זה יכול לקרות בעוד מספר חודשים או שנה וחצי, אך בדבר אחד אין ספק – ליאל עבדה יהיה השחקן הישראלי הבא שייצא למועדון גדול באירופה כאשר שוב המרוויחה העיקרית, כמו במקרה של מנור סולומון, תהיה מכבי פתח תקווה. עבדה, בסך הכל בן 19 ובשנתו הראשונה בליגת העל, חווה לא מעט רגעי שיא. מעבר לעובדה שהוביל את המלאבסים לפלייאוף העליון לאחר בצורת של ארבע שנים, בחודש מארס זומן לראשונה לסגל הנבחרת הבוגרת ולמרות שהופעת הבכורה טרם הגיעה, מול מכבי תל אביב סימן יעד נוסף – עשרה שערי ליגה בעונה עוד לפני שמלאו לו 20.
בליגה כמו שלנו, שבדרך כלל לא מעניקה יותר מדי הזדמנויות לשחקנים בגיל של עבדה (הוא ועידו שחר הם היחידים שרשמו העונה מעל 20 הופעות ליגה לפני גיל 20), הגעה לכמות דו ספרתית של שערים תוך עונה נחשבת להישג גדול שאנו זוכים לראות לעיתים נדירות מאוד. מסיבה זו, החלטנו לבדוק מי הם בני העשרה האחרונים שמצאו את הרשת לפחות עשר פעמים בליגה הראשונה בישראל ב-30 השנים האחרונות. ברשימה עבדה יוכל למצוא כמה מהשחקנים הגדולים ביותר ששיחקו כאן, לצד כאלה שלא מימשו מחצית מהפוטנציאל שלהם.
אבי נמני – מכבי תל אביב
עונה: 1991/92 (15 שערים)
שבועות ספורים לאחר שחגג 18, אבי נמני, לימים אולי הסמל הגדול בתולדות מכבי תל אביב, ערך את הופעת הבכורה במדים הצהובים בסיום עונת 1989/90 ותוך זמן קצר הפך לשחקן הרכב משמועתי אצל צביקה רוזן, אבל השדרוג האמיתי היה תחת אברם גרנט. הקשר הוביל את מכבי תל אביב לאליפות ראשונה אחרי 13 שנים כשסיים כסגן מלך שערי הקבוצה אחרי המגן אבי כהן הירושלמי (גם כן סיפור בפני עצמו), ומעבר ל-15 שעריו הוסיף לא פחות משמונה בישולים, שלושה מהם היו ב-1:5 הענק על האלופה היוצאת מכבי חיפה. גם זימון הבכורה לנבחרת הגיע באותה שנה ובהמשך יצא לאירופה ועזב בעל כורחו לבית"ר ירושלים, אך נמני תמיד נשאר נאמן לסמל וסיים את הקריירה במכבי תל אביב כמלך שערי ובישולי הקבוצה בכל הזמנים.
ניר סביליה – מכבי תל אביב
עונה: 1994/95 (12 שערים)
יש לא מעט קווי דמיון בין תחילת הקריירה של נמני ושל ניר סביליה במכבי תל אביב. שחקן ההתקפה המוכשר שגדל במועדון ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת לפני גיל 18, הפך לשחקן הרכב בעונה השנייה ובשנתו השלישית היה בורג משמעותי בעונת האליפות ב-1995. סביליה כיכב עם שני צמדים על הפועל פתח תקווה, להט עם שני שלושערים לרשת של מכבי נתניה ובית"ר תל אביב והתייצב בראש טבלת הכיבושים של מכבי תל אביב בליגה, יחד עם נמני. אבל כאן נגמרות ההשוואות, סביליה עזב מיד אחרי האליפות לבני יהודה לאחר הליך בוררות ולמרות ששב למכבי תל אביב בקיץ 1996, שוב ביקש לעזוב, הפעם לבית"ר ירושלים. בבירה פרח מחדש, שב לכבוש בספרות כפולות וזכה בשתי אליפויות רצופות. בעקבות סדרת פציעות, שיאו של סביליה כבר היה מאחוריו בשלב מוקדם בקריירה, אך הספיק לזכות בעוד אליפות עם מכבי חיפה ולהשתתף עם הירוקים בשלב הבתים של ליגת האלופות לפני שפרש ממשחק פעיל בגיל 29.
