סקולס בראיון מיוחד לספורט1: “מאכזב ומעציב לראות את יונייטד”

play
פול סקולס | Alex Livesey/Getty Images
ההחלטה לחזור מפרישה והשחקן שהכי שנא לשחק מולו: סקולס בראיון 22:44

קשר העבר האגדי של השדים האדומים: "זוכר את המשחק מול חיפה. מעולם לא חשבתי שאני שחקן גדול, חבל שרונאלדיניו וזידאן לא הגיעו אלינו". וגם: הסוד של פרגוסון, ההחלטה לחזור מפרישה והשחקן שהכי שנא לשחק מולו

אם תשאלו את אוהדי מנצ’סטר יונייטד על פול סקולס, הם בוודאי יגידו לכם שמדובר באגדה חיה ושחקן שהיה מהטובים בעולם בתקופתו. קשר העבר האגדי, ששיחק לאורך כל הקריירה רק במדי השדים האדומים, העניק ראיון מיוחד לשליח ספורט1 לאנגליה, ניב דברת, בו דיבר על הכל – מצבה של קבוצת חייו בימים אלו, הייחוד של אלכס פרוגוסון, ההחלטה לחזור מפרישה, הקבוצה שהכי אתגרה אותו לאורך שנותיו בפרמיירליג, הכדורגלן שהעריץ בילדות, השחקן שהבין אותו הכי טוב והשחקן שהכי שנא לשחק מולו. כמו כן, סקולסי בחר מי גדול יותר לדעתו מבין שני ישראלים שכיכבו בליגה אנגלית – אייל ברקוביץ’ או יוסי בניון. צפו בראיון.

האם אולה גונאר סולשיאר מקבל את תמיכה הנכונה ועד כמה מנצ’סטר יונייטד רחוקה מקריאת תיגר אמיתית על ליברפול ומנצ’סטר סיטי?

“קודם כל, אני חושב שזה ברור שהוא לא מקבל את התמיכה שדרושה לו. אם נחוזר לעונה שעברה, לקראת סופה, הם ניצחו במשחקים רבים ושיחקו כדורגל טוב מאוד. הייתה תחושה שהוא זקוק לתמיכה בשוק ההעברות כדי להביא את השחקנים שהוא רוצה, כאלה שהיו אצלו בעדיפות ראשונה. אני חושב שהיה ברור שבחלון ההעברות האחרון כל זה לא קרה וזה חבל. היכולת של הקבוצה בתחילת העונה לא מספיק טובה עד כה וגם זה ברור. בכל הקשור לליברפול וסיטי, שתיהן פתחו את העונה בצורה די מגומגמת, במיוחד אחרי התוצאות שהן רשמו. סיטי הפסידה 5:2 ללסטר ולליברפול היה משחק מוזר נגד אסטון וילה, אבל עדיין נראה שיונייטד רחוקה מאוד משם. כמו שאמרתי, לפי הרכש שהיא הביאה, לא נראה שהיא תסגור את הפער בקרוב”.

“ההתחלה היא התקופה הכי חשובה בכל העונה כולה”, המשיך סקולסי. “אם אתה רוצה להתמודד בצמרת נגד ליברפול וסיטי, אתה לא יכול לאבד הרבה נקודות בתחילת העונה, כשהלחץ גבוה מאוד, ומנצ’סטר יונייטד איבדה כבר שש נקודות אחרי שלושה משחקים. כנראה גם הגיע לה להפסיד נגד ברייטון, היה לה מזל במשחק ההוא. עכשיו היא צריכה לצאת מהבור. ראינו קבוצות שמתחילות רצפים טובים אחרי חג המולד, כשיש עליהן פחות לחץ. האם זו יונייטד שיש לנו כרגע? נראה שכן. השחקנים צריכים להתעלות. אי אפשר לחשוב על רכש, על המנג’ר. השחקנים הוכיחו למה הם מסוגלים אחרי הסגר שהיה בעונה שעברה והם צריכים להתחיל ולהראות את זה שוב. אתה לא רוצה שיכירו אותך כקבוצה שלא מסוגלת לנצח במשחקים הכי חשובים, לפני חג המולד, שלא מסוגלת לשחק היטב, אבל אחרי חג המולד, כאשר הלחץ איננו, היא מצליחה להשיג המון תוצאות, המון משחקים טובים, כשזה פחות חשוב. עכשיו זה הזמן החשוב למי שרוצה להתמודד על האליפות”.

