ההחלטה להחתים את ג'ק גריליש התבשלה אצל פפ גווארדיולה עוד בנובמבר. מנצ'סטר סיטי התחלה את העונה שעברה באופן לא משכנע בלשון המעטה, והמאמן הקטלוני הגיע למסקנה כי קיים צורך לשדרג את הסגל מבחינה יצירתית. עם כל הכבוד לחלום להתאחד עם ליאו מסי, הוא לא היה מציאותי מלכתחילה, והמועדון התמקד ביעדים ריאליים. גריליש סומן כשחקן בר השגה, על אף שחתם על חוזה ארוך טווח חדש באסטון וילה. לא היה לו סעיף שחרור רשמי, אולם בהסכם ג'נטלמני נקבע כי יעמוד על 100 מיליון ליש"ט לפחות. חודשים ספורים קודם לכן דחתה וילה על הסף את ההצעה למכור את הכוכב למנצ'סטר יונייטד תמורת 70 מיליון, והמחיר האמיר כאשר הקשר חתם עד 2025. מעטים יכולים להוציא סכומים כאלה על שחקן בודד בעידן קורונה, אך מבחינה סיטי כסף לא מהווה בעיה.
בסופו של דבר, זכו התכולים באליפות בקלות יחסית, וגם העפילו לראשונה בתולדותיהם לגמר ליגת האלופות, אבל גם עונה מוצלחת יחסית לא שינתה את ההפנמה כי דרוש רענון. ואולי הצורך בחלוץ טהור דחוף הרבה יותר, כי הרי אחרי עזיבתו של קון אגוארו שכמעט ולא שיחק גם כך נותר בסגל רק גבריאל ז'סוס בחוד, אך מבצע החתמתו של הארי קיין עלול להיות מורכב במיוחד. יו"ר טוטנהאם דניאל לוי נחוש לא למכור את הקפטן, בוודאי לא ליריבה ישירה, והסאגה הזו עשויה ללוות אותנו עד סוף אוגוסט. לעומת זאת, אסטון וילה לא הערימה קשיים מיוחדים. היא היתה רוצה להשאיר את האליל שגדל באקדמיה, אבל ממש לא רצתה פרידה מכוערת – וגם מבינה כי הכסף יסייע לה לבנות סגל איכותי ועמוק יותר.
למעשה, דווקא ההחלטה של גריליש היתה קשה הרבה יותר. כאוהד אסטון וילה מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא היה גאה להיות חלק מהפרוייקט השאפתני שנבנה בהדרגה וביסודיות. הירידה הכואבת והמוצדקת לליגת המשנה, שהתרחשה בתחילת הקריירה שלו ב-2016, פעלה לטובתו. הרחק מאור הזרקורים של התקשורת, הוא הפך לגיבור האולטימטיבי של האוהדים בברמינגהאם. הוא הצעיד את הקבוצה לעליה בחלוף שלוש שנים, סייע להשאיר אותה בפרמיירליג כנגד כל הסיכויים ב-2020, וסחף אותה לחלק העליון של הטבלה בעונה שעברה. על הדרך, הוא שבה לבבות בסגנונו האטרקטיבי, וכמעט כל אנגליה דרשה מגארת' סאותגייט לתת לו הרבה יותר דקות משחק ביורו. גריליש הוא באמת שחקן שמוכר כרטיסים. אנשים באים לאצטדיון כדי לראות כוכבים כמוהו.
וזו הסיבה המרכזית בגללה הסכימה מנצ'סטר סיטי לשלם תמורתו שיא מועדון, וגם להכתיר אותו כשחקן האנגלי היקר בהיסטוריה. מבחינת העובדות היבשות, ברור כי תרומתו המקצועית של גריליש לא מצדיקה הוצאה מסוג זה. התפוקה שלו מבחינת שערים ובישולים לא תהיה גבוהה משמעותית מזו של ברנרדו סילבה, אשר מיועד כעת להימכר ולפנות את מקומו בסגל. עם פיל פודן וראחים סטרלינג, סיטי לא ממש זקוקה לחיזוק באגף השמאלי בו תופקד גריליש בדרך כלל באסטון וילה, והיא רכשה רק לפני שנה את פראן טורס כתוספת כוח לריאד מחרז שהצטיין בליגת האלופות בעונה שעברה. כאמור, עמדת החלוץ בעייתית הרבה יותר. אלא שגריליש בכל זאת עשוי להביא למפנה מהותי, בזכות הגישה שלו וההילה סביבו. הוא אולי שיחק עד גיל 25 בקבוצה צנועה, עדיין לא התנסה בליגת האלופות, וטרם תפס מקום קבוע בהרכב הנבחרת, אבל אין בבמלכה שחקן שמייצר התלהבות גדולה יותר.
