ואן לוון, לתשומת ליבך: יחידי הסגולה שלא פתחו עונה וזכו באליפות

מכבי תל אביב אחראית לאחד הקאמבקים המרשימים שהיו בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. הצהובים הצליחו תוך שמונה מחזורים למחוק פיגור של שמונה נקודות ממכבי חיפה, לחלוף על פניה בטבלה וכל עוד לא יקרה דבר בלתי צפוי בדרבי נגד הפועל תל אביב (שבת, 21:00), האלופה תסיים את העונה הסדירה במקום הראשון.

הריצה של מכבי תל אביב הופכת למרשימה אפילו יותר לאור השינוי על הקווים. למרות קמפיין מוצלח באירופה, מיטש גולדהאר החליט לפטר את גאורגיוס דוניס ולמנות במקומו את פטריק ואן לוון, איש מקצוע מוערך במחלקת הנוער של המועדון, אך חסר ניסיון באימון בוגרים. ההימור השתלם באופן מידי – ההולנדי עדיין לא הפסיד ב-14 משחקיו בליגה, רושם עד כה 95 אחוזי הצלחה ובעקבות כך ייתכן מאוד כי ימשיך בתפקיד המאמן גם בעונה הבאה.

חשוב לציין כי תופעה זו נחשבת לנדירה ביותר, גם ללא קשר לחוסר הניסיון של ואן לוון. ב-20 השנים האחרונות היה רק מאמן אחד שזכה באליפות בישראל למרות שלא פתח את העונה – זה היה יוסי מזרחי שמונה במקום אוסבלדו ארדילס בבית"ר ירושלים בעונת 2006/07, אבל אז הקבוצה מהבירה ביצעה את הזעזוע אחרי חמישה מחזורים ולא 11 כמו במכבי תל אביב, ורק הפרש שערים הפריד בינה לבין הפסגה. גם בליגות הגדולות הסיפור דומה – הקבוצות הבכירות בדרך כלל יעניקו למאמן הזדמנות עד סוף העונה ואם המצב הופך לבלתי אפשרי, גם מחליפו יתקשה לתקן זאת תוך זמן קצר. לקראת סיום העונה הסדירה נתמקד ביחידי הסגולה שהגיעו באמצע העונה והצליחו לקחת את האליפות. 

ג'ון שואו – ארסנל (1933/34)
מספר משחקים בתפקיד: 23 (60% הצלחה)
תארים באותה שנה: אליפות אנגליה

ב-6 בינואר ב-1934 התרחשה אחת הטרגדיות הנוראיות בהיסטוריה של ארסנל. הרברט צ'פמן, הידוע כהוגה מערך WM שהשתלט על הכדורגל העולמי לאחר מונדיאל 1930, מת במפתיע בגיל 55 מדלקת ריאות. צ'פמן היה באותם ימים המנג'ר הגדול בתולדות המועדון, 411 משחקים ניהל על הקווים של ארסנל וזכה בשתי האליפויות היחידות של הקבוצה עד אז, ומי שנאלץ להיכנס לנעליים כה גדולות היה ג'ון שואו, שהוקפץ מקבוצת המילואים ומועלם לא אימן קבוצת בוגרים. שואו ירש את הקבוצה מצ'פמן כשארסנל במקום הראשון, אך האדרספילד ודרבי קאונטי היו רחוקות ממנה שתיים ושלוש נקודות בהתאמה והמאבק הוכרע רק במחזורים האחרונים. במהלך העונה ארסנל איבדה שלוש פעמים את הפסגה ואף ירדה למקום השלישי, אך מהמחזור ה-36 ארסנל לא איבדה גובה וזכתה באליפות השלישית בתולדותיה במרחק של שלוש נקודות מהאדרספילד. שואו עזב את התותחנים בתום אותה עונה ושב למועדון אחרי 13 שנות צינון מכדורגל, הפעם בתפקיד עוזר המאמן. 