ראינו איך שחקני עבר שעובדים היום כפרשנים, כמו פטריס אברה, ריו פרדיננד ורוי קין, כיצד הם מגיבים כשהם רואים את מנצ’סטר יונייטד משחקת ונמצאת בקשיים. מה התחושות שלך כפרשן כשאתה רואה את יונייטד משחקת?

“זה קשה בתקופה הזאת. התחלתי לעבוד כפרשן לפני חמש או שש שנים וזה לא היה מוצלח לכל אורך התקופה. בילינו את מחצית מחיינו במועדון הזה ואנחנו אוהבים אותו. כולנו רשמנו הצלחות במועדון הזה ולראות את מצבו כעת, זה מאכזב אותנו וכמובן שמעציב אותנו. כולנו חושבים שאנחנו צודקים ויודעים איך לשפר את המצב, אבל זה תלוי במנג’ר ובשחקנים. הם צריכים להחזיר את המועדון למקומו הראוי”.

פול סקולס בראיון מיוחד עם ניב דברת | צילום מסך

כשחקן ששיחק בעמדה דומה, מה דעתך על מה שאנחנו רואים מפול פוגבה במנצ’סטר יונייטד?

“ציינתי לרעה את פול פעמים רבים, כמו המון פרשנים. אני חושב שיש לו כישרון אדיר אבל לצערי הוא מראה אותו פעם בחמישה משחקים. אי אפשר לדבר רק על פוגבה בתחילת העונה. כל אחד מהשחקנים מתפקד מתחת לרמתו הרגילה. אם נחשוב על ההגנה, החלוצים, שחקני הקישור – הקבוצה כולה לא טובה. כל אחד מהשחקנים צריך לקבל אחריות. כולם מאשימים את פול בגלל האיכויות שיש לו, כולם יודעים וכולם מתוסכלים מאוד בגלל שאנחנו יודעים איזה שחקן הוא יכול להיות. זה נכון שהוא לא מתפקד אבל הוא לא היחיד, יש עוד 12, 13, 14, 15 שחקנים שכרגע מוכיחים שהם לא מספיק אמיצים כדי להילחם ולאתגר את ליברפול וסיטי”.

מאז שסר אלכס פרגוסון עזב את מנצ’סטר יונייטד, היא לא זכתה באליפות. היו לה מנג’רים נהדרים ושחקנים טובים. מדוע לדעתך זה לא התחבר כמו שצריך?

“אולי הציפיות אחרי שסר אלכס עזב משפיעות מאוד. כמו שנאמר, היו לנו כמה מנג’רים מעולים כמו דייויד מויס ולואי ואן חאל. כמה מהמאמנים הכי טוב שיש, במיוחד ואן חאל עם מוניטין נהדר. היה גם את מוריניו שהוא אולי המאמן הטוב ביותר שהגיע. נראה שלכולם הייתה בעיה מאחורי הקלעים בהבאת השחקנים שהם רוצים. חושב שלוואן חאל הייתה בעיה. אני לא יודע יותר מדי על מויס אבל אני יודע שגם ואן חאל וגם מוריניו לא היו מרוצים מההתנהלות מאחורי הקלעים בכל הנוגע לרכש ולשחקנים שהם רצו להביא. נראה היה שהם קיבלו רק את העדיפות השנייה, השלישית או הרביעית וזה פשוט לא מספיק טוב למנצ’סטר יונייטד”.