יניב אברג'יל – הפועל כפר סבא
עונה – 1996/97 (10 שערים)
אברג'יל החל את הקריירה בבית"ר תל אביב, אך הפריצה של החלוץ הייתה דווקא בהפועל כפר סבא תחת הדרכתו של אבי כהן ז"ל. כבר בעונתו הראשונה בגיל 19 הוא עזר לקבוצה מהשרון לסיים במקום השמיני עם עשרה שערים ובשלוש העונות הבאות הוסיף עוד 37 כיבושים במדי בכפר סבא, שירדה לליגת המשנה. אברג'יל כמובן נשאר בליגת העל, אך לא זכה להצלחה גדולה בבית"ר ירושלים, מכבי פתח תקווה והפועל באר שבע ולכן המתין עד לשובם של הירוקים לליגה הבכירה כדי לחזור לקדנציה שנייה. למרות שכפ"ס שבה תוך פחות משנה ללאומית, אברג'יל סיים כמלך שערי הליגה עם 18 כיבושים ואף זכה להופעה ראשונה ואחרונה בנבחרת נגד מולדובה.
יוסי בניון – הפועל באר שבע ומכבי חיפה
עונות – 1997/98 (15 שערים) ו-1998/99 (16 שערים)
בניון הוא אחד משני שחקנים ברשימה שהצליחו לכבוש בשתי עונות רצופות במאזן דו ספרתי לפני גיל 20, אך השנתיים בהן בילה בהפועל באר שבע ובמכבי חיפה היו שונות בתכלית. בבירת הנגב העביר את עונת הבוגרים הראשונה שלו בגיל 17 ולמרות שהציג מספרים היסטוריים, סיים את העונה בדמעות ובירידת ליגה. מבאר שבע נרכש על ידי יעקב שחר למכבי חיפה והילד סיים כמלך השערים (16) והבישולים (8) של הקבוצה ובגביע המחזיקות היה שותף למסע שנעצר ברבע הגמר בעזרת שער בלתי נשכח נגד פריז סן ז'רמן ועוד אחד מול ריד בשמינית הגמר. עם תחילת קריירה כזאת, אין זה מפתיע שהפך לשחקן הישראלי המצליח בכל הזמנים.
איגביני יעקובו – מכבי חיפה
עונה: 2001/02 (13 שערים)
מאחר שעזב את הכדורגל הישראלי קצת אחרי יום הולדתו ה-20, לחלוץ הניגרי אין יותר מדי הישגים כאן, אך עדיין הספיק להפוך לזר הצעיר אי פעם שכובש בליגה כמות דו ספרתית של שערים (אגב ראדה פריצה הוא המבוגר בכל הזמנים). יעקובו היה שחקן שולי בעונת האליפות הראשונה של מכבי חיפה במאה ה-21 אך באליפות השנייה של אברם גרנט בשנת 2002, הפך לסקורר המוביל של חיפה עם 13 כיבושים. השיא כמובן הגיע בשלב הבתים של ליגת האלופות שם כיכב עם חמישה שערים ואף היה בן העשרה השני אי פעם אחרי ראול שכובש שלושער במפעל הבכיר ביבשת (מאז נוספו וויין רוני, ארלינג הולאנד ורודריגו). כבר בינואר 2003 נמכר לפורטסמות' ב-4.3 מיליון ליש"ט, סכום שיא עבור קבוצת ליגת העל עד העברתו של ערן לגוואנגז'ו ר.פ. במרוצת השנים הפך הניגרי לכובש האפריקאי השלישי בטיבו בתולדות הפרמיירליג.
