הפרמייר-ליג, לה ליגה, הסרייה A והליג אן הצרפתית מכילות 20 קבוצות, בעוד הבונדסליגה מכילה 18. בעידן בו חוסר השוויון הכלכלי והמקצועי בכדורגל גדול מאי פעם והוא רק הולך ומתרחב, ראוי לשקול בחיוב את צמצום מספר הקבוצות ל-18 קבוצות כמו בגרמניה.
הדיבור הזה לא חדש, אבל לאור פתיחת עונת 2017/18 אין מנוס מלהעלותו שוב. שני צידוקים מרכזיים יש לצמצום מספר הקבוצות – הקטנת העומס הפיזי העצום שמוטל על שחקני הכדורגל בימינו והתרחבות הפערים. הליגה שהכי קרובה לבצע את הרפורמה היא הסרייה A.
בליגה האיטלקית כבר מספר שנים יש קולות שקוראים לצמצום מספר הקבוצות מ-20 ל-18. מי שמנסה להוביל את המהלך כבר מעל שנתיים הוא נשיא לאציו קלאודיו לוטיטו, שטוען שחבל על הזמן ועל הליגה שיש בה קבוצות כמו קארפי ופרוזינונה. מאז יותר ויותר פרשנים ואוהדים מסכימים שלטובתה המקצועית של הסרייה A, ראוי לחזור ל-18 קבוצות. בעונה שעברה זו הייתה פסקארה העלובה שהתבזתה עם 18 נקודות וירדה מיד אחרי שעלתה, והעונה אמנם חלפו שישה מחזורים בלבד, אבל שתי העולות החדשות ורונה (2 נק') ובנבנטו (0) נועלות את הטבלה עם הפרש שערים משותף של 2 שערי זכות ו-30 שערי חובה!
בשנות ה-90, כשהליגה האיטלקית נחשבה לטובה בעולם, היו בה 18 קבוצות (עד 2004/5 כשגדלה ל-20). בימים בהם נאפולי, אינטר, מילאן, רומא ולאציו רוצות כמו יובה לכוון גבוה ולהיות שוב תחרותיות ברמות הגבוהות של אירופה, אפשר ורצוי לוותר על שתי קבוצות.
נאפולי חוגגת. אפשר ורצוי לוותר על שתי קבוצות בארץ המגף (AFP)
בשאר הליגות אין קולות כאלה. בליגה הצרפתית הייתה הצעה של מנהלת הליגה לצמצם ל-18 קבוצות כבר לפני ארבע שנים, סקרי אינטרנט שנעשו בנושא הצביעו על דעת קהל חצויה בנושא, ובכל מקרה השינוי היחיד שהוכנס בשנים האחרונות היה הקטנת מספר היורדות מ-3 ל-2 וחצי (מקום 18 הולך לפלייאוף מול יריבה מליגת המשנה), אבל עניין הירידה ל-18 קבוצות ירד מהפרק, גם בשל הסכם בין מי שבאמת שולט בליגה הזו – הקטארים שמחזיקים בפ.ס.ז' – לבין הקטנות שרוצות כמובן שיותר קבוצות יזכו לפגוש אותה.
בלה ליגה שקבוצותיה מצליחות באירופה בשנים האחרונות (כולל ארבע זכיות רצופות בליגת האלופות) לא מדברים על שינוי וגם בפרמייר-ליג הנושא הזה עוד לא עלה לדיון רציני, אבל ראוי שיעלה. חסידי הפרמייר-ליג אוהבים בצדק להזכיר את החלוקה השוויונית יחסית של כספי זכויות השידור כדרך לצמצם פערים, אבל שיהיה לכם ברור – זו אשליה.
מנצ'סטר יונייטד דיווחה רק לפני כמה ימים על הכנסות שיא של 581 מיליון פאונד ב-2016/7, עונה בה כזכור היא אפילו לא השתתפה בליגת האלופות (אך זכתה בליגה האירופית ובגביע הליגה), גם מנצ'סטר סיטי עם הכספים של אבו דאבי והתעלולים הכלכליים השונים ממשיכה כל קיץ להוציא עוד כמה מאות מיליונים לחיזוק הקבוצה ומכאן שאי אפשר להתעלם מהבדלי הרמות בפרמייר-ליג בין הגדולות לקטנות.
סיטי. משקיעה מאות מיליוני ליש"ט מדי קיץ (AFP)
הקטנת הליגה בממלכה הייתה תורמת להעלאת הרמה וגם בהחלט עשויה הייתה לסייע לקבוצות האנגליות שמשתתפות במפעלים האירופים. הבעיה היא שהפרמייר-ליג היא כעת מפלצת כלכלית שיושבת על חוזה שידור חלומי שמכניס לה במצטבר (זכויות באנגליה ובחו"ל) מעל שמונה מיליארד פאונד לשלוש עונות.
אוהד כדורגל אמור לרצות כמה שיותר תחרותיות ומשחקים מעניינים, ולהימנע כמה שאפשר מתוצאות חד צדדיות שאנחנו רואים יותר ויותר בימינו. אולי ייקח זמן עד שיוקטנו הליגות הגדולות ואולי זה בכלל לא יקרה, אבל לטעמי לטובת המשחק זה צריך לקרות.
מה דעתך על הכתבה?