שיחקת אצל אחד מגדולי המנג’רים בתולדות המשחק, סר אלכס פרגוסון. לאורך השנים ליונייטד תמיד היו טיפוסים מרשימים וחזקים בחדר ההלבשה. מה הייתה נוסחת הקסם של סר אלכס שהפיקה מיונייטד את המיטב במשך זמן רב כל כך?

“הוא ידע לדבר לשחקנים. הוא ידע הכל על כל שחקן שהחתים עוד לפני שהוא חתם. הוא הכיר את האופי שלו, האם הוא יהיה בולט בחדר ההלבשה, האם הוא מתאים למועדון הכדורגל. הוא ידע הכל. הוא הסביר את השיטה שלו כשהוא רק הגיע. איך הוא רוצה לשחק, איזה טיפוסים הוא רוצה, ובכל פעם ששחקן התקרב לסוף הקריירה, הוא נפרד ממנו לשלום ותמיד הביא במקומו לקבוצה טיפוס דומה לו. שחקן באותה רמה ועם אופי באותו סגנון. מישהו שישתלב בחדר ההלבשה כמו שצריך. אין לו ברירה אחרת. אם זה לא קורה, הוא פשוט לא נשאר. פרגוסון המשיך עם זה כל הזמן. ברגע שהוא עזב וגם דייויד גיל עזב, אלו היו אובדנים משמעותיים בזמנו. נראה שתהליך הרכש איבד כיוון כרגע וכולנו מקווים למצוא בעתיד מישהו שישפר אותנו”.

פול סקולס, אלכס פרגוסון | John Peters/Manchester United via Getty Images

מה היה הרגע הגדול שלך באופן אישי תחת סר אלכס שבו אתה מסתכל עליו, מעריץ אותו, אולי אפילו חושש ממנו וחושב לעצמך – “וואו”?

“אני חושב שאין רגע מסוים אחד שבולט. אני חושב שבאופן כללי, כל מה שהוא עשה כמאמן, כאדם ולפעמים כחבר. כאדם שגם נותן לך שטיפה כשצריך, פשוט היה בו הכל. אני חושב שהדבר שהוא עשה הכי טוב היה אסיפות הקבוצה. כמובן שתמיד צריכה להיות לך מוטיבציה לשחק במנצ’סטר יונייטד, שלא תבין לא נכון, אבל לא משנה מה פרגוסון היה אמר, הוא גרם לך להרגיש מוכן לפעולה. כשהאסיפה הייתה נגמרת הרגשת נמרץ, נלהב, מוכן לאתגר ואני חושב שזו התכונה הכי בולטת שלו”.

מה גרם לך להחליט שזה הזמן הנכון לחזור מפרישה? זה הגיע רק ממך? הייתה בקשה מפרגוסון? או שהמועדון שלח מסר ברור – “זה הזמן לחזור”?

“חזרתי כי נחתי מספיק זמן. בפרישה הראשונה הרגשתי לא טוב. הרגליים, הרגשתי זקן והייתי זקן. גיל 35-36 בכדורגל זה זקן. התחלתי להתאמן שוב עם המילואים של המועדון והרגשתי מצוין. הלכתי לפגוש את פרגוסון, הקבוצה הייתה במצב לא טוב בזמנו והסכמנו שזה הדבר הנכון לעשות”.

כשהגעת לחנות הנעליים, כדי לקבל את הנעליים הידועות למשחק החזרה של מהפרישה, מה הייתה התגובה שלהם בחנות?

“הם לא ידעו האמת. אני חושב שהם חשבו שאני קונה נעליים לבן שלי, למען האמת, אפילו לא מדדתי אותן. לא אמרתי כלום, אני חושב שרק אמרתי להם שאני קונה נעליים לבן שלי. הוא היה באותה מידה כמוני, עכשיו הוא קצת יותר גדול. וזהו זה, לא הבנתי בזמנו שאני קונה את הסוג הזול. ג’וני אוואנס הזכיר לי את זה ברגע שהתחלנו לשחק, אבל כן, אלו היו ימים מרגשים. אני שמח שעשיתי את זה, קצת חששתי בזמנו אבל בסופו של דבר, כשאני מסתכל לאחור, אני שמח שעשיתי את זה”.

