מקורית בדרום קוריאה בעונה שעברה. שתי הטוענות לכתר סיימו עם 79 נקודות, וצ'ונבוק שהבקיעה 72 שערים הקדימה את אולסן שהבקיעה 71 שערים. אי אפשר לדמיין מאבק צמוד יותר, אם כי לצ'ונבוק גם היה הפרש שערים טוב הרבה יותר, ולכן היא היתה מקבלת עדיפות גם לפי השיטה המסורתית שנהוגה בליגות רבות.
עבור צ'ונבוק, היתה זו אליפות שלישית ברציפות, וחמישית בשש השנים האחרונות. היא שולטת ביד רמה בכדורגל הקוריאני, מחזיקה את הסגל היקר והאיכותי ביותר, וגם התואר שפספסה ב-2016 נגזל ממנה בגלל עונש חמור בצל פרשת שוחד שהתרחשה שנים קודם לכן. אלמלא הופחתו ממאזנה תשע נקודות, היא היתה מדורגת בפסגה גם אז. הדומיננטיות שלה אבסולוטית, ואוהדים לא מעטים במדינה מתעבים אותה בשל כך. לכן היתה אשתקד התרגשות עצומה לקראת אפשרות הדחתה של האלופה המאוסה, כי אולסן נתנה לה סוף כל סוף פייט אמיתי – וכמעט עשתה את זה.
שולטת ביד רמה בכדורגל הקוריאני. צ'ונבוק (Gettyimags)
למעשה, זה כבר היה בכיסה. במחזור הלפני האחרון, הצליחה אולסן לסחוט תיקו מיריבתה המושבעת ולשמור על יתרון שלוש נקודות בצמרת. במשחקה האחרון, היא היתה זקוקה אם כך לתיקו ביתי בלבד מול פוהאנג סטילרס. ואולם, לאורחת היו תוכניות משלה, והיא השיגה ניצחון יוקרתי ודרמטי במחצית השניה. התפרקות והפקרות של המארחת בדקות הסיום הביאו לתוצאה הסופית המכוננת – 1:4 לזכות פוהאנג. כך נותרה אולסן ללא אליפות מאז 2005, בתסריט שהחל להזכיר סוג של קללה. צ'ונבוק, שחגגה ניצחון שגרתי על גנגוון, לקחה שוב את כל הקופה.
לי דונג-גוק, בוגר האקדמיה של פוהאנג, היה אז מאושר מכל הבחינות האפשריות. החלוץ הוותיק, שהצטרף לצ'ונבוק לפני יותר מעשור, ליקט אליפות שביעית במדיה. לי חגג את יום הולדתו ה-41 בשבוע שעבר, אבל עדיין קורע רשתות על בסיס קבוע. בעונה שעברה היו לו עשרה שערים, בכל הקריירה בצ'ונבוק הוא סופר כבר יותר מ-200, וממש לא מתכוון לעצור. לא לחינם הוא האטרקציה הכי מרתקת של הליגה הקוריאנית. תחשבו על זה לרגע – הנה שחקן שהיה על אותו מגרש עם דניס ברגקאמפ במונדיאל 1998. לי דונג-גוק יצא להרפתקה כושלת בברמן אי שם בתחילת המילניום, ושיחק שיתף פעולה עם מרק וידוקה במידלסברו ב-2007. הוא שייך לכאורה לעבר, אבל חשוב מאוד גם בהווה, ועשוי להיות לו תפקיד משמעותי גם בעונת 2020.