#OTD in 1922, Joe Shaw played his final league game for the Gunners after 326 appearances: https://t.co/Y83wYOJIQl pic.twitter.com/CPgM2P5gKb

— Arsenal (@Arsenal) March 11, 2016

וויליאם גרבוט – אתלטיק בילבאו (1935/1936)
מספר משחקים בתפקיד: 12 (72% הצלחה)
תארים באותה שנה: אליפות ספרד

בעקבות התפתחותה המוקדמת של הליגה האנגלית, המאמנים המקומיים הפיצו את הבשורה בשאר אירופה ולכן גם זכו לביקוש רב. אחד כזה היה וויליאם גרבוט, שהגיע לגנואה האיטלקית ללא ניסיון, בגיל 29 בלבד, והצליח לזכות איתה בשלוש אליפויות איטליה, תוך כדי שהוא משנה את משטר האימונים ושם דגש על הכושר הגופני. באמצע שנות ה-30 גרבוט חיפש הרפתקה חדשה ובילבאו ראתה הזדמנות להחזיר לעצמה את תואר האליפות אחרי כשנה ומינתה את האנגלי בעל הקבלות ב-15 בינואר 1936 במקום חוסה מריה אולבריה, למרות שזה הותיר את בילבאו בפסגה אחרי 10 משחקים. הפתיחה הייתה רחוקה מהמצופה, הבאסקים הפסידו 4:1 לאוסאסונה וריאל מדריד ניצלה זאת עם עלייה למקום לראשון. בילבאו שבה לפסגה תוך מחזורים ספורים, אך היה ברור לכולם שזהות האלופה תוכרע רק לאחר משחק החוץ באצטדיון צ'מרטין נגד ריאל מדריד במחזור ה-21 והלפני האחרון. בילבאו שהובילה ערב המשחק בנקודה בלבד, נקלעה פעמיים לפיגור, אך חילצה 2:2 יקר ובמחזור הנעילה סגרה מעגל כאשר ניצחה 0:2 את אוסאסונה. גרבוט החליט לעזוב את ספרד בסיום העונה כדי לחתום במילאן ובהמשך חזר לשתי קדנציות שונות בגנואה, אך לא זכה לאותה הצלחה כמו בתחילת דרכו ופרש מאימון ב-1948.

חוסה ויאלונגה – ריאל מדריד (1954/55)
מספר משחקים בתפקיד: 105 (63% הצלחה)
תארים באותה שנה: אליפות ספרד

אנריקה פרננדס מאורוגוואי היה זה שפתח את העונה בבירת ספרד. המנג'ר המוערך קיבל את הקבוצה לידיו עונה קודם לכן והוביל אותה לאליפות ראשונה לאחר 21 שנה, וגם את עונת 1954/55 פתח מצוין – ריאל מדריד שמרה על מקומה בפסגה, הכוכב הגדול אלפרדו די סטפנו שסיים גם כמלך שערי הליגה הפציץ ללא הרף ואף השיגה 0:3 גדול בקלאסיקו הביתי נגד ברצלונה. לכן ההחלטה לסיים את דרכו של פרננדס הייתה מפתיעה מתמיד. הנשיא סנטיאגו ברנבאו, הידוע כאחד שמקבל החלטות לא שגרתיות ופורצות דרך כאחד, מינה במקומו את חוסה ויאלונגה, מאמן צעיר בן 34 ללא קריירת משחק וניסיון באימון. ויאלונגה שמר על אחוזי הצלחה דומים לשל פרננדס ולא איבד את הפסגה עד סיום העונה, אך המורשת האמיתית של ויאלונגה החלה בשתי העונות הבאות. ריאל מדריד אמנם הפסידה את התואר לביבלאו, אבל קיבלה את הכרטיס למפעל החדש של אופ"א, גביע האלופות, וזכתה בתואר לראשונה לאחר 3:4 על ריימס בגמר. ויאלונגה שנותר עד היום המאמן הצעיר ביותר שהניף הגביע עם האוזניים הגדולות, שמר על התואר האירופי שנה מאוחר יותר וזכה באליפות נוספת, לפני שעזב ליריבה העירונית אתלטיקו מדריד.