פול סקולס | צילום מסך

אתה כמובן חלק ממחזור 92′ הידוע. האם אתה רואה תרחיש דומה בימינו של קבוצת שחקנים מסיימת ביחד את האקדמיה ומשפיעה בצורה כל כך חזקה וחיובית על מועדון?

“אני מקווה שכן. נהנינו מאוד ביחד. למזלנו היה לנו מנג’ר שהאמין בנו, הוא האמין בשחקנים צעירים. הוא הרגיש שאנחנו מסוגלים לזה והתפקיד שלנו היה להוכיח. הוא נפטר מכוכבים ברמה עולמית כדי לפנות לנו מקום. האם זה יקרה שוב? אני מקווה שכן. אני חושב שזה נעשה קשה יותר ויותר כי כל כך הרבה שחקנים זרים מגיעים לכדורגל, צעירים זרים מגיעים לכדורגל, מועדונים מחתימים ילדים מכל עבר בגיל 15-16. אז זה יהיה קשה. נראה שלמועדונים כבר אין סבלנות לגדל חבורת שחקנים צעירים כמונו כי הם חייבים להצליח במיידית. תראה את מנצ’סטר יונייטד היום, היא נואשת להצלחה מיידית. האם היא יכולה להרשות לעצמה לחכות לחמישה, שישה שחקנים חדשים? כנראה שלא. בזמנו היא הייתה יכולה כי היא כבר נחלה הצלחות. אני מקווה שכן. אני מקווה שמישהו יהיה סבלני מספיק כדי לעשות את זה בקרוב”.

כולם זוכרים את גמר ליגת האלופות הידוע משנת 1999, אבל לא רבים זוכרים את חצי הגמר ואת הכרטיס הצהוב שספגת, שמנע ממך לשחק בגמר. עד כמה הגמר ב-2008 היווה סגירת מעגל עבורך?

“אני לא חושב שזו הייתה סגירת מעגל אבל היה נחמד לשחק בו. ברור שההיעדרות מגמר 99′ הייתה מאכזבת מאוד עבורי ועבור רוי קין, אבל זו הייתה אשמתנו. טוב, במקרה שלי זו הייתה אשמתי. אני לא יכול לדבר בשמו של רוי. תיקלתי את דשאן, חשבתי שזה לא היה תיקול חמור כל כך. הוא עשה קצת הצגה, הוסיף איזו צרחה. כמובן שזה עזר לשופט להחליט והיה קשה לעכל את זה, אבל זה היה אשמתי. לגבי סגירת המעגל, לא הייתי קורא לזה ככה ב-2008 כי רציתי להמשיך ולזכות בעוד גביעי ליגת האלופות. לא הצלחנו לעשות את זה כי פגשנו את ברצלונה, אבל היה נחמד לחזור ולשחק בגמר, חיכינו זמן רב לעשות את זה ולזכות, אבל נהניתי מזה מאוד”.

במהלך תקופתך במנצ’סטר יונייטד היו כמה מועדונים שניסו ולפעמים גם הצליחו להוות עבורכם אתגר. למשל, “הבלתי מנוצחים” של ארסנל ב-2004, מוריניו וצ’לסי וגם ליברפול שתמיד הייתה ברקע עם היריבות המפורסמת. מבין כל המועדונים האלה, מי הכי אתגר אתכם ומדוע?