טוטו תמוז – הפועל פתח תקווה ובית"ר ירושלים
עונות: 2005/06 (11 שערים) ו-2006/07 (10 שערים)
לתמוז היה את כל החבילה כדי להפוך לגדול החלוצים הישראלים בכל הזמנים. מהירות וכוח מץפרץ בלתי רגילים ביחס לליגת העל (כבר מגיל 17) יחד עם יכולת כיבוש יוצאת דופן – גם מחוץ לרחבה ובנגיחה, לכן בהפועל פתח תקווה היו מוכנים לרשום את החלוץ שנולד בניגריה ואומץ באופן לא רשמי, כשחקן זר בחלק הראשון של עונת 2005/06. תמוז הראה את היכולות שלו כבר מהרגע הראשון והפך לשחקן היחיד בתולדות הפועל פתח תקווה שכבש צמד במשחק הבכורה שלו. בהמשך סבל מסוג של בצורת, אך הצליח לסיים את שנתו הראשונה עם 11 שערים ומשם הדרך לבית"ר ירושלים של ארקדי גיאדמק הייתה קצרה. גם בקבוצה עמוסת כוכבים כמו מיכאל זנדברג, ברק יצחקי, עמית בן שושן ועוד, תמוז היה השחקן החשוב בחלק הקדמי של בית"ר ועזר לה לזכות באליפות ראשונה לאחר תשע שנים. המספרים עלו עוד יותר לאחר שחתם בהפועל תל אביב, שם שיחק בשלב הבתים של ליגת האלופות ובגיל 23 בלבד סיים כמלך שערי הליגה.
הקריירה החלה להתדרדר עם המעבר לאוראל הרוסית, ממנה שוחרר לפטרולול לאחר חצי שנה בה מיעט לשחק ולמרות סוג של פריחה מחודשת ברומניה, קבוצתו הכריזה על פשיטת רגל ותמוז, עם עוד החלטה שנויה במחלוקת, עבר לליגה השנייה בסין. מכאן ניתן לומר שהפרק של תמוז בכדורגל תם – הוא אמנם חזר להפועל תל אביב ובהמשך גם לפטרולול, אבל כבש מאז תחילת 2017 גול אחד (שהיה מול שער ריק נגד בני יהודה) וסיים את הקדנציה בישראל כשהוא יורד ליגה וכבול באזיקים. אחרי חוויה כזאת מעטים היו רוצים לחזור לשחק בכל מחיר.
ירדן שועה – בני יהודה ומכבי חיפה
עונה: 2018/19 (12 שערים)
לפני שניכנס לגופו של עניין, הצבתו של שועה אחרי תמוז מצביעה על הדור האבוד של הכדורגל הישראלי. אף שחקן בליגת העל שנולד בין השנים 1989-1998 לא הצליח לכבוש עשרה שערים מתחת לגיל 20, דבר שהשפיע רבות על הירידה של נבחרת ישראל שאפילו היום, בשנת 2021, וילי רוטנשטיינר זימן בפגרה האחרונה שבעה שחקנים שנולדו בשנות ה-80. הדבר יכול להסביר מדוע שועה הגיח לחיינו ללא התראה מוקדמת, הוא לא היה שחקן בולט מדי בנבחרות הצעירות של ישראל וגם בקבוצות הנערים לא כבש יותר מתשעה שערים בעונה, אבל באותה שנה בבני יהודה הכל נדבק. אולי בשכונה נתנו לו שקט, יכול להיות שהיה חיבור מיוחד עם יוסי אבוקסיס או סגנון המשחק היה זה שעזר – יהיה מה שיהיה, הפריצה הגיעה בקצב מסחרר. תשעה שערים וארבעה בישולים היו לשועה בחצי עונה והוא גרם לרבים לתהות האם מדובר בכישרון גדול יותר מבן גילו, מנור סולומון, שדשדש אז במכבי פתח תקווה.
המעבר למכבי חיפה שינה הכל, שועה כבר לא היה עוד שחקן מלהיב בקבוצה צעירה, הוא הפך לרכש הנוצץ ביותר של יעקב שחר, לפחות מאז חזרתו של יוסי בניון ב-2014. בעונה וחצי בירוק, שועה זכה לגיבוי בלתי רגיל מההנהלה, חרף אינספור עבירות משמעת והוא גמל עם חמישה שערי ליגה בלבד. למרות כל זאת, בזמן משבר הקורונה משה חוגג רכש את שועה לבית"ר ב-1.4 מיליון יורו. ניתן לומר שהמספרים בבירה טובים יותר בינתיים וגם על בעיות משמעת אנו שומעים פחות, אבל קשה להאמין שקבוצות בסדר גודל של מכבי תל אביב ומכבי חיפה שוב יהיו מוכנות להמר עליו.
מה דעתך על הכתבה?