פרנץ בקנבאואר – באיירן מינכן (1993/94)
מספר משחקים בתפקיד: 14 (69% הצלחה)
תארים באותה שנה: אליפות גרמניה

אלו היו ימים לא קלים בבאיירן מינכן. בסוף שנות ה-80 עד תחילת שנות ה-90 לקחו הבווארים חמש אליפויות בשש שנים, אבל אז הגיעה בצורת של שלוש שנים ללא תואר כולל עונת שפל בעונת 1991/92 שהסתיימה במקום העשירי. בקיץ 1993 בבאיירן החליטו להמשיך עם המאמן אריך ריבק וצירפו את החלוצים אלכסנדר ציקלר, מרסל ויטצ'ק ואת הקולומביאני המצוין אדולפו ולנסיה, שסיים באותה עונה כמלך השערים לצד מהמט שול. החלק הראשון של העונה היה קטסטרופלי – באיירן מינכן הפסידה לנוריץ' בסיבוב השני של גביע אופ"א, הודחה בשמינית גמר הגביע על ידי דינמו דרזדן ובליגה ניצחה שמונה פעמים בלבד ב-20 משחקים. להנהלה לא הייתה ברירה אלא לפטר את ריבק בפגרת החורף ולהוריד לקווים את סגן הנשיא פרנץ בקנבאואר, שלא שימש כמאמן כמעט ארבע שנים. בקנבאואר החזיר את הקבוצה למסלול הנכון והיה זקוק לשלושה משחקים בלבד כדי להשיב את באיירן למקום הראשון, אותו הבווארים לא איבדו את סיום העונה למרות תבוסה כואבת של 4:0 ליריבתה לתואר קייזרסלאוטרן, שסיימה את העונה במרחק נקודה מהפסגה. בקנבאואר חזר לתפקידו בסוף השנה, אבל הבלאגן בבאיירן המשיך לחגוג ולכן נאלץ שוב לרדת כמאמן חירום בסוף עונת 1995/96, אז המאבק לאליפות כבר לא היה בר השגה, אבל הביא לקבוצה את גביע אופ"א לאחר ניצחון כפול על בורדו של זינדין זידאן וביצ'נטה ליזארזו.

יופ היינקס – באיירן מינכן (2017/18)
מספר משחקים בתפקיד: 41 (86% הצלחה)
תארים באותה שנה: אליפות גרמניה

חוץ מז'וזה מוריניו, יופ היינקס הוא המאמן היחיד שזכה פעמיים בליגת האלופות ובשני המקרים לא המשיך לעונה הבאה. אך לעומת ה'מיוחד' שהחליט לעזוב את פורטו ואינטר לצ'לסי ולריאל מדריד בהתאמה, שנחשבו ליעדים אטרקטיביים יותר, אצל היינקס הבחירה לא הייתה בידיו. עם ריאל מדריד ב-1998 סיים רק במקום הרביעי בליגה ולולא המסע בליגת האלופות היה מפוטר כבר מזמן, ב-2013 באיירן כבר הודיעה בינואר על הצטרפותו של פפ גווארדיולה לעונה הבאה כאשר אף אחד לא עלה על דעתו כי המאמן הוותיק יפנה את מקומו לאחר טרבל היסטורי. למעשה זמן קצר לאחר הזכייה בליגת האלופות בוומבלי הצהיר על כוונתו לפרוש מאימון, אך לאחר ארבע שנים נכנע ללחץ וחזר לבאיירן מינכן. את העונה פתח קרלו אנצ'לוטי – האיטלקי החביב לא הצליח לאתגר את שחקניו כמו גווארדיולה, פוטר יממה אחרי התבוסה 3:0 לפריז סן ז'רמן בליגת האלופות והפך למאמן הראשון אי פעם בבאיירן מינכן שמפוטר באוקטוברפסט. בבונדסליגה, היינקס זכה עם הקבוצה באליפות נוספת, אם כי ההישג לא היה גדול במיוחד וייתכן שגם אנצ'לוטי היה זוכה בה אם היה נשאר, בגביע נעצר בגמר על ידי פרנקפורט ובליגת האלופות הפסיד בחצי הגמר לאקסית ריאל מדריד לאור שגיאה חמורה של שוער המשנה סוון אולרייך במשחק הגומלין. במועדון רצו שהיינקס יישאר לעוד עונה, אך המאמן, אז בגיל 73 פרש באופן סופי ובמקומו חתם ניקו קובאץ', אליו נגיע מיד. 