“כולם היו מאתגרים. לא הייתי אומר את זה על ליברפול, מלבד איזו עונה אחת, אני מניח. זה קשור יותר ליריבות ההיסטורית בין המועדונים ופחות להתמודדות על האליפות. אני חושב שארסנל וצ’לסי היו הכי קשות. לארסנל היו קבוצות נפלאות, פשוט נפלאות. היו לה קבוצות שהיה קשה לשחק נגדן. הן ידעו לעשות הכל, די בדומה לנו – הם שיחקו בצורה אגרסיבית, כדורגל יפה, הבקיעו שערים וזה היה קשה, אבל תמיד הצלחנו לחזור ולהיאבק בהן ולזכות שוב באליפויות. תמיד הצלחנו לעשות את זה. לגבי צ’לסי ומוריניו, הגיע מנג’ר מדהים לפרמיירליג עם המון ביטחון עצמי. הוא בנה קבוצה טובה מאוד ואני חושב שבשלב מסוים, עברנו שנתיים או שלוש בלי לזכות באליפויות. אלו האתגרים שאתה צריך, הם מדרבנים אותך וגורמים לך לחזור חזק יותר בכל עונה. זו הסיבה שאנחנו מאוכזבים כל כך ממנצ’סטר יונייטד ופתיחת העונה שלה, כי סיטי וליברפול הציבו רף ואתה חייב לחזור מוכן כבר למשחק הראשון. צריך להתחיל לנצח במשחקים כדי להתקרב אליהן ולכן זה מאכזב מאוד עכשיו. אנחנו תמיד היינו נחושים בעונה שאחרי אובדן אליפות. היינו מוכנים לקרב. אתה חייב להיות מוכן לקרב כי אתה יודע שאם אתה מפסיד משחקים בפתיחת העונה אתה כבר נמצא בעמדת נחיתות”.

ז’וזה מוריניו | Justin Setterfield/Getty Images

מכל הקבוצות השונות שחווית בזמנך במנצ’סטר יונייטד, באיזו קבוצה הכי נהנית לשחק?

“הקבוצה של 99′. כל קבוצה ששיחקתי בה הייתה מלהיבה וטובה. אבל אני חושב על שחקני ההתקפה שהיו לנו במנצ’סטר יונייטד והקבוצה של 99′ ידעה להבקיע שערים. אהבנו מאוד לשחק התקפי. היו לנו שחקני התקפה חזקים. שחקני כנף כמו גיגס, בלומקוויסט, בקהאם. כל כך הרבה שחקנים שידעו להבקיע. היה נהדר לשחק בקבוצה הזאת. אבל אם אתה חושב על ההתקפה של רוני, רונאלדו וטבס, אני מניח שיהיו אנשים שיבחרו בקבוצה הזו כמועדפת עליהם, אבל מבחינתי זו הקבוצה של 1999”

פרשת בגיל צעיר יחסית מנבחרת אנגליה. במבט לאחור על הקריירה שלך בנבחרת, יש לך חרטות לגבי ההישגים שלך עם הנבחרת הלאומית? אולי התפקיד שבו הציבו אותך המנג’רים במדי הנבחרת, שהיה שונה ממה ששיחקת במנצ’סטר יונייטד, דבר שאולי תרם לעובדה שלא הצלחת להפיק את המרב מהיכולת שלך במדי הנבחרת?

“לא. חרטות? כמובן שהייתי רוצה להצליח יותר עם נבחרת אנגליה, ואני בטוח שיש עוד רבים כמוני. דיברו רבות על כך ששיחקתי בצד שמאל בנבחרת, אבל זה מעולם לא הייתה הבעיה. פשוט לא נהניתי שם כפי שנהניתי במנצ’סטר יונייטד. אני יודע ששיחקתי במרכז במגרש ביונייטד, אבל היו מקרים בהם המנג’ר הציב בצד שמאל, במיוחד כשגיגס סבל מבעיות בשריר הירך והצלחתי שם. הבקעתי כמה שערים. לאנגליה היו כמה קשרים טובים מאוד במרכז המגרש. אם נחשוב על ג’רארד ולמפארד, אתה צריך למצוא דרך לשלב את השחקנים הכי טובים בנבחרת וככה הם רצו לעשות את זה. האם זה התאים לי? כמובן שלא, אבל זו לא הסיבה שלא הצלחתי. השתניתי כשחקן. לקח לי קצת זמן לעבור מקשר התקפי לקישור האחורי. זה תהליך שקרה במנצ’סטר יונייטד באופן טבעי, ברגע שהגעת לגיל מסוים, אבל זה לא ממש הצליח בנבחרת אנגליה”.

