הכי פשוט לומר: "הנה שוב יובנטוס עוברת על החוק". 17 שנה אחרי פרשת הקלצ'ופולי המפורסמת, שוב עומדת הגברת הזקנה למשפט, ושוב צולבים אותה. והיא ללא ספק אשמה, אבל יהיה זה מגוחך להפיל את התיק רק עליה, ומגוחך עוד יותר להעניש אותה במונחים ספורטיביים, כאשר כל העבירות נעשו במישור הפיננסי ולא קשורים למתרחש על המגרש.
ב-2006 הוכח כי ראשי יובנטוס השפיעו על בחירת השופטים והיטו תוצאות של משחקים. הפעם זה ממש לא המצב, כל התוצאות על המגרש כשרות, ואין סיבה אמיתית להפחית נקודות או לפעול בסנקציות דומות. אפשר לטעון, כמובן, כי רמאות בתחום החשבונאות מעניקה לעבריין יתרון לא הוגן על פני מתחרים, אבל איך מודדים את התירון הזה, כיצד מכמתים אותו, וכיצד מוודאים שהמתחרים עצמם לא אשמים בעבירות דומות?
הפרשה החדשה סבוכה מאוד וקשה להבנה – לא רק למתבונן מבחוץ, אלא אפילו לחוקרים. כך, למשל, נסגר התיק שנפתח נגד יובנטוס וקבוצות אחרות בחשד לניפוח ערכם של השחקנים בהעברות, אולם עכשיו הסעיפים האלה מופיעים שוב באישומים, ואף אחד לא ממש מסוגל לענות על השאלה הטריוויאלית – איך לעזאזל מודדים את ערך השוק של שחקן ספציפי?
העסקה המפוקפקת ביותר והמתוקשרת ביותר בהיבט זה היתה כאשר יובנטוס מכרה ב-2020 לברצלונה את מיראלם פיאניץ' וקנתה ממנה במקביל את ארתור הברזילאי. כל אחת מהעסקאות נאמדה ביותר מ-70 מיליון יורו, וכבר ברגע הביצוע הוגדר המהלך כתרגיל חשבונאי שנועד להטיב עם שני המועדונים ולסייע להתם להתמודד עם השכלות מגפת הקורונה. איכשהו, ההכנסות מדווחות בבת אחת, בעוד את ההוצאות פורסים על פני מספר שנים – והנה לכם, לשני המועדונים נוספה הכנסה שמנה שסייעה למנוע דיווח הפסדים בשנה הקשה. האם זה חוקי? אם לא, אזי מובן שגם ברצלונה צריכה להיענש, אבל היא נמצאת במדינה אחרת ונשפטת לפי כללים אחרים.
גם בתוך איטליה ביצעה יובנטוס המון עסקאות בסכומים שגורים לאדם מהשורה להרים גבה. למשל, הקשר מאנולו פורטאנובה "נשדד" תמורת גרושים מהאקדמיה של לאציו ב-2017, כמעט ולא קיבל הזדמנויות במדי יובנטוס, ואז נמכר ב-2021 לגנואה תמורת 10 מיליון יורו. מאז הוא הפך לשחקן רלוונטי ברוטציה של קבוצתו החדשה שירדה ליגה בעונה שעברה. כמו כן, הקשר סימונה מוראטורה, שגדל באקדמיה של יובנטוס עצמה, נמכר בקיץ 2020 לאטאלנטה תמורת 7 מיליון יורו. לאחר מכן התברר שהמועדון מברגמו לא מתכוון לעשות בו שימוש, הוא הושאל לרג'אנה בליגה השניה, ואז לטונדלה בליגה הפורטוגלית, ולאחרונה לא משחק כלל.
הרשימה הזו עוד ארוכה מאוד, אבל אין צורך לשעמם את הקוראים בפירוטים הרבים. בואו ננסה להתייחס ברצינות לשני המקרים הספציפיים כדי לנסות להבין אם יש כאן עבירה חשבונאית או פלילית. פורטאנובה היה שחקן דומננטי מאוד בנבחרות הצעירות של איטליה, הוגדר כאחד המוכשרים בקרב ילידי שנת 2000, וזכה לשבחים רבים ממאמניו. האם 10 מיליון יורו הם סכום מוגזם עבורו? ואם כן, מדוע הסכימה גנואה לשלם אותו? באשר למוראטורה, הרי שבינואר 2020 רכשה יובנטוס מאטאלנטה את דיאן קולוסבסקי תמורת 35 מיליון יורו. אז פרצה הקורונה, התחזיות הפיננסיות קרסו, ואפשר להניח כי הקשר הצעיר הועבר לברגמו כחלק מהתשלום עבור השבדי, במקום המזומן. למה הוא הוערך ב-7 מיליון דווקא? צריך לשאול גם את אטאלנטה, וזו בוודאי לא אשמת יובנטוס שהקריירה שלו לא הלכה לשום מקום לאחר מכן.
הבעיה הבסיסית ביותר בעולם הכדורגל היא כי אין סמכות כלשהי לקביעת ערך השחקנים. לא בטוח שיכולה להיות סמכות כזו. חקירת ההתאחדות האיטלקית התבססה על הערכים המופיעים באתר transfermarkt, אשר הוקם ומנוהל על ידי אנשים פרטיים. הוא מהווה מסד נתונים נפלא עבור עיתונאים, אבל אין לסכומים המופיעים בו מהימנות מינימלית. ייתכן שהם נכונים, ייתכן שלא. ייתכן שגורמים מסוימים יכולים אף להעביר סכומים כסף נאים לאנשי transfermarkt עצמו על מנת לעדכן את ערכם של שחקנים ספציפיים, וספק רב אם תהיה זו עבירה כלל, כי אף אחד לא מכריח איש להאמין למה שכתוב בו.