האנזי פליק – באיירן מינכן (2019/20)
מספר משחקים בתפקיד: 75 (87% הצלחה)
תארים באותה שנה: אליפות גרמניה, גביע גרמני וליגת האלופות

מבין כל המאמנים שמופיעים כאן, לא היה אחד שגרם לשינוי כה גדול כמו פליק כבר בעונתו הראשונה, אותה סיים בצורה מושלמת. במשך שנים ארוכות נחשב הגרמני כאיש מקצוע מוערך, אך בעיקר עבד מאחורי הקלעים בפרוייקט של הופנהיים – בנבחרת גרמניה שימש כעוזרו של יוגי לב בזכייה במונדיאל 2014 וגם כאשר הצטרף לבאיירן מינכן זה היה לתפקיד העוזר של ניקו קובאץ'. המאמן הקרואטי שזכה בדאבל בשנה שעברה, רשם את פתיחת העונה החלשה ביותר של הקבוצה מאז 2010 ופתאום אחרי זמן רב, איבוד האליפות היה בסכנה ממשית. קואבץ' פוטר במחזור העשירי מיד לאחר תבוסה של 5:1 לפרנקפורט והאנזי פליק מונה כמחליף זמני, עד שיגיע מאמן מנוסה יותר. מעטים זוכרים כי גם אצל פליק התוצאות לא הגיעו מיד, בארבעת משחקיו הראשונים באיירן הפסידה פעמיים והדיבורים על מאוריסיו פוצ'טינו רק הלכו והתגברו – אבל מאז החזרה לפגרת החורף, אלופת גרמניה הפכה למכונה משומנת ובלתי ניתנת לעצירה. ב-26 משחקיו הבאים ב-2020 באיירן מינכן לא הפסידה, איבדה נקודות רק ב-0:0 מול לייפציג, כבשה 3.2 שערים בממוצע, זכתה בטרבל היסטורי וכמובן השיגה 2:8 בלתי נשכח על ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות.

יש לא מעט קווי דמיון בין פליק לוואן לוון של העונה – מעבר לסיטואציה שנכפתה עליהם והשינוי הקיצוני בתוצאות תוך זמן קצר, השניים כבר עברו את גיל 50 מבלי לאמן קבוצה מקצוענית, אך שמרו על יציבות בכל מקום שהיו בו ועזבו ליעד חדש רק לאחר כמה שנים. במילים אחרות אפשר לומר על הגרמני וההולנדי שהם לקחו את הזמן – עבדו עם אנשי המקצוע הכי טובים וספגו לאורך הדרך את הידע הדרוש להם. הקלישאה המוכרת שאומרת "ההצלחה בין לילה לוקחת כמה שנים" היא הדרך הטובה ביותר לסכם את הפריצה המטאורית של פליק ו-ואן לוון – אנשי מקצוע מצוינים שהאמינו בדרכם וחיכו להזדמנות המתאימה. ברגע שהם קיבלו אותה, כבר אי אפשר היה להתעלם מהם.