"פראנס פוטבול" פרסם היום (שלישי) ראיון נרחב עם כוכב יובנטוס פאולו דיבאלה, שנכנס לאחרונה לרשימת 30 המועמדים לזכות ב"כדור הזהב". בין בין הנושאים הרבים עליהם דיבר, התייחס הארגנטינאי הצעיר לבאינקונרי, לנבחרתו, לליאו מסי, ליכולת האישית שלו ועוד.
ההשוואה למסי: "אין לי בעיה שקוראים לי מסי החדש. משחק ההשוואות הזה תמיד היה קיים בתקשורת, אבל יש לי עוד הרבה לעבור כדי שאוכל להשתוות למסי. יש כאלה שלא אוהבים השוואות כאלה, אבל אותי זה עושה מאושר".
הילדות שלו: "אבא שלי אדולפו שיחק כדורגל חובבים ונודע בכינוי 'אל צ'נצ'ו' (חזיר בסלנג ארגנטיני). הוא היה קשר אחורי מאוד אגרסיבי וחכם. לפני כל משחק היו מזהירים אותו שהוא פותח את המשחק עם צהוב אוטומטי. כשהייתי בן עשר, מישהו תיקל אותי מאחור. אבא שלי השתולל והבנתי למה מכנים אותו כך. אחי מריאנו היה כישרון גדול, אבל לא היה לו את האומץ לגור בבואנוס איירס והמשפחה חסרה שלו. אני האח הכי צעיר משלושת האחים, אבל אף פעם לא הרגשתי שאבא שלי לוחץ עלי. הוא דרש ממני להיות טוב יותר כל יום, אבל לא הלחיץ".
דיבאלה ואביו. "דרש ממני להיות טוב יותר, אבל לא לחץ"
ג'יג'י בופון וההשפעה שלו על הקבוצה: "הוא מתאמן כאילו הוא בן 20 ולא 40. מספיק שאתה נמצא לידו ואתה אומר לעצמך 'אני עומד ליד אגדה'. שנה שעברה היתה לנו עונה גדולה, אבל ההפסד לריאל מחק הכל. אני מתגעגע לדני אלבס, שנה שעברה היה לי שיתוף פעולה טוב איתו. אנחנו מרגישים את חסרונם של פול פוגבה ואלבס".
בתקשורת האנגלית אגב לקחו את דבריו של דיבאלה ופרסמו אותם כאילו השחקן מעוניין לאחד כוחות עם פוגבה במנצ'סטר יונייטד. "הגעגוע מסוגל ליצור שילוב שרבים יכולים רק לחלום עליו באולד טראפורד", נכתב בממלכה.
מותו של אביו בגיל 15: "היה לי קשה. הייתי רגיל שהוא לקח אותי ברכב לקורדובה ואחרי שמת היה לי קשה לקחת אוטובוס לשם. ביקשתי מאינסטיטוטו להשאיל אותי לחצי שנה לקבוצה לידי הבית, אבל האחים שלי הודיעו לי שימלאו את מקומו ויקחו אותי לאימונים".
מהיכן הגיע הכינוי "לה ג'ויה" (היהלום): "אחד העיתונאים בקורדובה העניק לי את הכינוי אחרי השער הראשון שכבשתי בבוגרים. החברים והמשפחה קוראים לי פשוט פאולו. כילד הערצתי את רונאלדינו והייתי עוקב אחריו בברצלונה. עבורי הוא היה כמו דייגו מראדונה של הדור הקודם".
ההתחלה בקבוצה קטנה באיטליה כמו פאלרמו: "כשאתה משחק בקבוצה גדולה בארגנטינה אתה רגיל ללחץ ואין בעיה לעבור לקבוצה גדולה באירופה. אינסטיטוטו היתה קבוצה טובה, אבל קטנה. כשהגיעה ההצעה מפאלרמו חשבתי 'למה לא'. חאבייר פאסטורה שיחק שם והמליץ לי על הקבוצה. רציתי לעבור לריבר פלייט, אבל שכחתי מזה כשהגעתי לאיטליה. שלוש השנים בפאלרמו חישלו אותי, בעיקר בעונה השניה כששיחקנו בסרייה B. זו ליגה מאוד קשה שמחשלת אותך פיזית. אחרי שירדנו ליגה רצו אותי בארגנטינה, אבל ידעתי שאם אחזור לשם כבר לא אחזור לאירופה. ידעתי שלא יהיה לי קל. בעונה הראשונה הבקעתי רק שלושה שערים".