ואם מועדון מסוים מצליח לשווק את שחקניו במחירים גבוהים לכאורה, מה הפסול בכך? אם שחטאר דונייצק מכרה את מיכאילו מודריק, מוכשר ככל שיהיה, לצ'לסי תמורת 70 מיליון יורו עם בונוסים שעשויים להגיע ל-100 מיליון, האם היא ביצעה עבירה? במקביל, נמכר קודי גאקפו מאיינדהובן לליברפול תמורת 42 מיליון יורו, על אף שהוא כוכב מוכח הרבה יותר, ולמעשה מדובר בסכום נמוך משמעותית מערכו ב-transfermarkt. האם גם זה נושא לחקירה? ברור שלא. במשא ומתן בין גורמים שונים, בתיווך סוכנים שגוזרים עמלות גבוהות מאוד, עלולות להתקבל תוצאות שונות. כל סוגיית סכומי ההעברה יצאה לחלוטין מכלל שליטה, והרשויות לא מסוגלות לפקח עליו בצורה מינימלית.
זה קורה כי למועדונים באנגליה יש המון כסף, ובעיקר כי חלק מהמועדונים המובילים נמצאים בשליטה של מדינות, או של גורמים פרטיים שלא מחוייבים לדווח לאף אחד. מכיוון שחוקי פייר פליי פיננסי של אופ"א הם בדיחה עלובה שפוגעת במועדונים הקטנים דווקא, בקושי יש פיקוח על הוצאות בכלל. כאשר פריז סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי יכולות לעשות מה שהן רוצות, כאשר צ'לסי יכולה להוציא סכומים דמיוניים הן בעידן רומן אברמוביץ' והן עם הבעלים החדש טוד בולי, כאשר הסיכוי של ריאל מדריד וברצלונה להיענש על אי סדרים כספיים בוטים הוא אפס, מדוע דווקא באיטליה – שם הליגה נמצאת בכל מקרה בנחיתות כלכלית בשנים אלה – נדרשת שקיפות מלאה?
מבחינת יובנטוס, השקיפות הזו מתחייבת כי מניותיה נסחרות בבורסה, וברור שאסור להעביר דיווחים שקריים ולנפח שווי חברה באופן מלאכותי. זה מובן מאליו, אבל האם הענישה צריכה להתמקד בהיבט הספורטיבי, שם קיים חוסר שיוויון בולט בין המועדונים השונים מלכתחילה. ראוי שהעונש על עבירות כלכליות נטו יהיה כלכלי נטו, ולא יקפח את המועדון אל מועדונים אחרים עליהם לא חלים כללי הפיקוח כלל. מעבר לכך, אם ניתן להוכיח ניפוח ערכם של השחקנים – ועל פניו הדבר בלתי אפשרי בהינתן היעדר מקורות מהימנים כלשהם – הרי שגם אלה שהיוו צד שני בעסקאות חייבים להיענש באותה מידה. אם עסקת פיאניץ'-ארתור היתה מושחתת ופגעה בתחרות, אז גם ברצלונה אשמה, ואי אפשר להגדיר רק את יובנטוס כשעיר לעזאזל.
לא במקרה אין בתקנון הליגה כללים ברורים על ענישה בגין עבירות מסוג זה, וההחלטות שמקבלות נראות שרירותיות ואקראיות. התובע ביקש להפחות 9 נקודות, הוועדה החליטה להחמיר ולהפחית 15 נקודות. למה 9? למה 15? האם המטרה היא בסך הכל לוודא כי יובנטוס לא תוכל להעפיל למפעלים האירופים בעונה הקרובה? האם זה הוגן? אחרי הכל, אלה בדיוק המפעלים האירופים של אופ"א מהן ניסתה יובנטוס לברוח באמצעות הקמת סופר ליג. פגיעה בה רק תעודד אותה לנסות לקדם את האג'נדה הזו, עם או בלי הנשיא אנדראה אניילי שנאלץ להתפטר.
צפו בתקציר: יובנטוס סיימה ב-3:3 מלהיב עם אטאלנטה אחרי העונש
יובנטוס תערער על הענישה החמורה, שחקנים יעזבו אותה בינואר?
דרכי קיום החקירה והענישה מייצרות יותר שאלות מתשובות, ובאופן טבעי גורמות לתחושת קיפוח קשה בקרב האוהדים. גם ב-2006 הרגישו ביובנטוס כי נענשו יותר מכולם, למרות שלא היו היחידים שהיו מעורבים בפרשה, אבל אז יש יסוד סביר להניח שעונש ההורדה לליגה השניה היה מוצדק. הפעם, ההתאחדות פועלת ללא שקיפות כדי להעניש על היעדר שקיפות לכאורה, והדבר פוגע לא רק ביובנטוס עצמה. הפרשה המורכבת הזו תפגע בליגה האיטלקית כולה, באמון האוהדים בארץ המגף ובעולם כולו בכדורגל האיטלקי.
מעל הכל, היא מחדדת מאוד את תחושת חוסר הצדק בכדורגל האירופי בכלל. אין אחידות, אין כללים ברורים לכולם, אין אכיפה מסודרת, וכל העסק מתנהל כמו ג'ונגל. אם תופסים באופן כמעט אקראי את יובנטוס והורסים לה עונה ספציפית, זה לא יתקן את המצב העגום אלא יחמיר אותו. זה לא אומר שהגברת הזקנה חפה מפשע – נהפוך הוא. כל הענף חולה מאוד, ונדרשים שינויים הרבה יותר חכמים מאשר הפחתת נקודות שרירותית למועדון אחד.