דמות ססגונית נוספת בשורות האלופה היא המאמן ז'וזה מוראיס, שלמד רבות מז'וזה מוריניו כאשר שימש כעוזרו בפורטו, אינטר, ריאל מדריד וצ'לסי. "מוריניו השפיע עלי יותר מכולם, ברמה המקצועית וברמה האישית. אני אוהב אותו", אומר הפורטוגלי בן ה-54, אשר טייל רבות ברחבי העולם, ועבד בין היתר בשבדיה, טוניסיה, סעודיה, טורקיה, יוון, אוקראינה, ואפילו הדריך במשך תקופה קצרה את נבחרת תימן. בצ'ונבוק חיכה לו אתגר מיוחד – להיכנס לנעליו הגדולות של אליל מקומי צ'ואי קאנג-הי אשר הצעיד את המועדון לשש האליפויות הקודמות שלו. זה לא הלך קל בעונתו הראשונה, והתואר כמעט חמק מידיו באופן סנסציוני, אך במועדון ממשיכים לסמוך עליו, וחולמים על זכייה בליגת האלופות. האם מי שעשה זאת – אמנם כעוזר – עם פורטו ואינטר באירופה, מסוגל לספק את הסחורה גם באסיה?
שייך לכאורה לעבר, אבל חשוב מאוד גם בהווה. לי דונג-גוק ׂ(Gettyimages)
כי הרי בכל הקשור לליגת האלופות, דרום קוריאה מובילה את היבשת. חמש פעמים זכו נציגותיה בצ'מפיונס-ליג – יותר מכל מדינה אחרת. אולסן עשתה זאת ב-2012, צ'ונבוק חגגה ב-2016, ושתיהן שואפות לשחזר את ההישג אם וכאשר המפעל יתקיים בצל משבר הקורונה. לא לחינם יש לקוריאנים הצלחה בזירה הבינלאומית. מדובר בליגה חזקה ואיכותית, בעלת מסורת ארוכה. היא הוקמה ב-1983, עשור לפני שהליגה היפנית הפכה למקצוענית, והרבה לפני שהמשטר הסיני החליט לשפוך הון עתק על כדורגל.
בדרום קוריאה, הסכומים צנועים יותר, אבל חשיבות הכדורגל עצומה, וההתאחדות מקפידה להעניק לשחקנים המקומיים את המקום המרכזי. לכל קבוצה מותר לרשום ארבעה זרים בלבד בסגל, ואחד מהם חייב להיות ממדינה שמשתייכת להתאחדות האסיאתית. לא תמצאו פה כוכבי על עם עבר במועדוני פאר באירופה. הזר היחיד שהשתתף במונדיאל האחרון הוא החלוץ הקוסטה-ריקני מרקו אורניה אשר חתם בגווננגז'ו שאמורה להיאבק בתחתית. ואולם, יש כאן גם לא מעט ברזילאים צעירים שמחכים להזדמנות להוכיח את עצמם באור הזרקורים. העובדה כי הקוריאנים מנסים לחזור לשגרה לפני כולם נותנת להם – וגם לשחקנים המקומיים המוכשרים – את הבמה הזו.
זה לא יהיה מחזה רגיל, כמובן. הקהל הנפלא של הקבוצות יישאר בבית, היציעים יהיו ריקים, והאווירה תיפגע. למאמנים לא יהיה פשוט להעביר את ההוראות כשהם חייבים ללבוש מסיכה, וההתאחדות אף הוציאה הוראה בלתי ניתנת ליישום אשר אוסרת על השחקנים לדבר זה עם זה. אלא שזו תהיה מנת חלקם של הכדורגלנים בכל חלקי הגלובוס בחודשים הקרובים, וכדאי לנסות להתמקד בכדורגל דווקא – והוא צפוי להיות מרתק.
זו ליגה התקפית ובלתי צפויה, אשר מסוגלת לספק תוצאות מטריפות. בעונה שעברה, למשל, פיגרה גנגוון 4:0 מול פוהאנג בדקה ה-71, וניצחה 4:5 בזכות שלושה שערים בזמן פציעות! העונה הנוכחית קוצרה ל-27 משחקים, ולכן חשיבות כל אחד מהם עולה. לצ'ונבוק, שנחלשה מעט בפגרה והחליפה את כל הזרים, יהיה אתגר לא טריוויאלי לשמור על האליפות גם הפעם. אולסן וסיאול מחכות לה בפינה, והקוריאנים מקווים לעונה תחרותית בצמרת. אם כך יהיה, הרווח הוא של כולנו.
מוראיס לצד מוריניו. מסוגל לספק את הסחורה? (Gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?