גם שחקני סיטי מתרגשים. קווין דה בריינה, עד עכשיו השחקן היקר בתולדות המועדון, דחף בכל כוחו לצירופו של גריליש, ניהל על כך שיחות עם גווארדיולה, ואף הדליף ככל הנראה את תוכנן לתקשורת – כי קשה יותר להאמין שהמאמן עשה זאת. הפליימייקר הבלגי התרשם במיוחד מגריליש כאשר שיחק מולו בנבחרת, והשתוקק לשתף איתו פעולה. הציוות הזה אכן מבטיח רבות – המוסר הטוב ביותר בליגה עם המכדרר הטוב ביותר. גריליש לא רק ישמח לקבל את הכדורי הגאוניים של דה בריינה, אלא יפנה עבורו הרבה יותר מרחב פעולה. בשנתיים האחרונות בפרמיירליג, הוא השחקן שספג הכי הרבה עבירות, ובפער ניכר. היריבים מתמקדים בו, ולסובבים אותו קל יותר לבוא לידי ביטוי. אם זה היה המצב באסטון וילה, תארו לעצמכם איזה אפקט עשוי להיות לזה בסיטי.
לפי ההערכות של העיתונאים שמסקרים את המועדון, גווארדיולה מייעד לגריליש תפקיד במרכז המגרש, ולא באגף. הוא אמור להיכנס למשבצת של אילקאי גונדואן, שהפגין יכולות כיבוש מרשימות בעונה שעברה ותורם המון למשחק הקבוצתי, אך עדיין הרבה פחות ראוותני מגריליש. במידה וקיין לא יוחתם בסופו של דבר, עשוי דה בריינה להשתלב לא פעם בעמדת תשע מדומה בה נוסה בעונה שעברה, ואז הבמה המרכזית תהיה של הרכש החדש. עם זאת, יש החוששים כי ההנחיות הטקטיות המרובות של פפ עלולות להשפיע לרעה על גריליש, שנהנה מחופש פעולה מוחלט אצל דין סמית באסטון וילה.
באופן כללי, זה האתגר הכי גדול של גריליש – לשמור על החופש, לא לשנות את אופיו כאשר יידרש להסתגל לשיטת משחק חדשה עבורו, ולא לקרוס תחת עומס הציפיות שיביא איתו תג המחיר המפלצתי. כל ההצלחה שלו עד כה התבססה על היעדר לחץ. הוא היה נער הזהב המקומי, וכל מה שעשה התקבל בתשואות. משחקים חלשים נחמקו מהתודעה, הטעויות נסלחו, איבודי כדור התקבלו ברוח טובה – כי חייבים להעז, לא? כולם התמקדו רק בביצועים המרהיבים. בקבוצתו החדשה, המצב יהיה שונה בתכלית. האהבה הציבורית הרחבה עלולה להיעלם אחרי שהפך לשחקן של 100 מיליון ליש"ט, וכל צעד שלו ייבחן בקפידה.
אם ייבהל, אם יירתע, אם יתחיל לחשוב יותר מדי, אם ירסן את עצמו, אם יעז פחות, עתידו של גריליש במנצ'סטר סיטי לא יהיה מזהיר כלל. רק אם יישאר גריליש של אסטון וילה גם במועדון העשיר באנגליה, הוא יוכל למצות את הפוטנציאל ולהצדיק, לפחות חלקית, את ההון שהושקע בו.
מה דעתך על הכתבה?