בפאלרמו. השנים שחישלו את דיבאלה (Gettyimages)
על ניימאר: "בעתיד אני רוצה לשחק לצידו של ניימאר. אני חושב שהוא קרוב מאוד לרמה של לאונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו כיום. פעם ביקשו ממני להביע משאלה וביקשתי לזכות ב"כדור הזהב". אני מקווה שיום אחד זה יקרה".
הכישרון שיש לו לעומת עבודה קשה: "אני חושב שיש לי 70 אחוז כישרון ו-30 אחוז עבודה, אבל אני מכיר אנשים שהיו יותר כשרוניים ממני".
המעבר ליובנטוס: "עולם אחר. אתה משחק בשלוש תחרויות שונות וצריך לתת הכל מעצמך. אני שמאלי, אבל רגל ימין נותנת לי איזון ואני איתה כובש שערים. הפיזיותרפיסט של פאלרמו עבד איתי המון על רגל ימין וזה השתלם".
הסטטיסטיקה של מסי ורונאלדו: "הם עשו דברים מדהימים, אבל לכל שחקן צריכים להיות המטרות שלו. אני גם רוצה לכבוש כמוהם במספרים מטורפים, כמו 60 שערים לעונה. עונה בה אני כובש 40 שערים היא כבר הישג מצוין. פתחתי טוב את העונה עם 12 שערים ב-13 משחקים, אבל אני הראשון שאומר שאני צריך להתקדם. גם אם אני מוסר את הכדור המושלם זה מספיק עבורי. נגד מילאן לא כבשתי בניצחון 0:2 בליגה ועדיין בישלתי פעמיים להיגוואין. עזרתי לקבוצה להחזיק את הכדור, לעשות עבירות ולבזבז זמן. לפעמים אני מרוצה יותר מבישולים מאשר משערים".
מסי ורונאלדו. "עושים דברים מדהימים (Gettyimages)
הטענה של אלגרי, שדיבאלה צריך לנהל טוב יותר את האנרגיה במשחק: "לפעמים אנחנו מעייפים את עצמנו עד מוות בגלל שאנחנו משקיעים הרבה מאמץ בהגנה ואז אתה צריך לרוץ 80 מטרים כדי להצטרף להתקפה ומאבד את החדות שלך. זה מה שקרה לנו בהפסד 1:4 בגמר האלופות לריאל מדריד. לפעמים אנחנו משחקים יותר מדי מאחור. במחצית השנייה נגד ריאל הרגשתי חסר אונים".
הבחירה בנבחרת ארגנטינה: "איטליה ופולין רצו שאשחק אצלן, אבל החלום היה לשחק בארגנטינה כי שם נולדתי. הכרתי את הסבא הפולני שלי ובאיטליה יש לי משפחה בנאפולי בטרייסטה, אבל אני לא מכיר אותם".
עם בופון. לעמוד ליד אגדה (Gettyimages)
העלייה למונדיאל: "נמענו מלראות טלוויזיה ולקרוא עיתונים לפני המשחק האחרון נגד אקוואדור בגלל שהם תקפו אותנו והרגשנו בודדים וללא תמיכה. ספגנו שער מוקדם, היינו בפאניקה והסתכלנו לעבר הספסל בייאוש, אבל אז מסי הבקיע שלושער".
העתיד שלו: "אחי מריאנו הוא כיום הסוכן שלי, כי אני יודע שאף אחד מהמשפחה לא יבגוד בי, מה שיכול לקרות עם סוכנים אחרים".
איך הוא אוהב לבלות: "אני לא אוהב ללכת למועדוני לילה. אם תשאל 20 צעירים בגילי, 19 מתוכם יגידו שכן, אבל אני מעדיף ארוחה טובה עם חברים. אני משוגע על שחמט ולגו. יכולים להגיד שאני טיפוס שונה, לא איכפת לי".
דיבאלה. מעדיף מסעדות על מועדונים (מתוך האינסטגרם של השחקן)
מנכ"ל יובנטוס בפה מארוטה שרוצה להשאיר אותו ביובנטוס לכל החיים: "היום בכדורגל המודרני אין הרבה שחקנים שנשארים באותה קבוצה ובמיוחד כשאני רק בן 24, אבל הכל יכול לקרות. לא רוצה להבטיח כלום כי לא הכל תלוי בי".
מה דעתך על הכתבה?