בילדותך, מי היה הכדורגלן שתמיד הערצת ומי האדם שבאמת תמך בך לאורך הקריירה ועזר לך להפוך לשחקן ברמה שהיית?

“השחקן שהערצתי היה בריאן רובסון. אהבתי אותו בילדותי ואפילו זכיתי להתאמן ולשחק לצידו במנצ’סטר יונייטד. אני חושב שמדובר בשילוב של כמה אנשים – המנג’ר שלך תמיד היה האיש, צוות האימון, במיוחד בגיל צעיר, 16 עד 18. אריק האריסון, המאמן הנודע והנפלא, הוא לימד אותנו להיות שחקני מנצ’סטר יונייטד. וכל התמיכה הלווית לזה – עוזרי המנג’ר, המאמנים, כל מי שמסביב. מאמני כושר, הם אלה שמנחים אותך ומדברים איתך. אתה כנראה מדבר איתם יותר מאשר עם המנג’ר. מישהו כמו בריאן קיד היה נהדר עבורי כשחקן צעיר. ג’ימי ראיין, סטיב מקלארן. וולטר סמית’ בקופה מסוימת. קרלוס קיירוש. היו כל כך הרבה עוזרי מנג’ר שאתה לומד מהם והם מכירים אותך ומנחים אותך לאורך הקריירה שלך”.

פול סקולס, בריאן רובסון | Matthew Peters/Manchester United via Getty Images

מה לדעתך הייתה התכונה החשובה ביותר שלך שעזרה לך להפוך לשחקן הטוב שהיית?

“אני לא יודע. קשה להגיד. אני מניח שפשוט לא נסחפתי יותר מדי עם ההצלחה. אני חושב שברגע שזה קורה לך, אתה עלול לאבד את הרעב והרצון לזכות בתארים. גם בגיל 35 לא חשבתי שאני שחקן אדיר. מעולם לא חשבתי שאני טוב מדי יום. ככה חינכו אותי. מדי יום הייתי צריך להוכיח את עצמי למנג’ר, לצוות, לשחקנים לידי. ככה זה היה ואני חושב שזה מה שעזר לי”.

מה לדעתך התכונה הכי חשובה לכדורגלן צעיר כיום כדי להצליח?

“פשוט לחיות בשביל לשחק כדורגל. ברור שיש לך חיי משפחה אבל שום דבר לא חשוב יותר מהעבודה שלך. אם יש לך מזל, אתה תשחק מגיל 18 עד 35. 17 שנים מחייך. אתה חייב להקדיש לזה את הכל. אתה לא יכול לדברים מחוץ למגרש. כמובן שיהיו דברים שישפיעו על חיי המשפחה שלך, ברור שזה יקרה, אבל כל עוד אתה מוכן להתאמן מדי יום הכי טוב שאפשר, לא רק במשחקים, אז אני בטוח שאם אתה משחק בקבוצה מצליחה, זה ישרת אותך בצורה הכי טובה”.

מכל השחקנים הנפלאים ששיחקת איתם, מי השחקן המיוחד שהיה לך חיבור איתו, שהבנת שהוא מבין אותך ומכיר אותך על המגרש באופן מושלם?

“יש כמה כאלה. שיחקתי בהמון קבוצות נהדרות. ראיין גיגס הוא תמיד השם הבולט בעיניי. איזה שחקן הוא היה. הוא ידע לעשות פשוט הכל. הוא ידע לעבור שחקנים, להבקיע שערים, לבשל שערים, הוא היה כל כך מהיר באגף שמאל. בשלהי הקריירה שלו הוא עבר למרכז והיה לא פחות טוב. תמיד היה לי חיבור טוב לשחקני ההתקפה. עם רוד ואן ניסטלרוי הרגשתי שאני יודע בדיוק מה הוא רוצה ואהבתי את החיבור בינינו. גם עם דווייט יורק וטדי שרינגהאם הרגשתי כך. תמיד הרגשתי שבעמדה שלי אני צריך לשתף פעולה עם מספר 10, והכרתי אותם בצורה מושלמת והם הכירו אותי. אני חושב שמערכות יחסים בתוך הקבוצה הן דבר חשוב מאוד בימינו, או היו חשובות בצעירותי. היום יש תחושה שזה קצת יותר אינדיבידואלי. בצעירותי, במיוחד בקבוצה שלנו, היו מערכות יחסים בכל עמדה במגרש. תחשוב על גארי נוויל ובקהאם בימין, דניס אירווין וגיגס בשמאל, שני בלמים – ברוס ופאליסטר, וידיץ’ ופרדיננד – במרכז, אני ורוי קין או ניקי באט או מייקל קאריק, ושני חלוצים. תמיד היו שותפויות מצוינות ונראה שזה קצת נעלם מהמשחק”.

פול סקולס, ראיין גיגס | John Peters/Manchester United via Getty Images

ומי היה השחקן שתמיד שנאת לשחק מולו?

“אני מניח שמול פטריק ויירה. אתה יודע מה? אני לא באמת שנאתי לשחק נגד אף אחד. זה לא באמת היה משנה. תמיד התרכזתי במה שאני יכול לעשות עם הכדור ולמסור אותו. מעולם לא הייתי צריך לגבור על שחקן, לא הייתי צריך להיות פיזי נגד מישהו. כמובן שהייתי צריך לתקל, אבל מעולם לא חששתי מאיש. אבל אני מנוח שמול ויירה היה הכי קשה. הוא היה שחקן פנטסטי, ידע לעשות הכל, היה פיזי, גדול, גבוה, עם רגליים ארוכות. הוא יודע גם איך לשחק, אז לכן אני בוחר בו”.

במהלך הקריירה שלך, לו יכולת לבחור בשחקן אחד שאתה מתחרט שלא שיחקת לצדו במנצ’סטר יונייטד, מי זה היה?

“יש המון שחקנים גדולים. אולי זינדין זידאן. אני חושב שמי שהיה הכי קרוב לזה היה רונאלדיניו, הוא כמעט הגיע ליונייטד. זה כנראה כי קרוב שאפשר להגיע מבחינת לשחק עם כוכב עולמי. הייתי שמח לשחק איתו”.

לא היית חלק מהסגל של נבחרת אנגליה שהגיע לישראל ב-2007, האם אי פעם ביקרת בישראל או האם תשקול לבקר בארצנו היפה ברגע שיהיה ניתן לעשות זאת בבטחה?

“כן, כמובן שכן. אני חושב ששיחקתי נגד מכבי חיפה, אבל זה היה בקפריסין. אני זוכר את המשחק הזה, העלינו שחקנים צעירים בהרכב, כי כבר העפלנו לשלב הבא אחרי שלב הבתים. אני זוכר שמאדס טים שיחק והחמיץ ממצב טוב. לא הייתי מעולם בישראל ואני אשמח לבוא”.

פטריק ויירה גולש לעבר פול סקולס | Mike Egerton/EMPICS via Getty Images)

שיחקת נגד מספר שחקנים ישראלים לאורך הקריירה, שניים מהטובים ביותר פגשת במרכז השדה, אייל ברקוביץ’ ויוסי בניון. לו יכולת לבחור אחד, מי היה הטוב ביותר?

“ברקוביץ’. שחקן טוב, כדורגלן טוב מאוד. היו לו הרבה יכולות. הוא ידע לעבור שחקנים, לכדרר, להבקיע ולבשל שערים. הוא היה טוב מאוד. גם בניון היה שחקן טוב, אני מניח שהוא קצת שונה, אבל גם ידע להבקיע שערים והוא שיחק בכמה מועדונים גדולים. הוא שיחק בליברפול וגם בצ’לסי. שניהם שחקן טובים מאוד”.

פול סקולס מתקל את יוסי בניון | Matthew Peters/Manchester United via Getty Images

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי